כמו כן הובטח לו ע"י המערער כי לאחר נחיתתו בארץ ,ישלח אדם נוסף לאסוף את המזוודות והמעטפה משדה התעופה.
בחקירת האם, (הגב' יהודית ז'ראדון,) אמרה גם היא שהכספים הם של המערער, והוסיפה כי בחתונה בה הישתתפו היו עוד שני אנשים שטענו כי לקחו מזוודות מהמערער, באותה הטיסה, וכי שיקרו לגבי התכולה, כך שבנים הוא רק אחד מבלדרים שהעבירו לישראל כספים עבור המערער .
"
הוראת תקנה 19 בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), תשס"ב-2001 משווה את העירעור על פי החוק הנ"ל לערעור אזרחי בקבעה:
"הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לענין הנידון, ואם אין בענין הנידון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם פרק ל' האמור".
מתקנה 424 בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, למדנו:
"כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בעירעור".
בית המשפט העליון אימץ זה מכבר בפסיקתו מבחן פונקציונלי בעת בחינת השאלה מיהו "צד" להליך, אשר יכול לערער על החלטה שניתנה בו.
על פי מבחן זה, "צד" להליך הוא מי שמתקיימים בעיניינו שני תנאים מצטברים: האחד, שהתקיים הליך נילווה בו הוא היה בעל דין בפועל וניתנה בו החלטה משפטית הקובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת; והאחר, שההחלטה האמורה משנה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו והחובות אשר חלו עליו בטרם מתן ההחלטה.
במאמר מוסגר יצוין ,כי לא מצאתי ליתן משקל לטענת ב"כ המשיבה כי היתנהלותו העבריינית של המערער עצמו אינה יכולה להקנות לו מעמד חוקי לנוכח הכלל של" מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה".
ההסתייעות במחקר השוואתי של ההחלטות שהתקבלו על ידי הועדה במקרים אחרים בגין הפרת חובת הדיווח שבסעיף 9 בחוק , כמו גם מעיון בפסיקה שעסקה בשיעור העיצום הכספי שהוטל במקרים נוספים, וכך נעשה על ידי, יכולה ליתן אמות מידה לבחינת סבירות העיצום ,אם כי יוטעם שההכרעה לעולם תעשה על פי הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה לגופו.
...
משהמשיב 2 לא הגיש ערעור על החלטת הוועדה, הרי שזו הפכה חלוטה, כך שדין הערעור להידחות על הסף, ולו מהטעמים האמורים.
המסקנה הנלמדת מהחקר ההשוואתי היא כי שיעור העיצום הכספי שהוטל על ידי הוועדה במקרה דנן חורג ממתחמי הפסיקה , וכנראה ממתחם הסבירות.
אני סבורה, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לדבר, כי בהתחשב בחומרת הנסיבות של המקרה הקונקרטי שבפניי, שאכן חמורות , (סכומים של למעלה מ- 2 מיליון ₪, הסלקה מתוחכמת, שימוש בבלדר), ניתן דגש לשיקולי החומרה מבלי לציין קיומם של שיקולי נגד אפילו לטובת המפר , כמו שיתוף הפעולה בחקירה גם של המערער והצגת מקור עיקר הכספים ומטרתם, כמו גם העובדה כי מדובר בהפרה ראשונה ומבלי לתת כלל את הדעת לסכום הפטור מחובת הדווח .
סיכומו של דבר, נוכח העובדה כי מצאתי את החלטת הוועדה מפורטת, מנומקת וסבירה למעט בנוגע לשיעור העיצום אני מורה על הפחתת שיעור העיצום לסכום של 1,400,000 ₪.