תביעה כספית בגין הפרת הסכם הפצה בלעדית וגרם הפרה

מטעמים אלה עתרה מובייל לחייב את פלאפון ואקסל בפיצויים בסך 7,964,681 ₪ אשר משקפים את הרווחים העתידיים שנמנעו ממובייל מכוח העילות הבאות: א. הפרת הסכם המסגרת - אי אספקת מכשירי האלקטל למובייל נעשתה בחוסר תום לב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים) ומהוה הפרה של הסכם המסגרת על ידי אקסל, בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות).

מר מארק סילנפרוינד, מי ששמש בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה כמנכ"ל אקסל (להלן – מר סילנפרוינד) הסביר כי "מובייל הציגה שרוצה לקנות כמות גדולה של מכשירים ורוצה לקבל בלעדיות בשוק המשווקים בארץ ולכן התקשרנו בהסכם כדי לסדר את התנאים המסחריים" [פר' עמ' 162, ש' 2-1].

קיומה של הפרה מהוה תנאי שאין בלתו להתגבשותה של עוולת גרם הפרת החוזה [ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י.אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 334 (1990); ע"א 2512/90 סופרגז חברת ישראל להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4), 405, 426 (1991)].

ועיקר הדברים, ראשיתם וגם אחריתם – מובייל לא פעלה על פי הסכם המסגרת עם אקסל מכוחו האחרונה הייתה מחוייבת למכור לה מכשירי אלקטל – היא לא הפקידה מקדמה כספית בגין המכשירים שהזמינה וממילא לא שילמה את יתרת ההזמנה, דבר שהיה בגדר חיוב מותנה לאספקת המכשירים.

...

סוף דבר – התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקפו של ההליך ובמורכבותו אני מחייב את מובייל לשאת בהוצאות פלאפון בשיעור עלות שכר המומחה מטעמה כנגד חשבונית וכן מחייבה לשאת בשכר עדי הנתבעות כפי שנפסק על ידי.

לצד זאת אני מחייב את מובייל לשאת בשכר טרחה באי כוחה הנתבעות בסך 100,000 ₪ לזכות כל אחת מהנתבעות.

ת"א 4951-08-07 (ת.א. 2639/00 בבית המשפט המחוזי בת"א - להלן: "התביעה הראשונה") - במסגרת תיק זה טענה דיאליט, כי הרר גרם להפרת חוזה לרכישת 200 מכונות ליטוש יהלומים מסוג GS-7000 מדיאליט בידי המפיצה הבלעדית שלה בהודו, חברת Sahajanand Laser Technology; 11.2.

" [פרופיסור **** פרידמן, אלרן שפירא בר-אור "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (נבו, מהדורה שלישית, התשע"ה – 2015) כרך א' בעמודים 490 – 491] וכן: "...מי שהופרה זכותו זכאי לפצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו וקל וחומר שהוא זכאי להשבת טובת ההנאה שצמחה למפר (בין אם תחושב לפי הרווחים בפועל ובין כ"מחיר ראוי" שהיה משולם במשא ומתן חופשי עבור רשיון השמוש).

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.

על פי הנטען בבקשה, כתוצאה מהפרת הסכם השיווק הבלעדי נגרם לחברה נזק המוערך בכ-74 מיליון ₪ וכי בנוסף לכך, מר חיון, הגב' תקתוק ומי מטעמם משכו מהחברה מאות אלפי ₪.

לשם הגשת התביעה לא נידרש המבקש להמתין להכרעת בית המשפט בתובענה לסעד הצהרתי שכן גם קודם להגשת התביעה וממילא אף קודם למתן ההכרעה בה, קמה לחברה, לכאורה, עילת תביעה בגין הפרת הסכם ההפצה הבלעדי.

