תביעה כספית בגין הפרת הסדר תשלומים להסדרת חובות

בית משפט השלום בירושלים ת"א 59010-05-19 ש.ב.א. מזון (2013) בע"מ ואח' נ' מאפית אריאל בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת מיקה בנקי תובע/נתבעת שכנגד ש.ב.א. מזון (2013) בע"מ נתבעים/תובעת שכנגד 1. מאפית אריאל (בהסדר נושים) בע"מ 2. מעדנית הברון בע"מ 3. שי סלמן פסק דין

מחלוקות כספיות בגין הפרת הסכם במסגרתו סיפקה הנתבעת 1 לתובעת מוצרי מאפייה.

יתר על כן, טענה זו מיתעלמת מכך שבהסכם הוסדר, כדברי הנאמן עצמו, חוב גדול מאוד של שבא לאריאל כנגד התחייבות אריאל להמשך אספקה לשבא.

בתצהירי נאור (ס' 36) וגילה (ס' 16 ונספח ד'2) מטעם שבא הודתה שבא ביתרת חוב בסך 123,521 ₪ לאחר ביצוע הפחתות ותיקונים שאריאל לא הפריכה, ועל כן מתקבלת התביעה שכנגד בגין יתרת חוב בכרטסת בסכום זה. אריאל תובעת משבא תשלום בגין 'כשרות' ולטענתה מדובר במשגיח כשרות שהיא סיפקה לשבא תמורת תשלום.

סוגיית המשגיח לא הוכחה וממילא לא מופיעה בהסכם, ואריאל בודאי לא הוכיחה את הסכמת שבא לשלם תשלום נוסף ומיוחד בעיניין זה. לפיכך נדחית התביעה שכנגד בסעיף זה. אריאל טוענת בתביעתה גם לפגיעה בשם הטוב ואולם לא נמצא כל תימוכין לטענה זו וזאת בפרט כאשר נקבע לעיל שאריאל היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים.

...

בהקשר לסכסוך הסופי שנדון בענייננו יש לומר שטענות אריאל על כך ששבא מקזזת חשבוניות שלא כדין (כחלק מהטענה להלן לבעיות כספיות) נדחית שכן מעדויות וטענות אריאל עצמה ניכר שבחשבוניות אכן חויבו מחירים החורגים מההסכם ושבא היא שפעלה על פי ההסכם.

גילה אישרה שבטבלה של ברוך (אשר אין חולק על ניסיונו הנרחב בהפעלת מאפיות מסוג זה) הפחת הועמד על 11% אבל בשבא הגיעו למסקנה לאחר דיון פנימי ו'נתונים מהשטח' שהפחת יהיה 5%.

בתצהירי נאור (ס' 36) וגילה (ס' 16 ונספח ד'2) מטעם שבא הודתה שבא ביתרת חוב בסך 123,521 ₪ לאחר ביצוע הפחתות ותיקונים שאריאל לא הפריכה, ועל כן מתקבלת התביעה שכנגד בגין יתרת חוב בכרטסת בסכום זה. אריאל תובעת משבא תשלום בגין 'כשרות' ולטענתה מדובר במשגיח כשרות שהיא סיפקה לשבא תמורת תשלום.

סוגיית המשגיח לא הוכחה וממילא לא מופיעה בהסכם, ואריאל בוודאי לא הוכיחה את הסכמת שבא לשלם תשלום נוסף ומיוחד בעניין זה. לפיכך נדחית התביעה שכנגד בסעיף זה. אריאל טוענת בתביעתה גם לפגיעה בשם הטוב ואולם לא נמצא כל תימוכין לטענה זו וזאת בפרט כאשר נקבע לעיל שאריאל היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים.

סוף דבר ענייננו בתביעות כספיות הדדיות בגין סיום יחסי הצדדים אשר התקשרו בהסכם לפיו תספק אריאל לשבא מוצרים לאפייה.

לפני תביעה כספית בסך של 263,987 ₪, בגין סכומים שחייב הנתבע לתובע, בעקבות הסדר תשלומים שעליו חתמו השניים, להסדרת חובות הנתבע לתובע.

