שומת הנכויים הוצאה לתובעת בגין תשלומים ששולמו לנתבע עבור שירותים שהנתבע העניק, ומהוה תשלום של חבות המס האישית של הנתבע בגין הכנסתו בתוספת גילום שהוטל על התובעת כמי שנאלצה לשלם, ועל הנתבע לשאת בתשלומה ולשפות את התובעת בגין הכספים ששילמה.
לגוף העניין טוענים הנתבעים כי אין מקום לחיוב הנתבעים בתשלום כלשהוא מטעמים שונים;
הנתבעים טוענים שמגדל אחזקות היא שהציעה לנתבע להיתקשר בהסכם למתן שירותים באמצעות חברה בשליטת הנתבע והתובעת הרויחה מכך, ואין לחייב את התובע בתשלום כלשהוא בגין תיכנון מס שגוי של התובעת ממנו הפיקה התובעת רווחים;
חבות המס של הנתבע בהתאם לסעיף 11.2 להסכם, חלה רק על תשלום בגין מתן השירותים ולא על מסוי בגין יחסי עובד ומעביד החל על התובעת בלבד - וזה היה אומד דעת הצדדים;
ההסכם בין התובעת לבין רשות המיסים אינו פשרה, וכולל מרכיבים שאינם קשורים לנתבע;
הנתבעים 'מאמצים' את טעמי ההשגה שהגישה התובעת בגין שומת הנכויים, וטוענים שהתובעת פעלה כמתנדבת כאשר שילמה את מלוא שומת הנכויים בהסדר עם רשות המיסים וכי בויתור התובעת על זכות ההשגה והערעור, למרות הטענות הטובות שהיא העלתה בהשגה, וויתרה התובעת על הזכות לתבוע את הסכומים ששילמה מהנתבעים;
שומות המס של הנתבע בשנים 2012 ו-2013 הפכו סופיות בשנת 2016 ואין בידי התובעת לפגוע ב'עיקרון הסופיות' בהגשת התביעה;
הוראות סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה הדן במיסוי 'חברת ארנק' ניכנסו לתוקף שנים לאחר השומה ויישומן על פי חוזר מס הכנסה, אינו מקים חובת ניכוי מס במקור.
לגבי תביעה להשבת כספים ששולמו בגין מיסים קבעו בתי משפט כי עילת התביעה נולדה במועד התשלום (ראו; ע"א 546/04 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 20.8.2009); תא"מ (פ"ת) 15987-06-17 עמיאל לוי נ' לפצי גיינט (פורסם בנבו, 7.2.2019); ע"א (מחוזי- ת"א) 2232-06 הצדף על הים 1994 בע"מ נ' עריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 16.8.2007)).
כך נקבע: "כל מס ו/או היטל ו/או תשלום חובה מכל מין וסוג שהוא החלים או שיחולו על השירותים ו/או בגין הפסקתם - יחולו על המנהל וישולמו על ידו".
התחייבות התובעת בסעיף 11.3 להסכם לנכוי מס מכל תשלום שיגיע לנתבע על פי ההסכם, נועדה לשמש 'צנור' לגביית כספים בגין חבות המס האישית של הנתבע, ולא ליצירת חיוב של התובעת לשאת בתשלומי המס של הנתבעים.
...
התובעת הבהירה בסיכומים כי היא עומדת על מלוא תביעתה ואולם, על פי ההסכם עם רשות המיסים ככל שהתובעת תגבה מהנתבע את הפרשי המס ללא גילום ורשות המיסים תעמוד בהסכם ותחזיר לתובעת את סכומי הגילום ששולמו על ידה, התובעת לא תגבה מהנתבעים את הסכומים שיושבו לה.
הנתבעים טוענים שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות משמדובר בתשלומים בגין תמורה ששולמה בשנת 2012 ועד חודש פברואר 2013 ואשר חבות המס בגינם נולדה בעת קבלת התמורה בידי הנתבע בשנת 2012 וכי אין בכוחה של התובעת, אשר לא הגישה כתב תשובה, להעלות טענות כנגד התיישנות התביעה ולהסתמך על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, החל על אי ידיעת עובדות ולא על אי טעות של התובעת בפרשנות הדין.
הטענה כי רשות המיסים בהסכם עם התובעת "דילגה" על חלופת חיוב הכנסתו של הנתבע כעצמאי כפי שנקבע בהסכם השירותים, מתעלמת מעמדת רשות המיסים וממחדלי הנתבעים שלא עשו דבר למול עמדה זו.
את טענתם החלופית של הנתבעים, כי אין מקום לחיובם בתשלום מלוא שומת הניכויים ששילמה התובעת, כאשר על פי הסכם שומת הניכויים בין התובעת לבין רשות המיסים נקבע שעל הנתבע לשלם סך של 264,242 ₪ - אינני מקבלת.
דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
סיכום
מכל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,423,485 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (18.8.2020) ועד למועד התשלום בפועל.
