בתמצית, הסיפור שבכתב התביעה הוא כזה:
2.1 הנתבעת עוסקת בגיוס משקיעים קטנים, וגיבושם לכלל קבוצת השקעה, המשקיעה בצוותא בנכסי נדל"ן בחו"ל, עפ"י רוב כאלה הזקוקים להשקעה נוספת עבור שפוץ והתאמה לצרכי הפרויקט, מתוך תקווה שבסוף התהליך יעמוד על מכונו נכס מניב פירות אשר יאפשר למשקיעים להשיא רווחים על השקעתם.
2.2 התובע השקיע סך 140,000 ₪ (בשנת 2018), ולדבריו איבד את כל השקעתו, אולם תובע רק את תיקרת סמכותו של בית משפט זה. על פי כתב התביעה, הפרויקט המסוים היה לבניית ביניין מגורים בלונדון, הכולל 22 יחידות דיור, שטח מסחרי וחניון.
לשיטת התובע, נטילת הלוואה למימון פרויקט בניה גדול לתקופה קצרה כל כך מהוה נטילת סיכון גבוה, ומשקפת חוסר אחריות בניהול כספי ההשקעה.
...
בפני בקשה להעביר תביעה כספית, שהוגשה כתביעה קטנה (ע"ס 34,600 ₪) לבית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) או לבית משפט שלום, וזאת בשל שלל טעמים שיפורטו.
2.6 לסיכום, לשיטת התובע מדובר היה מלכתחילה בפרויקט עתיר סיכונים וכמעט חסר סיכוי, שהסיכונים המיוחדים בו לא גולו למשקיעים, למרות שהיו ידועים לנתבעת, או – אם לא היו ידועים – לא נעשה דבר כדי להבטיח שלא יתממשו (כגון: נטילת הלוואת גישור בתנאים בלתי אפשריים על ידי היזם, תוך מתן אפשרות לו לרשום שעבוד ראשון לטובת המלווה להבטחת החזרה).
נוכח כל האמור, הרי שבשלב זה אני דוחה את הבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר, אולם מעכב את המשך בירורו עד למתן החלטה בשאלת החרגת התובע מהתביעה הייצוגית (לרבות, לפי הצורך, בשאלה אם בכלל ניתן לפורש חלקית מאותו הליך).