בעוד התביעה לסעד הצהרתי היא תביעתו האישית של המבקש והיא הוגשה ביחס להעברות המניות בחברת גומי גאם שבוצעו מהמבקש למר חיון ובקביעת הפצוי הכספי הראוי בגין העברת המניות השלישית, התביעה נושא בקשת האישור היא תביעתה של החברה והיא מתייחסת לאכיפת הסכם הבלעדיות (שעצם קיומו מוכחש על ידי המשיבים) ותביעת פיצויים בגין הפרתו.

...

במסגרת ההליך, שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, טען המבקש כי התחייבויות חיון במסגרת סעיף 10.7 להסכם המייסדים הראשון ולפיה כל הממתקים המיוצרים על ידי טופ גאם ישווקו באמצעות המתוקים של קתי הייתה מעיקרי ההתקשרות בין הצדדים ובאה לידי ביטוי בטיוטת הסכמות הצדדים וכי משעה שחיון פעל לרוקן מתוכן את הסכמת הצדדים אשר עמדה בבסיסס הסכמתו לותר על יתרת מניותיו בגומי גאם, לא ניתן לראות בהקמת החברה כחלק מן התמורה בגין "שחרור מניותיו" של המבקש בחברת גומי גאם, ועל כן יש להורות על ביטול העברת המניות השלישית נוכח הטעייה זו. בית המשפט בפסק דינו מיום 27.02.2017 (להלן: "פסק הדין ההצהרתי") קבע כי תביעתו של המבקש לקבוע את דבר זכאותו לקבל חזרה לידיו את המניות בהן החזיק ערב הקמת חברת גומי גאם ו/או בשלב כלשהו נתון שבו בוצעו העברות מניות, נדחית ואולם, זכאי הוא לקבל תמורה ראויה ממר חיון ו/או מגומי גאם בגין העברת המניות האחרונה, אשר בוצעה בתחילת שנת 2010, על פי הערכת שווי מניותיהן נכון לאותם ימים וכי כנגד התמורה הכספית בגין יתרת אחזקותיו של מר איבגי בגומי גאם, יעביר מר איבגי אחזקותיו בחברת המתוקים של קתי.

אשר על כן, אני סבורה כי אף אם קמה לחברה עילת תביעה כנגד טופ גאם או גומי גאם כתוצאה מהפרת הסכם הבלעדיות, הרי שהעובדות המהותיות המזכות, לכאורה, את החברה בקבלת הסעד על פי הדין המהותי התגבשו בחודש אוקטובר 2010 והן נודעו למבקש לכל המאוחר בחודש יולי 2012 כך שבאותו מועד היה למבקש, כבעל מניות המעוניין להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, אף כוח תביעה קונקרטי.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי בנוגע להתיישנות עילת התביעה נושא בקשת האישור לא נדרשתי לדון בטענת השיהוי אף כי גם בה, בנסיבות העניין, מצאתי כי יש ממש.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה על הסף את הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת ומחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחתם בסכום כולל של 8,000 ש"ח לכל קבוצת משיבים.

במסגרת תביעה זו ורסו עתרה לסעד זמני שימנע מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר "VERSO". כן נתבעו סעדים כספיים בגין הפרה נטענת של "הסכם אופטיקנה" וצוי מניעה קבועים (להלן: "תביעת ורסו").

אופטיקנה היא הבעלים הרשום של סימן המסחר Cattleya, והיא חברה לפאי בשיווק המותג כך שהיא מסייעת לה להפר את פסק הדין וביכולתה לגרום לפאי להפסיק להפר את פסק הדין.

בהצהרתה של פאי בהסכם הרישיון אין שימוש במונח "Exclusive", זאת בנגוד להצהרתה המקבילה של ורסו שלפיה היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות המכירה וההפצה של משקפי המותג ורסו.

בעניינינו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהוא עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להדחות.

...

בענייננו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהו עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להידחות.

תמצית טענות אופטיקנה דין הבקשה להידחות.