כן נקבע כי יתוסף אליו סכום של 30,000 ₪, כמפורט בסעיף 5 להסדר, בו נרשם: "החייב מסכים ומאשר כי ככל וייפתח תיק הוצל"פ חדש בגין הפרת הסכם זה, הרי שלכל הסכומים הנ"ל יתוספו סך השווה ל-30,000 ₪ בגין אגרות הוצאות ושכ"ט ששולם על ידי הזוכה בגין תיק ההוצל"פ הנ"ל ובגין תיק ההוצל"פ החדש". מכאן שחישוב סכום התביעה הינו לכאורה בהתאם להסדר ואף נמוך ממנו, שכן לא בוצע שיערוך של 233,987 ₪ מיום 6.11.18 עד יום הגשת התביעה דנא אשר הוגשה ביום 15.5.19 והתובע הסתפק בהוספת 30,000 ₪ לסכום החוב נכון ליום 6.8.18 כאמור.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת על מרבית סכומה.

הנתבע ישלם לתובע 233,987 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן שכר טרחת עו"ד, אשר בהתחשב בתוצאה, בסכום התביעה ובהיקף ההליכים ומשכם, אני מעמיד אותו על סכום של 28,000 ₪.

נראה כי גובה החוב עמד על כ-74,000 ₪ באוקטובר 2016 (ראו את ההודעות בעיניין העיקולים שצורפו בנספח ג' לכתב התביעה), ולפי ההסדר על המוכרים היה לשלם בפריסה ל-4 חודשים סך מיצטבר של 46,664 ₪ (לאמור 4 תשלומים חודשיים שוים של 11,666 ₪), ואת היתרה במזומן (כ-27,000 ש"ח).

התובע לא צירף מכתב תגובה להודעה זו בנספחיו, ואף לא טען כי הגיב להודעה זו. נוסף לכך לעניין ההתראות טרם שליחת הודעה זו – כאמור לעיל, נראה כי עוד טרם קבלת ההודעה בדבר הסדר התשלומים מרשות המס, המוכרים הודיעו כי הם מבטלים את העסקה עקב הפרה יסודית (סעיפים 13-14 לכתב התביעה; סעיפים 30-31 לכתב ההגנה של המוכר).

טענה זו מוכחשת על ידי המוכרים, אשר הוסיפו כי נודע להם אודות הסכם הנאמנות במעמד הסדרת חוב המס (סעיף 37 לכתב ההגנה של המוכרים).

לשיטתו של הנתבע 3, התובע לא העלה מלכתחילה, בכתב תביעתו, טענה שהוא שילם עבור המקרקעין בכספים דרך שיקים שניכה אצל הנתבע 3, וטענה זו נטענה בצורה לקונית בהודעה על פרטים נוספים שהגיש אותה התובע בתיק ולא נתמכה בבדל של ראיה.

...

מהמקובץ לעיל עולה תמונה ברורה של הטעיה אף אם לא היה נעשה מצג וננקט אי גילוי ביחס למשמעות הסכם הנאמנות בלבד.

על כן, ועל אף שמבלי לקבוע מסמרות ציינתי לעיל כי פני הדברים נראים נוטים לכיוון טענות התובע אף בעניין זה. לעניין טענות הנתבע 4, אדגיש למען הסר ספק כי כאמור רישום זכויות התובע היה דבר שברור לו וידוע לו – ועל כן בין היתר טענותיו נדחות.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

לטענת התובע הנתבעים 1-4 הפרו הסדר שנחתם בין הצדדים ולא קיימו התחייבויותיהם על פיו, הן כלפי הרוכשים לרישומו של הבית כבית משותף והן כספיות כלפי התובע.

בבקשה כאן, עותר התובע הן לתשלום שכרו על פי ההסדר, לתשלום שכ"ט נוסף בסך של 75,000 ₪, לתשלום הוצאות בעין ממועד מינויו (1.9.2003) עד למועד הגשת הבקשה בסך של 70,200 ₪ וכן לתשלום הוצאות תובענה זו ושכ"ט עו"ד, בשים לב לשנים הארוכות בהן סירבו המשיבים 1-4 לשתף פעולה מטעמים שאינם עינייניים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי יש להורות על דחיית הבקשה ביחס לסעד הכספי מאחר וזה אינו בסמכותו של בית המשפט המחוזי וכן כי הם נדרשים מכוח תפקידו של כונס הנכסים במסגרת תביעה שנמחקה בהחלטת בית המשפט ביום 16.7.23.

