תביעה כספית בגין הפרת הסכם רכישת פעילות עסקית

התביעה שבפניי, בתמצית מונחות בפניי תביעות כספיות בגין הפרת הסכמי זכיינות, אשר הוגשו על ידי מספר זכיינים (התובעים) כנגד נותנת הזיכיון, הנתבעת 1, אשר הפעילה רשת מסעדות תחת השם "קינג ג'ורג'" (להלן: "הרשת"), כנגד בעלת המניות ברשת (הנתבעת 2, להלן : "לאנדורה") ובעל המניות בנתבעת 2, הוא הנתבע 3 ( להלן: "אברמוב").

מבחני ההיגיון מחייבים את המסקנה כי אם אכן בהפרות חמורות עסיקנן, אשר גרמו כביכול ל"קריסה" של הרשת, התובעים היו מבקשים להצהיר על בטלות ההסכם בשל הפרתו, ומבקשים להפסיק את ההיתקשרות העסקית על מנת לצמצם בהפסדים כביכול; כן מצופה כי אם אכן ההפרות החלו בשנת 2016 או בסמוך לכל – אזי הסכם ראשון לציון לא היה מחודש; היו בנמצא טענות של התובעים, בכתב, בדבר הפרות נטענות אלו.

שאלת הנחת הספקים לא למיותר להפנות שוב לסעיף 13(ג) להסכם הזיכיון אשר צוטט בסעיף 36 לעיל, המחייב את החברה להציע לזכיין לרכוש מוצרים במחירים "סבירים". סבורה אני כי לא היה כל מקום להפנות להסכם חולון, כפי שטענו התובעים בתביעתם ובסיכומיהם, שכן זה אינו מחייב את הצדדים בפניי, ואם בכלל אזי פועל הוא לרעת התובעים, שכן כאשר רצתה הרשת לקבוע תנאי שונה עם גורם אחר, עשתה זאת במפורש.

לאחר כשלוש-ארבע שנות פעילות, זוהרה של הרשת עומעם, אם בשל עליית מחירים; אם בשל ניהול לא מוצלח (ראו התחלפות המנכ"לים); אם בשל כניסת מתחרים; אם בשל כך ש"המותג התעייף", כפי שהעיד אברמוב (עמ' 77 שו' 27, 30).

...

היריבות עם הנתבעים 2 ו-3 לאור המסקנה אליה הגעתי, ומאחר והתביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, אין כלל מקום לדון באחריות הנתבעים 2 ו-3.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

מסקנתי היא כי הרשת ירדה מגדולתה; הרשת והזכיינים התובעים לא ראו עין בעין את המשך דרכם המשותפת וכל אחד "משך" לכיוון אחר; על אף חילוקי הדיעות, הסכם הזכיינות לא הופר על ידי מי מהצדדים (אציין כי למרות טענות הרשת בדבר הפרות כביכול, לא הוגשה תביעה שכנגד) ואין בהכרח "איש רע" בסיפור זה. על רקע מסקנותיי אלו אין לי אלא להצר על הדברים המיותרים והחקירות המכפישות בחלקן בהם בחרו שני הצדדים, שבינם לבין המחלוקות לא היה דבר.

בי.אף.יו בע"מ – התביעה נמחקה מאיר אזולאי – ניתן פסק דין יעקב אזולאי – ניתן פסק דין שמעון שמעיה צרויה – התביעה נמחקה פסק דין לפניי תביעה כספית ע"ס 160,000 ₪, שהתובע טוען כי מגיעים לו מאת הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") בגין נזקים שלפי הטענה נגרמו לו עקב הפרת הסכם ליבוא ריהוט ומוצרי בניה מסין במסגרת בניית ביתם של התובע ורעייתו.

רקע עובדתי שאינו במחלוקת במהלך שנת 2014-2013 או סמוך לכך בנה התובע, יחד עם רעייתו הגב' סליבנוב אלה (להלן: "אלה") את ביתו על מיגרש שרכש בישוב גבעות בר. במהלך בניית הבית שמע התובע מישכנו, מר משה טמיר (להלן: "טמיר") אודות עסק בשם BAIT4YOU (להלן: "העסק"), שעוסק באספקת סחורה מסין ובכלל זה אביזרים, כלים סניטריים, מטבחים וריהוט מסוגים שונים.

