תביעה כספית בגין הפרת הבטחה לתואר מוכר בחינוך מיוחד

לפני תביעה כספית, לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 503,200 ₪ לתובעת, בגין הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות הפרת הנתבעת להבטחתה כלפי התובעת, לפיה עם סיום לימודיה תזכה התובעת לתואר ראשון בחינוך מיוחד, המוכר במדינת ישראל על ידי המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג).

...

מכאן ולאור המפורט לעיל לא שוכנעתי כי הנתבעת הציגה מצג שווא או כי הפרה התחייבות חוזית כלפי התובעת.

אציין, כי בין אם הנתבעת הפרה חובה חקוקה ובין אם לאו, בנסיבות ענייננו התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה בעקבות אותה הפרה, ומטעם זה דין התביעה בגין עילה זו להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות, הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

בפניי תביעה כספית על-סך 424,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, לאחר שהתברר לו עם סיום לימודיו אצל נתבעת מס' 1 (להלן: "המכללה") כי התואר בו הוא מחזיק, אינו מאושר ומוכר על ידי המל"ג במדינת ישראל, ומשכך אין לקבלו במשרד החינוך ואין לראותו כמועמד כשיר לשבוץ בעבודה.

בנוסף, הובטח לו בפגישה, כי החוג ללימודי תואר ראשון בתחום דת האיסלאם במכללה, בתכנית לימודים מהאוניברסיטה הירדנית, מוכר ומאושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה במדינת ישראל, ומיד עם סיום הלימודים יוכל להישתלב בשוק העבודה במשרד החינוך ו/או בכל מוסד אחר במדינה, ובכלל זה נאמר לו, כי בסוף התוכנית, יקבל תעודת סיום לימודים ותואר ראשון מוכר על ידי המל"ג בישראל בתחום דת האיסלאם.

משכך, טען התובע, כי המכללה ו/או מי מטעמה ו/או הנתבע במעשיהם ו/או במחדליהם, הפרו את חובת תום הלב, ויש במעשיהם ו/או במחדליהם למול התובע משום הטעה, מצג שוא והפרת חוזה, ובכלל זה הפרת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 וחוק זכויות הסטודנט, תשס"ז- 2007, וכי הם גרמו ויגרמו לו לנזקים והפסדים כספיים כבדים ואף גרמו לו לסבל רב, לרבות עוגמת נפש ובושה, ועליהם לפצותו בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970.

ברם, מעדות התובע נראה שלא בדק כל חלופות ללימודים מלבד מכללת אלקאסמי, ושנאמר לו שכל אוניברסיטה רשאית לקבל את תלמידיה ולקבוע את התנאים לקבלתם ולמתן תואר, השיב שאינו יודע וזה לא עניינו, וגם לשאלה, האם זה לא עניינו שאולי באוניברסיטה אחת לא מכירים ובאוניברסיטה אחרת כן יכירו, כמו שהכירו בסירין, השיב שהם הכירו בסירין בלימודי חינוך מיוחד, ואף העיד כי, לא בדק במקום אחר אם אפשר להרשם בלי התנאי שהוצב לו במכללת אלקאסמי.

...

מסקנה זו מתחזקת לאור מכתבה של גב' ציפי ויינברג, ממונה על הערכת תארים אקדמים מחו"ל, במשרד החינוך, מיום 28.9.08 (ואשר צורף לכתב ההגנה), ובו נכתב, בין היתר, כי: "הערכת התואר על ידי הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך...הינה לצורך דירוג בשכר בלבד לעובדי המדינה וכוחות הביטחון על-פי תנאי העסקתם כתוקפם מעת לעת...כמו כן, הערכת התואר על ידי הגף אינה באה במקום כל החלטה אקדמית שהיא בנושא המשך לימודים או קבלה למוסד אחר. החלטות כאמור מסורות למוסד הנוגע בעניין לפי שיקול דעתו". חופש הפעולה של המוסד האקדמי, נקבע גם בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח – 1958: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה, "ענינים אקדמיים ומינהליים" – לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת".