החלטתי ביחס לכך הייתה מפורשת וקבעה כי "בנושא זה נותר לידון בשאלת ההוצאות והתובע יגיש בקשה לעניין הוצאות שכמובן תעבורנה לתגובה. הנושא הכספי הנו תביעה שאיננה בסמכות בית המשפט המחוזי אלא בסמכות בית המשפט השלום, לכן אני מורה על מחיקת התובענה [...]. בקשה להוצאות תוגש בתוך 30 ימים". נוכח החלטה זו, הרי שאין מקום להתייחס אל בקשת התובע ביחס לכספים שנקבעו בהסדר והשאלה שנותר לידון בה במסגרת ההליך שבפני היא ביחס להוצאות.

הנתבעים טענו כי הוכיחו שהתובע לא פעל להסדרת הרישום והתנער מחובותיו מכורח תפקידיו השונים והוא זה שהוביל להתמשכות והארכת הזמן עד לרישום הבית המשותף.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לפסיקת הוצאות לטובת התובע, אלא שלא בהיקף המבוקש.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות בגין ההליך כאן בסך של 25,000 ₪.

החלטתי ניתנת כרשמת לעניין ההוצאות בלבד.

לא אתאר כאן את כלל ההסכמים וגלגוליהם, שאינם רלוואנטיים להכרעה, ואציין את העובדות הרלוואנטיות לענייננו בלבד: ביום 8.5.03 התקשרו הסבתא, התובעים והנתבע בהסכם (להלן: "ההסכם"), בו נקבע כי הנתבע הוא יורשה היחיד של הסבתא, וכי הסבתא תצהיר על התובעים כ"בנים ממשיכים" במשק, אולם העברת הזכויות אליהם תיעשה בכפוף להסדרת חוב על סך 467,000 ₪ שרבץ על המשק במנהלה להסדרים במיגזר החקלאי (להלן: "המנהלת"), וכן תשלום של 50,000$ לנתבע או ליורשיו (נספח 5 לתצהיר התובעים).

לטענת הנתבע הסכום היחיד שהתובעים הוכיחו ששלמו הוא סכום של 50,000$ ששולמו לו (188,000 ₪ משוערך ליום התביעה) - סכום שהוא בעצמו מודה בקבלתו ומהוה ראיה קבילה יחידה בהליך זה. לטענת הנתבע אין לראות בתשלומים ששולמו למשקם ככספי תמורה, אך אם ייקבע אחרת, יש להבחין בין הסכום שהיה אמור להיות משולם מלכתחילה בהתאם להסכם, לבין תוספות שהתווספו לחוב בשל רשלנות התובעים וההימנעות מתשלום החוב.

למעלה מן הצורך אציין כי אילו היתה התביעה מוכחת, הרי שהמועד שממנו ואילך היו התובעים חייבים בתשלום דמי שכירות היה מועד מסירת הודעת הביטול, בהתאם לסעיף 8 לחוק התרופות הקובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, או זמן סביר לאחר שחלפה אורכה שניתנה לקיום החוזה.

בעניינינו, הודעת הביטול ניתנה לכל המאוחר בחודש יולי 2014, אז הגיש הנתבע נגד התובעים תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 16647-07-14), בה עתר להורות על ביטול ההסכמים בשל הפרות יסודיות.

...

התובעים הוסיפו וטענו כי הם התגוררו בנחלה שנים רבות, עשו אותה למרכז חייהם והשקיעו בה מהונם על סמך מצגים של הנתבע ושל חברי האגודה, ואין לאפשר מצב בו הם וילדיהם "ייזרקו לרחוב" ללא מקורות כספיים לרכישת דיור חלופי במקום אחר.

הוצאות כלכליות, סבל ועוגמת נפש אני דוחה את תביעת הנתבע לתשלום של 250,000 ₪ בגין הוצאות כלכליות של ההליכים המשפטיים, סבל ועוגמת נפש.

בנסיבות, לא מצאתי להיעתר לתביעת הנתבע.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד התובעים נדחית.