ביחס לעסק יצוין במאמר מוסגר, כי אמנם בפרוספקט ההתייחסות אליו היא כאל "חברה", ברם אין בין הצדדים מחלוקת על כך שאין מדובר בחברה בע"מ אלא בשם מסחרי בלבד שניתן לפעילות העסקית הרלוואנטית (כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע היה שותף של יניב באותה פעילות ובכללה ההיתקשרות עם התובע).

במהלך פגישה זו נערך מיסמך נוסף, שצורף כנספח כ"ב לתיק ראיות התובע, שלפי הרשום בו, נערך בין "מאיר – נציג חב' בית פור יו... לבין דמיטרי סליבנוב...". במסגרת המסמך צוין בין היתר כי מאיר מפקיד בידי התובע 6 המחאות בנות 20,000 ₪ כל אחת, אף הן מחשבונו של נתבע 5, ובסה"כ 120,000 ₪ וזאת "כהמשך לעסקה שאמורה להתבצע". בהמשך ההסכם התחייב מאיר לכך שבתוך 3 שבועות יוצג לתובע מיסמך המאשר כי המכולה השנייה יצאה מסין.

...

לעניין הנזק שאינו ממוני ועגמת נפש, לאחר בחינת הטענות והמסמכים, בשים לב למשך המתנתו של התובע להגעת המכולה השניה, גרירתו לחתימה על ההסכמים הנוספים והכל תוך כדי בניית ביתו, אני סבור כי יש לפסוק פיצוי משמעותי בגין נזק זה, ואני מעמידו על הסך של 20,000 ₪.

וכן - "אין בסכום האגרה ששילם התובע בעת הגשת התביעה כדי להגבילו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו – אפילו חורגים נזקים אלה מסכום התביעה עצמה – ובלבד שלא יגבה יותר מן הסכום שנדרש מלכתחילה". ((עא 7602/11  מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ; ורא' גם ברעא 2460/19 אריה פישר נ' חברת החשמל לישראל; עא 7862/11  חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' איתמר מרקור) סוף דבר העולה מכל האמור הוא שיש לקבל את התביעה במלואה.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע, את הוצאות המשפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 28,080 ₪.

בכתב התביעה שכנגד טענה עוף צח כי בינה לבין עוף טוב נכרת בחודש 5/2017 הסכם אספקה קבוע של עופות, כאשר בשנת 2018 היתקיים בינה לבין אגודה שיתופית מילוא עוף (להלן: "מילועוף") מו"מ לרכישת עופות ממילועוף באופן קבוע ובתנאים עדיפים (מאשר ההסכם עם עוף טוב) וזאת לאחר תום ההסכם עם עוף טוב.

במסגרת התביעה שכנגד עתרה עוף צח לסעד לפיו יקבע כי הנתבעות שכנגד התנהלו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חוק התחרות הכללית ומשכך מזכה את העוף צח מכוח סעיף הנזיקין שבו בפיצויים על כלל הנזקים שנגרמו לה בשל הפרתו.

הבקשה: הבקשה הנ"ל לחיוב בערובה הוגשה ע"י עוף טוב וטוב בעמק (כנתבעות שכנגד) וזאת במסגרת התובענה שכנגד שהגישה עוף צח. בבקשה נטען כי כעולה מכתב התביעה שכנגד עוף צח שהנה חברה בע"מ, אינה פעילה ואין לה פעילות עסקית כלשהיא.

ברע"א 9275/16 י.ש.ע השקעות ויוזמות בע"מ נ' י.ר.א.ם הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ (05.01.2017) נאמר כי - " בבחינת נסיבות העניין על בית המשפט "ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי היתנהגות הנתבע". בתגובתה טענה עוף צח, כי יש בנסיבות העניין כדי להצדיק שלא להטיל ערובה.

למקרא כתב התביעה שכנגד העלתה עוף צח שלל טענות עובדתיות, ובין היתר, טענות בדבר מעורבות של נציג מסוים בבטול החוזה המקורי (אותו חוזה עליו היתה עוף צח עתידה לחתום בחודש 12/2020) (סע' 13 לתביעה שכנגד) טענות להעלאת מחירי העופות "כאילו ישנו הסכם מגדלים תקף" שמעולם לא הוצג לה (סע' 14 לתובענה שכנגד) , לרבות שינוי תנאי באופן חד צדדי וכן טענות בדבר "ניצול משא ומתן אשר נוהל על ידי עוף צח בתום לב, על מנת להסוות מהלך אשר יביא להפסקת פעילותה של עוף צח.." (סע' 16 לתובענה).