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח מה הובטח לו, בעדותו התברר שהוא עבד בהוראה בתחום ההשכלה אותה רכש, ומשכך טענותיו לעניין הפרת חובת תום הלב, הטעיה, מצג שווא והפרת חוזה, דינן להידחות.

לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מכוח זה תבעה הפרישי שכר מינימום, פנסיה, קרן הישתלמות וכן פצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת חוזה ופיצויי הלנה.

התכחשותה של הרשת לחיובה על פי תקנות מוסדות מוכרים לשלם משכורות לעובדיה כמקובל בחינוך הרישמי, כשבמקביל היא מקבלת הטבות כספיות שמטרתן בין השאר, לסייע במימון המגיע לעובדים, תעמוד בנגוד מוחלט לחובות ההגינות המוגברת ותום הלב בהן היא מחויבת על פי דוקטרינת הדואליות הנורמאטיבית.

במסגרת זו נכללים עניינים רבים המופיעים בתקנון שירות עובדי הוראה, כגון גובה השכר המשולב, תוספות אחוזיות ותוספות שונות (תוספת 2001, תוספת 2008, תוספת 2011, תוספת "תיגבור הוראה 94", תוספת "הסכם מסגרת 87", גמול חינוך כיתה, גמול רכוז מיקצוע, גמול רכוז מעבדה, גמול רכוז שכבה, גמול הישתלמות, גמול כפל תואר, תוספת חינוך מיוחד, תוספת מורה אם ועוד), הפרשות לקרן הישתלמות ולקרן פנסיה, קצובת הבראה, ביגוד, מענק יובל, החזר הוצאות טלפון והוצאות נסיעות, תוספת מעונות, שכר עבור חודשי הקיץ והפגרות (ראו סעיפים קטנים א'-ט"ו, י"ח לעמדת משרד החינוך).

עם זאת, פרשנות התקנה בהתאם לתכליתהּ כפי שהובהרה בפסק דין בוסי, שהיא בין היתר הבטחת חינוך ראוי לתלמידי המוסד באמצעות העסקת עובדים-מורים איכותיים בתנאים ראויים, תובילנו למסקנה כי לא רק בהשוואת השכר עצמו דנה התקנה כי אם גם בהשוואת התנאים הקשורים לתשלום השכר.

) אמנם נכתב כי מדובר במוסד פרטי אולם בחקירתה הנגדית אמרה עדת הנתבעת כי בשנת 2006 עוד לא היו שייכים למשרד החינוך ,"היה לנו רשיון אבל לא היו משלמים לנו, לא היינו מוכרים בעצם" זאת בנגוד לסעיף בכתב ההגנה המודה בסע' 1 לכתב התביעה ובנגוד לסע' 1 לכתב התביעה שכנגד בו מודה הנתבעת כי היא מוסד מוכר שאינו רישמי לפי חוק חינוך ממלכתי.

...

התביעה שכנגד על סך 5000 דולר ו- 19,500 ₪ נדחית מכול וכול.

נדחית אף טענת הקיזוז.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ סכום זה ישולם תוך 30 יום אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה התובעת טענה בכתב תביעתה כי בשנת 2004 נרשמה ללימודי תואר ראשון לחינוך מיוחד אצל הנתבעת, מכללה אקדמית פרטית, אשר פועלת בחסות אוניברסיטת אלבלקאא אלתטביקיה בירדן (להלן: "האוניברסיטה").

הנתבעת מכחישה כי הבטיחה לתובעת שתקבל תואר ראשון המוכר על ידי המל"ג. לשיטת הנתבעת, סוגיית הכרת התואר לצרכי שכר נתונה להחלטת הגף לאישור תארים ואין לנתבעת שליטה על כך. עם זאת, אין בין הצדדים מחלוקת כי התואר בו מחזיקה התובעת לא הוכר, אף בדיעבד, על ידי הגף להערכת תארים במשרד החינוך.