כאמור, בנסיבות העניין אני סבורה שהתשתית הראייתית המצומצמת שהובאה במסגרת הדיון בבקשה אינה מספיקה לקביעת מסמרות והכרעה במחלוקות שבין הצדדים בסוגיה זו. טענות ורסו ביחס לפרשנות שיש ליתן להצהרות פאי בהסכם הרישיון כמו גם השאלה אם יש לראות בפעולותיו של אדם כבעל המניות, הדירקטור והמנהל הכללי של פאי מחד גיסא וכפרזנטור של המותג Cattleya מאידך גיסא, משום הפרה של פסק הדין שניתן כנגד פאי או כפעולה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני (כנטען בסעיף 26 לבקשה), חורגות מגדר הדיון במסגרת של בקשה לצו על פי פקודת בזיון בית משפט והן שמורות לורסו לדיון בהליכים המתאימים.

תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר גרם הפרת חוזה, ולחיוב הנתבעת בפצוי התובעת בגין נזק אשר נגרם לה עקב מעשי ומחדלי הנתבעת, ואשר הוערך לצרכי ההליך בסכום של עשרה מיליון ₪.

בשולי הדברים הבהירה התובעת כי היא אינה עותרת לקבלת סעד מעבר לזה אשר נתבע על ידה, וכי הסכומים אשר ביחס אליהם התבקש סעד הצהרתי, לא נועדו לצורך גביית כספים, אלא לצרכי מסוי וכיו"ב. לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

בנסיבות אלה, ביטול החוזה, בשלבים המוקדמים של שנת 2019 (חודש אפריל), לכאורה עקב הפרתו הצפויה, כאשר בין הצדדים קיימים חילוקי דיעות מהותיים באשר לאופן היתנהלותה של TCL, מהוה שימוש בזכות שלא בתום לב. בהנתן האמור לעיל איני מוצאת כי קיימת הצדקה בדין לעשות שימוש במנגנון ההפרה הצפויה כאמצעי לביטולו של החוזה, וחלף זאת יש להורות כי גם בבטול החוזה ע"י TCL, יש כדי הפרה של החוזה בין הצדדים.

ידיעת התובעת אודות החוזה בתקופה שלאחר יום 14.2.2019 אין חולק כי עם קבלת מכתב ההתראה של התובעת, ובהמשך לו העברת סעיפי החוזה הרלוואנטיים, אשר יש בהם כדי ללמד על הבלעדיות שניתנה לתובעת, לייבוא מזגני TCL, מיתקיים בפועל, אצל הנתבעת, יסוד הידיעה, וזאת הן ביחס לעצם קיומו של החוזה והן ביחס לכך שפעולותיה עלולות לגרום להפרתו.

בהנתן כל אלה, לא ניתן להורות כי לאחר יום 14.2.2019, הייתה זו ההיתקשרות עם הנתבעת אשר גרמה ל- TCL להפר את החוזה עם התובעת, והסכם ההפצה, כפי שחתמה עליו התובעת, לא היה נותר על כנו, כך או כך. העדר צידוק מספיק אין חולק כי במועד בו היתקשרה הנתבעת עם TCL, לבצוע ההזמנות, מצבה היה לא פשוט, בלשון המעטה.

...

למען לא תמצא החלטתי כחסרה אוסיף ואציין כי לא הובהרה כדי הצורך חובת הזהירות של הנתבעת כלפי התובעת בנסיבותיו הפרטניות של ההליך שבפני, וממילא מקום בו עלה מתוך הראיות כי הנתבעת לא הייתה מודעת לתוכנה של ההתקשרות החוזית קודם למועד משלוח מכתב ההתראה ולאחר קבלתו פנתה, מספר פעמים, ל-TCL, לצורך בירור מערך יחסי הצדדים, יקשה עלי לראות את הנתבעת כמי שהפרה חובה זו או אחרת כלפי התובעת.

סוף דבר במבוא לסיכומי התובעת נטען למספר הפרות יסודיות של הסכם השיווק אשר נכרת בינה לבין TCL, על ידי האחרונה, וכן כי השאלה המהותית בתיק זה הינה האם הייתה זו הנתבעת אשר גרמה לאותן הפרות, ביודעין וללא צידוק מספיק.

בהינתן כל אלה, התביעה נדחית.