טיעוני הצדדים בתובענה העיקרית
לטענת התובעת, בין הצדדים נכרת הסכם לאספקת שירותי שמירה ואבטחה אשר סופקו ע"י התובעת לנתבעות למעלה מ- 7 שנים ובמספר אתרים, לרבות בשדרות וביבנה.
בית-משפט השלום קבע כי חברת השמירה אכן הפרה את הסכם השמירה בכמה עניינים, אך כי אין קשר סיבתי בין ההפרות ובין הנזק שניגרם, ולכן אין היא אחראית בגין הפרת ההסכם או בגין רשלנות בנזיקין.
לטענת התובעת בפני "...כשביהמ"ש אומר לי שהמדובר בטענת קזוז, אני משיב שחשוב לזכור פה שמאחר והתובעת סיפקה שירותי שמירה, הרי שהחשבונות נדרשו בגין שכר ששולם לעובדיה....".
וכמו כן:
"...אין מחלוקת לשיטתנו שהעבודה התבצעה. התובעת סיפקה לנתבעת שירותי שמירה, בשני אתרים. לנתבעת 1 ביבנה, לנתבעת 2 בשדרות. לגבי יבנה, לשאלת ביהמ"ש מה היה החוזה לשיטתנו ומה הוא כלל, לו היו באים אלינו יום לפני הארוע ושואלים מה אנחנו נותנים, אני משיב שאנחנו נותנים שירותי שמירה, אני מבין לאן ביהמ"ש מכוון, ואני מפנה למכתבו של מר יניב כחלון שהתריע על המערכות הרעועות. לשאלת ביהמ"ש מה זה אומר מבחינתנו ומה התפקיד שלנו, אני משיב שגבינו כסף לצורך שמירה על האתר".
סבורתני כי בתביעה העיקרית אין חולק כי עבודת השמירה מושא התביעה, בוצעה ע"י התובעת ואין מחלוקת לעניין גובה הסכום שהוסכם בין הצדדים ואשר הנתבעות נותרו חייבות לתובעת.
...
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מעמדה של רשף באתר ביבנה עד ליום 2/11/14 היה כשומרת שכר, כי ארע אירוע במהלכו ניזוק או נעלמה סחורה של הנתבעת באתר ביבנה ששוויה עומד על סך 823,000 ₪.
לאחר שקיבלתי את התביעה כנגד וקבעתי כי החוזה בין הצדדים היה תקף, אני קובעת כי כפועל יוצא על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בגין החודשים הללו אשר לא שלמה לה.
ויודגש- אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שמרה באתר ביבנה עד לסוף חודש 10/14 אולם לא שילמה עבור חודשים 9/14 ו-10/14 וסכום החוב במושגי קרן עומד על סך של 87,545 ₪.
לפיכך לא מצאתי להידרש לטענות בדבר מירמה, זיוף וכזב אשר נטענו בסיכומי הנתבעת, ואני חפצה לדון בהתנהלות השומרים, עובדי התובעת, ואין זה מעניינה של תביעה זו.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום שכרה בגין שרותי השמירה מושא התביעה העיקרית בסך של 187,082 ₪ להתקבל.
