התובעים טענו במסגרת אותה תביעה כי הנתבע הפר את הסכם הבלעדיות עם החברה, וכן הפיץ לשון הרע נגד התובע ולפיו הנו מירמה את החקלאים.
בתביעה הנוכחית, טוען התובע כי הנתבע ממשיך להפיץ עליו לשון הרע הן באמצעות פניה לקולגות של התובע והשמצתו בפניהם כרמאי, כשלעניין זה טוען התובע כי נעשו פניות למר מתן אלון ולמר מאיר מואדב והן במשלוח הודעות דואר אלקטרוני לתובע עצמו בהן דורש הנתבע מהתובע להשיב את הכספים שטוען כי מגיעים לו, אחרת ידאג בין היתר להפיץ בין החקלאים כי התובע גנב ורימה אותו.
משקוזז סכום זה בשל הפרת הסכם הבלעדיות ולשון הרע, לא חייב התובע דבר לנתבע, והטענה כי התובע כביכול חייב כ- 13,000 ₪, אינה אמת דברתי אלא לשון הרע.
...
התובעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך בסופו של דבר, לאחר דיון בערעור, ביקשה כי הערעור יימחק, וכך נקבע.
למעלה מן הצורך אציין, כי תמוה בעיני, שהנתבע שביקש למעשה לשכנע את בית המשפט בהליך הנוכחי להגיע למסקנות שהתובע רימה אותו ואת בניגוד לקביעת בית משפט השלום בחיפה, בחר שלא להביא לבית המשפט את העדים שהעידו שם, והסתפק בהבאת פרוטוקול העדויות, כך שבעוד שלבית משפט השלום בחיפה עמד היתרון הבלתי אמצעי של התרשמות מאותם עדים, מבקש ממני הנתבע להגיע למסקנה אחרת, כאשר אותם עדים לא הופיעו בפני ולא יכולתי להתרשם מעדותם.
נוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 ₪.
עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.