...

בהתייחס לסכום הערובה נקבע ברע"א 4192/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ'HERITAGE AFFINITY ENTERPRISES LLC ( 14.07.2016), כדלקמן: " כפי שנפסק לא אחת, משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ובהם: מצבה הכלכלי של החברה; סיכויי התביעה שהגישה; וכן זכות הגישה לערכאות של החברה מחד גיסא וזכות הקניין של הנתבע מאידך גיסא (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 103/76. ‏ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). כמו כן רשאי בית המשפט לשקול בהקשר זה את נכונותם של מנהלי החברה או בעלי השליטה בה לערוב באופן אישי להוצאות הנתבע (עניין אור בנמל, פסקה 4)." בענייננו, בהתחשב בנתונים שהובאו בפניי בדבר מצבה של עוף צח ובמנעד גובה ההוצאות הנפסק דרך כלל בהליך מסוג זה, אני מעמיד את סכום הערובה על סך של 100,000 ₪.

לסיכום הבקשה מתקבלת.

המשיבה תשלם למבקשות הוצאות הבקשה בסך כולל של 3000 ₪.

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעים בסך כולל של 1,860,564 ₪, בטענה לחוב בגין דמי שכירות ולתשלום פיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם שכירות.

הנספח להסכם - לטענת הנתבעים, לאור קשיים בקבלת אישורים לעבודות הנדרשות ועל מנת שהנתבעת תוכל להתחיל בפעילותה העסקית בחודש אוגוסט 2008 לאחר פינויה ממקום מושבה הקודם, הסכימו הצדדים בחתימתם על הנספח להסכם, כי הנתבעת תשכור את מבנה המושכר הנוסף הממוקם על שטח ד' הסמוך.

לטענת התביעה, הנתבעת הפרה את הנספח להסכם בכך שעל אף שהמו"מ לרכישת המושכר לא צלח, היא לא שילמה דמי שימוש במושכר הנוסף בסך של 1,900 דולר לחודש, עבור תקופה של 37 חודשים החל מחודש 4/2008 ועד לחודש 4/2011, כמפורט בחווה"ד הכלכלית של רו"ח אדרי.

...

משזו מסקנתי, עתירת התביעה לזכות לפיצוי המוסכם בסעיף 13.6 להסכם בגין הפרת הסכם השכירות, נדחית.

