תביעה כספית בגין הפרת הסכם מכר עסק

בתאריך 20.2.17, הגיש הנתבע/ התובע שכנגד תביעה נגדית בטענה לנזקים כספיים בגין הפרת חוזה, מירמה, גריפת כספי עסק, לשון הרע ועוד, והכל בסך 314,154 ₪.

כן, הוא טען כי הנתבע הפר את הקשר החוזי ביניהם כשותפים כאשר ניהל את העסק באופן חד צדדי והביא לקריסתו, נימנע מחלוקה שיוונית של הרווחים וסיכל את מכירת העסק.

...

אשר על כן, טענת הנתבע נדחית.

סיכומו של דבר: אני דוחה את התביעה העיקרית.

אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי: חוות דעת המומחה מתקבלת במלואה תוך הפחתת סך של 2,783 ש״ח מהסכום שהתובע חייב לשלם לנתבע.

המדובר בתביעה שעניינה סעד כספי בגין הפרת חוזה מכר של הרכב.

מהדיון עלה, כי הנתבע 1 שותף עיסקי עם חברת טל קאר, אליה העביר את רישום הבעלות ברכב, הסתיר את פרטי העסקה עם המחזיק, ונמנע מלהציג את יפוי הכוח על בסיסו בוצעה העברת הבעלות מהתובע לחברת טל קאר.

...

בבוא בית משפט ליתן צו איסור דיספוזיציה, הוא עושה כן על בסיס מערכת העובדות שהוצגה לפניו, במועדים הרלוונטים, מבלי לקבוע ממצאים סופיים בקשר לזכויות המתנגשות, עניין אשר עתיד להתברר במסגרת ההליך העיקרי, כאשר הוא בוחן במסגרת הבקשה את מאזן הנוחות ושיקולים מן היושר, ואת הנזק שעתיד להיגרם למבקש אם לא ינתן הצו לעומת הנזק שיגרם למשיב עם מתן הצו, כאשר ייבחן ,בין היתר ,אם ניתן יהיה לפצות על הנזק בפיצוי כלכלי כלשהו .ufך, כאשר מבוקש צו איסור דיספוזיציה, ככלל, בתי המשפט נוטים להיעתר לו (מתוך הנחה שמדובר בסעד שאינו גורם נזק משמעותי) אלא אם מוכח כי הנזק שבמתן הצו עולה על הנזק שייגרם אם לא ינתן הצו (ע"א 4445/10 אבן חיין נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (פורסם ביום 15.8.10),ע"א 268/14 שחר הררי, עו"ד - נאמן על נכסי הים נ' מדמון( פורסם ביום 25.3.14)).

כמפורט בהחלטה למינוי הכונס, לאחר שעיינתי בכתב התביעה , בו עתר התובע להשבת הרכב לידיו עקב הפרת הסכם המכר על ידי הנתבעים ולהחזרת רישום הרכב על שמו, וכן לתשלום מלוא חובו של הנתבע 1 ונתבעים 2 ו – 3 שערבו להסכם; ובפעולות הרבות בהן נקט התובע לשם קבלת יתרת החוב, שלא הועילו, וכי התברר לו שהרכב אינו רשום עוד על שמו, אלא הועבר על שמו של צד שלישי כלשהו ששיתף עם הנתבע 1 פעולה, מצאתי להעתר לבקשה למתן צו כינוס זמני לרכב, ומינוי כונס לצורך איתורו, תפיסתו והעברתו למגרשי התובע, עד למתן החלטה אחרת.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בנוסף, המנגנון שקבעו הצדדים בהסכם ההלוואה לא מונע הגשת תובענה לפיצויים כספיים בגין הפרת הסכם המכר, שכן במועד החתימה על הסכם ההלוואה טרם התגבשו באופן סופי הנזקים הישירים, או העקיפים, הנטענים במקרה דנן, מאחר וטרם נימסרו לרוכשים האישורים הנדרשים לצורך העברת זכויותיהם במקרקעין ובכלל זה, טרם שולמו דמי הסכמה למינהל שאותה הלוואה נועדה לצורך תשלומם.

הגם שהמוכר טען בסיכומיו (סעיף 3) כי הרוכשים ידעו שמדובר בעיסקה מורכבת והסכם סבוך ומראש היה צפוי שייקח שנים לביצועו, הלכה למעשה, לא חולק המוכר על כך שהוא הפר את ההסכם, אולם מצדיק זאת בטענתו, כי "לאחר המסירה שני הצדדים סטו מהוראות ההסכם ונהגו בתשלומים ובהחזקת הנחלה שלא לפי הוראותיו" (סעיף 11 לכתב ההגנה; סעיף 6 לסיכומי המוכר) [הערה: ההדגשות בפסק הדין אינן במקור – י.ש.].

...

