פיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש שנגרמו לרוכשים בשל אי הוודאות בשכלול רכישת המשק החקלאי במשך שנים רבות תוך מאבקים משפטיים; בשל תחושת הכשלון שנבעה מזלזול המוכר בקיום התחייבויותיו והפרותיו השיטתיות; בשל האיחור הבלתי סביר במסירת הזכויות שהובילו לתחושת עושק ואובדן הכבוד העצמי; בשל מצוקת הדיור שנכפתה עליהם, לאור דחיית בניית ביתם הנכסף לצורך מגוריהם.
בנוסף, המנגנון שקבעו הצדדים בהסכם ההלוואה לא מונע הגשת תובענה לפיצויים כספיים בגין הפרת הסכם המכר, שכן במועד החתימה על הסכם ההלוואה טרם התגבשו באופן סופי הנזקים הישירים, או העקיפים, הנטענים במקרה דנן, מאחר וטרם נימסרו לרוכשים האישורים הנדרשים לצורך העברת זכויותיהם במקרקעין ובכלל זה, טרם שולמו דמי הסכמה למינהל שאותה הלוואה נועדה לצורך תשלומם.
...
תמצית טענות הנתבע (המוכר)
יש לדחות את התביעה, מהנימוקים הבאים:
עילות סף - השתק בגין מעשה בית דין, הנובע ממיצוי העילה בשל הסכמות קודמות בין הצדדים שזכו לתוקף של פסק דין; התיישנות; מניעות בשל תניית בוררות, שנקבעה בהסכם ההלוואה; היות כתב התביעה טורדני, קנטרני ונקמני; הגשת התביעה בחוסר תום לב, ללא צורך וללא עילה.
לפיכך, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי יש לפסוק לרוכשים פיצויים בגין רכיב זה, הנתונים הרלבנטיים לחישובם שונים מאלו שהציגו לפניי הרוכשים ומשלא הוצגו לפניי נתונים בסיסיים אלו, לא ניתן אף לאמוד את אותם נזקים וסביר להניח שהם היו נמוכים משמעותית מאותו אומדן שערך התובע 1.
בשקלול מכלול הרכיבים הרלבנטיים ובכללם משך האיחור החמור הקרוב ל-7.5 שנים, התנהלותו בעצלתיים של המוכר במסירת המקרקעין, הסבל הרב שנגרם לרוכשים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לרוכשים סך של 300,000 ₪ כפיצוי עבור רכיב נזק זה.
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית ברובה.
הנתבע ישלם לתובעים סך של 300,000 ₪.