לדידו, "במעמד המחאת הזכויות עם טייר סנטר הובהר שכל הערבויות האישיות והנספחים והחוזה עוברים לטייר סנטר... הסכם השכירות על כל תוספותיו, על כל נספחיו, מומחה לטייר סנטר, ואני מבחינתי משוחרר מהערבות שלי, כולל הערבות שלי בוודאי, אחרת הייתי מבקש מסמך אחר". אני מקבל טענת הנתבעים כי נספח ב' הנ"ל, עליו חתומה חברת סמס, משחרר את הנתבעת מהסכם השכירות על כל נספחיו.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפני בקשת בעלת רשת החנויות "אותנטי" לצוי מניעה וצו עשה נגד זכיינות הרשת וחברות בבעלותן, על רקע טענות להפרת הסכמי הזיכיון ועיקרה בהפרת ההיתחייבות לאי תחרות; בגדרי הבקשה עותרת המבקשת למתן הצוים הזמניים הבאים: צו עשה ומניעה זמניים האוסרים על המשיבות 1-3 (להלן: "המשיבות") להסיר את השלט "אותנטי" (או להחזירו) מארבעת חנויות שהמשיבות מפעילות מכוח הסכמי הזיכיון עם רשת "אותנטי" (להלן: "החנויות") ומחייב את המשיבות להמשיך ולקיים את הוראות הסכמי הזיכיון עד להכרעה בתובענה, ולחלופין עד למציאת זכיין חלופי שיאושר על ידי המבקשת ויחתום עם המבקשת על הסכמי זיכיון (לפי המוקדם); צו מניעה זמני האוסר על המשיבות וכל מי מטעמן, בין במישרין ובין בעקיפין, לנהל, להפעיל או להיות בעל עניין בעסק המתחרה בתחום עסוקה של רשת "אותנטי" וזאת בחנויות ובתחום הגאוגרפי של הערים ערד, באר שבע, קריית גת וצומת בילו וכן ברדיוס של 1 ק"מ מכל סניף פעיל או סניף בהקמה של הרשת ולמשך 12 חודשים מיום סיום הסכמי הזיכיון (ראו; בקשת המבקשת מיום 21.3.2023 לתיקון הגדרת הסעד); צו מניעה זמני האוסר על המשיבות וכל מי מטעמן, בין במישרין ובין בעקיפין, לנהל, להפעיל או להיות בעל עניין ברשת החנויות "שוקה בעיר" ולמשך 12 חודשים מיום סיום הזיכיון; צו מניעה וצו עשה זמני האוסר על המשיבה 4 (הנאמנת של החברות של רשת המוצרים המתחרה "שוקה בעיר") להיתקשר עם מי מהמשיבות ו/או כל חברה ו/או מי מטעמן, בהסכם למכירה ו/או הפעלה של פעילות כלשהיא הנוגעת לחנויות ברשת "שוקה בעיר"; בד בבד עם הגשת הבקשה לסעד זמני הגישה המבקשת תביעה לסעד הצהרתי נגד המשיבות והערבה להסכמי הזיכיון הקובע כי המשיבות הפרו הפרה יסודית את הסכם הזיכיון וכי הודעתן החד צדדית על ביטול ההסכמים אינה כדין; צו למתן חשבונות ותביעה כספית הכוללת תשלום חובות, הפצוי המוסכם הקבוע בהסכמי הזיכיון ופצוי בגין ניזקי המבקשת והפסדיה בגין הפרות הסכמי הזיכיון שלצורכי אגרה הועמדה על סך 1,000,000 ₪ וכן צו מניעה קבוע המופנה למשיבה 4 ואוסר עליה להיתקשר עם המשיבות ומי מטעמן בקשר לחנויות רשת "שוקה בעיר". המשיבה 4, הנאמנת לחברות רשת "שוקה בעיר" וא.מ.ס.ש (בחדל"ת) עתרה לסילוק הבקשה והתביעה נגדה בהעדר אישור מוקדם של בית המשפט המנהל את הליכי חידלות הפרעון לנקיטה בהליכים נגדה כבעלת תפקיד.

המבקשת טוענת שמשיבות הפרו הפרות נוספות באי תשלום המשיבות את דמי התמלוגים החודשיים, נתוק הקופות בחנויות מהרשת, הפסקת רכישת מוצרים מספקי הרשת המורשים ורכישת מוצרים מקבילים של ספקים לא מורשים; כי קיימת לה עילת תביעה ראויה בגין הפרת הוראות אי התחרות בהסכמי הזיכיון וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה - לאור הפגיעה החמורה שאינה ניתנת לפצוי ברשת ומשהמשך קיומה של הרשת הבנויה כולה על מודל הזכיינות ושל יתר זכייניה תלוי בקבלת הבקשה.

...

טענת המשיבות כי הסכם רכישת פעילות "שוקה בעיר" ונכסיה לא השתכלל לביצוע, משמדובר בהסכם מותנה שלא התקיימו תנאיו וכן לאור צו איסור דיספוזיציה שניתן בהליך החדל"פ של החברות מהן נרכשה הפעילות, אין בה לגרוע מהמסקנה הלכאורית להפרת ההתחייבות לאי תחרות.

המשיבות, אליבא המבקשת, מוכרים בחנויות הזיכיון מוצרים מתחרים ועדיין ממשיכות לעשות שימוש בפלטפורמת הפרסום המזוהות עם זכייני הרשת, לפרסום השם החדש שבחרו תחת "אותנטי". מכל האמור אני סבורה כי המבקשת צלחה את רף משוכה לקיומה של עילת תביעה טובה לכאורה נגד המשיבות 1-3 בגין הפרת ההתחייבות לאי תחרות.

לסיכום; ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1-3 וכל מי מטעמן, במישרין או בעקיפין, לנהל, להפעיל ולהיות בעל עניין בעסקת המתחרה בתחום העיסוק של רשת "אותנטי" בחנויות עצמן ובתחום הגיאוגרפי של הערים ערד, באר שבע, קריית גת וצומת בילו וברדיוס של 1 ק"מ מכל סניף פעיל של הרשת ולמשך 12 חודשים ממועד סיום הזיכיון וכן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1-3 וכל מי מטעמן, במישרין ובעקיפין, לנהל, להפעיל או להיות בעל עניין ברשת החנויות "שוקה בעיר" ולמשך 12 חודשים ממועד סיום הזיכיון.