תמצית טענות הנתבע (המוכר) יש לדחות את התביעה, מהנימוקים הבאים: עילות סף - השתק בגין מעשה בית דין, הנובע ממיצוי העילה בשל הסכמות קודמות בין הצדדים שזכו לתוקף של פסק דין; התיישנות; מניעות בשל תניית בוררות, שנקבעה בהסכם ההלוואה; היות כתב התביעה טורדני, קנטרני ונקמני; הגשת התביעה בחוסר תום לב, ללא צורך וללא עילה.

לפיכך, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי יש לפסוק לרוכשים פיצויים בגין רכיב זה, הנתונים הרלבנטיים לחישובם שונים מאלו שהציגו לפניי הרוכשים ומשלא הוצגו לפניי נתונים בסיסיים אלו, לא ניתן אף לאמוד את אותם נזקים וסביר להניח שהם היו נמוכים משמעותית מאותו אומדן שערך התובע 1.

בשקלול מכלול הרכיבים הרלבנטיים ובכללם משך האיחור החמור הקרוב ל-7.5 שנים, התנהלותו בעצלתיים של המוכר במסירת המקרקעין, הסבל הרב שנגרם לרוכשים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לרוכשים סך של 300,000 ₪ כפיצוי עבור רכיב נזק זה. סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 300,000 ₪.

תביעה כספית בסכום של 40,000 ₪ בגין הפרת הסכם למכירת משאית.

לא מצאתי שיש ממש בטענת ב"כ התובע שלפיה הנתבע אינו הבעלים של החברה זאת משהתרשמתי ממכלול הראיות כי חלקו של מר אבו עמאר הן בעיסקה למכירת המשאית והן בניהול החברה משמעותי ובולט וכי מכירת המשאית אכן נעשתה בתמורה לאותו חוב שיצרה החברה כלפי הנתבע.

...

לא מצאתי שיש ממש בטענת ב"כ התובע שלפיה הנתבע אינו הבעלים של החברה זאת משהתרשמתי ממכלול הראיות כי חלקו של מר אבו עמאר הן בעסקה למכירת המשאית והן בניהול החברה משמעותי ובולט וכי מכירת המשאית אכן נעשתה בתמורה לאותו חוב שיצרה החברה כלפי הנתבע.

סוף דבר- התביעה נדחית.

בנסיבות העניין בהתחשב בהשתלשלות ההליכים בתיק לרבות בהתמשכות ההליך אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבע בסכום של 2,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪.

המשיבים עתרו לחייב את המבקש בתשלום פיצויים בגין הפרתו את הסכם המכר ומכירת הממכר (יחידת הדיור) בעיסקה נוגדת לצד ג'.

המשיבים המתינו עד למועד שבו היו צריכים לשלם למבקש סך של 700,000 ₪ ורק אז הגישו את התביעה קמא ואת הבקשה לסעד זמני; הבקשה קמא הוגשה בחוסר תום ליבם של המשיבים, שלא פנו קודם לכן אל המבקש על מנת לנסות להסדיר את הדברים, וביהמ"ש לא בחן זאת בהחלטתו; היתעלם מהראיות שהציג המבקש; קבע כי המשיבים ביססו, בשלב זה, את סכום התביעה, וזאת בשעה שהתביעה מופרזת וגם אם התביעה תיתקבל, הרי שניתן יהיה לחייבו בתשלום כספי, לכל היותר, בסך 300,000 ₪- הסכום שבו נמכרה יחידת הדיור; היתעלם מדפוס היתנהגותם של המשיבים, שהונו את המבקש מספר פעמים; לא הוכחה עילת תביעה בגין הפרת הסכם, והמשיבים יודעים כי המבקש לא מכר את אותה יחידת הדיור פעמיים, ובודאי שלא התכוון לעשות כך. לטענת המשיבים, בתמצית, ההחלטה נכונה ואין להתערב בה: המשיבים הוכיחו עילת תביעה ברורה, בעוד המשיב לא העלה כל טענת הגנה רצינית שניתן להתייחס אליה; המבקש לא הצליח להפריך את הטענה שביצע עסקה נוגדת, כאשר את אותם חלקים בפרויקט שמכר למשיבים, הוא מכר גם לצד ג'; טענת המבקש שאין לו מושג ב"חלקים" שלו בפרויקט תמוהה, ובמיוחד לאור הניסיון שלו באירגון וניהול קבוצות רכישה; מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וצו העיקול הכרחי וחיוני להבטחת ביצוע פסק הדין; המבקש מיתנהל בחוסר תום לב; לא הוכח השהוי הנטען, ומכל מקום אין בטענה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק ביטול העיקולים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

אף אני סבורה כי בשלב זה, ובטרם הכרעה בטענות הצדדים לגופן (כמפורט בהמשך) יש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.