תביעה כספית בגין הפרת חוזה גיזום עצים

ביום 23.5.17 שלח שמואל, באמצעות בא כוחו הנוכחי, מכתב אל יואב ובו הבהיר לו כי בהתאם להסכם, ולאחר מימוש האופציה, היה על יואב להחזיר לידי שמואל ביום 31.12.16 את המטע באחת משתי האפשרויות הבאות:- כאשר הוא נקי מכל עץ, חפץ או גזם.

לסיכום, בשים לב לכך שההסכם לא מנע מהנתבע לעקור את המטע בטרם סיום התקופה, ובשים לב לפרשנות ההסכם שמלמדת כי מטרת סעיף 7 הנה להחזיר את השטח לידי התובע כשהוא נקי מכל חפץ, אלא אם כן יותר ריווחי להשאיר את המטע, אני קובע כי בעצם העקירה לא הופר ההסכם.

זהו הסכום אליו מפנה כתב התביעה (שהנה תביעה כספית) ואין כל ראיה אחרת מטעם התובע בעיניין זה. בכל הקשור לדרישה להשלמת השכירות (כפי שקבע השמאי מטעם בית המשפט), הרי שסכום זה לא נכלל בכתב התביעה, כתב התביעה מבקש רק את עלות המטע והפינוי.

התובע יכול היה לתקן את תביעתו לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אולם הוא לא עשה כן ועל כן אינו יכול כעת לבקש שבית המשפט יפסוק לו פיצוי זה. לסיכום:- משך חיי המטע היה לכל היותר13 שנה, ועל כן, בעת הגעת ההסכם לסיום לא היה כל מקום להשאירו.

...

אני דוחה את התביעה לגבי דמי השכירות, שכן סעד זה לא נכלל בתביעה.

אני מקבל את התביעה לגבי עלות הפינוי ומעמידה בסך של 1,500 ₪, כפי שהתובע העמיד אותה בכתב התביעה וכפי שנקבע על ידי השמאי מטעמו ועל ידי השמאי מטעם בית המשפט.

לפיכך הנתבע ישלם לתובע סך של 1,500 ₪.

לפניי תביעה קטנה לפצוי כספי בסך של 33,900 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות (להלן: ההסכם), גרימת נזקים למושכר, ודחיית האפשרות להשכיר את המושכר.

מנגד, הנתבע טען כי מעולם לא היה בגינה דשא ואף לא קיימות בנכס מערכות השקיה מתאימות, וכי תמיד דאג לתחזק את הגינה והחצר עם אדניות, הסיר עשבים שוטים כאשר היו גבוהים מדיי באמצעות מכסחת דשא, ואף הביא מדיי פעם גנן לצורך גיזום העצים.

...

סבורני כי מדובר בפרק זמן סביר לצורך פינוי המושכר, ועל הנתבע היה להיערך, מכל מקום, לאפשרות שכזו.

לפיכך, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחית.

אני מורה לתובע להשיב את המחאת הביטחון בסך של 18,000 ₪ לידי הנתבע, וזאת 15 יום מהיום.

לפני תביעה כספית על סך 531,542 ₪ שהוגשה מטעם התובעים, בעלים של משק חקלאי, נגד הנתבעים 1-3 (חברה המשווקת פירות, מנהל החברה ובעליה), בגין הפרת הסכם ואי תשלום עבור אספקת התוצרת החקלאית ממטעיהם.

לאחר ההעמסה, המיכלים הובלו לבית האריזה של הנתבעים בכפר בוקעתא, שם הם עברו שקילה ע"י נאיף זהווה, עובד מטעם הנתבעים, ובהתאם נשלח מיסרון "ווטספ" לתובעת המפרט את סוג הפרי, משקל המיכל וכן את סוג המיכל – עץ או פלסטיק.

הראיות מטעם הצדדים: מטעם התובעים הוגשו תצהירים של התובעת, אחסן שמס – האחראי על הגיזום והריסוס, סלימאן שמס – קבלן קטיפת המטעים, יאיר ניסנוב – המלגזן שהעמיס את המיכלים על משאיות הנתבע.

...

סיכומו של דבר: התביעה העיקרית התקבלה באופן חלקי כך שהנתבעת 2 חייבת בתשלום 424,000 ₪ לתובעים.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של בימ"ש קמא, הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה נזיקית, כספית, חוזית ולצו עשה שהגיש המבקש נגד המשיבה, זאת לאחר שהתקיימו בעבר הליכים בין הצדדים בתיק 44046-03-15 ות"א 49557-10-18, בנוגע להנחת קוי ביוב על ידי המשיבה במקרקעין השייכים למבקש.

כן נטען כי עצי הזית לא נכרתו אלא סוכם על העתקתם עם המבקש והמבקש אף הזמין גיזום של העצים לקראת העתקתם.

נטען כי המשיבה טרם השלימה את עבודות הנחת תשתית קו הביוב במקרקעין של המבקש ונוכח העובדה שהמשיבה ממשיכה להפר את התחייבויותיה כלפי המבקש, למבקש זכות למנוע את המשך ההפרה ולתבוע את ביטול הסכם הפשרה ומכאן נחיצותו של הצוו.

...

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של בימ"ש קמא, הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה נזיקית, כספית, חוזית ולצו עשה שהגיש המבקש נגד המשיבה, זאת לאחר שהתקיימו בעבר הליכים בין הצדדים בתיק 44046-03-15 ות"א 49557-10-18, בנוגע להנחת קווי ביוב על ידי המשיבה במקרקעין השייכים למבקש.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

על כן, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית.

לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שנערכו במהלך העבודות ובהם גם יומני עבודה, הוא מצא שחלק מהעיכוב בבצוע העבודות נגרם בנסיבות, שהיו בשליטתה של ישרוטל: עיכוב של שבוע בשל הריסה של בית פטרסון (סעיף 8.1 לחוות הדעת); עיכוב של שבועיים עקב שימור המרפסות ושחזורן: "[ה]הסבר של [אבן עמי] לגבי עיכוב של שבועים קלנדריים סביר וניתן לקבל אותו כמוצדק" (סעיף 8.2 לחוות הדעת); עיכוב של שבוע בשל שינויים בתוכניות של חזוק עצים ובשל איחור בהכנסתו של קבלן חלופי לעבודה זו: "לכל היותר ... שבוע אחד שניתן לאשר ולא שבועיים שבקש [אבן עמי]" (סעיף 8.3 לחוות הדעת); עיכוב של שבועיים עקב שינוי גבהים של החפירה: "כיוון שהשמת החפירה היא פעולת שרשרת לקראת סיום העבודות ניתן לקבל את הסבר [אבן עמי] לגבי עיכוב של שבועיים קלנדריים" (סעיף 8.4 לחוות הדעת); העתקה של עצים וגיזום: "עבודה זו לא נכללה בכתב כמויות של הקבלן ... ניתן לקבל הסבר [אבן עמי] ל-4 ימי עבוה או 5 ימים קלנדריים" (סעיף 8.5 לחוות הדעת) ועיכוב של שבועיים בשל אי אספקה של תוכנית לחזוק עצים (סעיף 8.7 לחוות הדעת).

לכלי של פיצוי מוסכם מספר השלכות חיוביות: הוא משקף את אומד דעת הצדדים במועד כריתת החוזה בדבר הפצוי שיגיע להם בגין הפרתו; הוא יוצר ודאות יחסית לגבי תוצאותיה של הפרת החוזה; הוא חוסך משני הצדדים לחוזה את הוצאות ההיתדיינות המשפטית; והוא יוצר תמריץ לשני הצדדים לקיים את החוזה" (ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc.

עם זאת, לא אוכל לקבל את שיעורו של הסעד, שהתבקש בראש זה של התביעה והועמד על מעט למעלה מ-480 אלף ש"ח. המומחה אלשנסקי, לאחר שבחן את מכלול הנתונים, קבע בסוגיה זו כך: "אם לקחת בחשבון חפירה עודפת בעובי ממוצע של 25 ס'מ, מדובר ביציקת בטון בנפח של 112.20 מ'ק ולא 1,180 מ'ק. סביר להניח שהיו מקומות אחרים בהם נידרש [ה]קבלן לצקת קירות כנגד דפנות החפירה בעובי מעבר למתוכנן. עבור כסוי כספי של יציקות שונות מעבר למתוכנן ניתן לקזז מחשבון הקבלן את מלוא נפח הבטון [ה]מיועד ליציקות לא מתוכננות – 200 מ'ק במחיר [של] 58,484 ש'ח" (סעיפים 15.5-15.4 לחוות דעתו).

...

מר בן עמי לא הכחיש את המוסכם, אך הניח לפתחה של ישרוטל את החיוב בפועל: "עניין תמלוגים למינהל הוא דבר שהוא ידוע, זה לא סוד שאף אחד... לא המצאנו אותו פה. מה שקרה פה באירוע הזה, זה שישרוטל שמו ערבות לקיום ההתחייבות שלהם אצל המינהל. מסתבר, בסופו של דבר, כשאנחנו רצינו לפנות על מנת להשיב [את הערבות], ישרוטל לא חתמו לנו על ייפוי כוח על מנת שאנחנו נפעל. היו שם כמה טענות והראשונה בהן, אני חייב להסביר: זה דברים שאתה צריך להבין למה אני... כשאני לוקח על עצמי התחייבות, אתה מכשיל אותי מלהשיג אותה. אני אסביר לך: התמלוגים שנגבו הם היו 93,000 שקלים, כאשר אני חושב, שאם אנחנו היינו פועלים בצורה חכמה, היינו מונעים גם אותם. חלק מהבעלות בקרקע היא פרטית, היא לא של המינהל. המינהל, בחישוב שעשה לישרוטל, לקח את כל שטח החפירה, את כל הנפח ועשה חישוב לזה לפי שיטתו. אילו אנחנו היינו פונים למינהל, מקבלים את האישור לפְנות למינהל שזה הייתה ההתחייבות [של ישרוטל לאפשר] לנו, אז היינו יודעים להנמיך את העלות של הדבר הזה ב-80%. הם לא נתנו לנו, לא הרשו לנו לפנות, לא להתכתב, ויותר מזה: חייבו אותנו בסכום כאשר המע'מ הוא חלק ממנו. בסופו של דבר, שאנחנו למדים רק מהסוף, שהם שילמו 93,000 שקלים על זה אבל חייבו אותנו ב-500 [אלף ש'ח] ומשהו" (פרוטוקול, בעמ' 72, ש' 22-7 ומש' 30).

יש אפוא לפסוק לישרוטל את מלוא הסכום שהתבקש בראש זה של התביעה: 550,159 ש"ח. תשלום ל"מי הגיחון" בצד האמור, איני מקבל את הדרישה לשיפוי בגין תשלום לחברת מי הגיחון בגין חשבון מים.

טענה זו לא הוכחה והיא נדחית.