לפיכך, אף אם הופרה החובה החקוקה, התובעת לא הוכיחה כי נזוקה בגין כך שכן הובטח לה שתקבל תואר ראשון מאוניברסיטה ירדנית, תואר אשר אינו מאוניברסיטה בישראל, ועל כן, הוא טעון הכרה על ידי המל"ג. אדגיש כי איני מקבלת את טענת התובעת כי הובטח לה שהתואר יוכר על ידי המל"ג, זאת משלא הובאו על ידי התובעת ראיות כלשהן לכך.

אך גם מעבר לכך, התובעת לא הוכיחה את טענתה כי נגרם לה נזק מקצועי ו/או כספי.

...

מכאן, בהעדר הוכחת הקשר בין הפרת החוק לנזק ובהעדר הוכחת נזק, דין התביעה הנזיקית להידחות.

טענותיה החוזיות של התובעת, אף הן דינן להידחות, שכן כפי שהובהר מעלה, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הוטעתה בדרך כלשהי ביחס לגורם המעניק את התואר האקדמאי בתום הלימודים, ביחס לשלבי תוכנית הלימודים או ביחס למהלך ההכרה בתואר הנדרש על ידה בתום הלימודים מול המועצה להשכלה גבוהה.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

בפני תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת להורות לנתבעים - מכללת גרנאטה לקידום החינוך בע"מ (להלן "מכללת גרנאטה"), ד"ר טאהא אמארה - מנהל המכללה (להלן "ד"ר טאהא") ואקדמיית אלקאסמי (להלן "אלקאסמי") - להשיב לידיה שכר לימוד ולפצותה בסך של 244,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לה, כתוצאה מהתנהלותם.

התובעת סירבה לדרישות הנ"ל. התובעת טענה, כי מכללת גרנאטה הפרה את היתחייבותה כלפיה באופן גס ובוטה, נציגיה הציגו בפניה מצג שוא, לפיו בתום לימודיה תקבל תואר אקדמי מוכר במשרד החינוך ותוכל לעבוד כגננת מוסמכת.

עם זאת, היא טענה בכתב התביעה, כי נרשמה ללימודים בעקבות מצג שוא שהוצג בפניה, לפיו בסוף הלימודים היא תקבל תואר אקדמי המוכר במשרד החינוך הישראלי.

בנוסף, צרף עו"ד אמארה לתצהירו העתקי אישורים מאוניברסיטת תל אביב, בנוגע לאחת בשם סירין סארג'י, בעלת תעודה לתואר ראשון מאוניברסיטת אלבלקאא, לפיהם התקבלה הנ"ל ללימודי הוראה בחינוך המיוחד ואף סיימה לימודיה שם לצורך תעודת הוראה (נספח ה' לתצהיר).

לא הוכח בפני כי התובעת הוטעתה באופן כלשהוא באמצעות פירסומי המכללה או במהלך לימודיה וממילא, לא הוכח כי הובטח לה תואר "מוכר" על יד משרד החינוך או תואר בעל שקילות על ידי הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל. אעיר, כי התובעת למדה במחזור השלישי ובמועד רישומה ללימודים, הגף להארכת תארים טרם נידרש לידון בשקילות התואר הראשון לחינוך בגיל הרך שהוענק לבוגרי אוניברסיטת אלבלקאא (שקילות התואר מבוצעת לאחר סיום הלימודים, אז ניתן לבחון את תכני התואר).

...

סיכומו של דבר, התובעת ייחסה לנתבעים מצגי שווא ומעשי הטעייה ותרמית, שהוכחתם מחייבת פירוט וראיות בעלות משקל סגולי גבוה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בהתחשב בכל השיקולים הרלוונטיים, אני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים (הנתבעים 1 ו - 2 יחד) הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.