תביעה כספית בגין הסכם הלוואה בסך 500,000 ₪

לטענת התובע, חברת פיטקרוס נותרה חייבת לו 912,000 ש"ח, בגינם הגיש את שלוש התביעות המאוחדות בהליך זה כדלקמן: התביעה בת"א 25167-02-16 (כתב תביעה מיום 11.2.2016), על סך 178,523 ש"ח, היא בגין הסכם הלוואה על סך 100,034 ש"ח מיום 1.12.2015, שנעשה בין התובע לבין פיטקורס.

ביחס לטענת הנתבעים, לפיה סכום החוב הכתוב בהסכם מיום 4.1.2016 (912,000 ש"ח), אינו נכון, וכן טענתם כי התובע הצהיר כי סכום החוב היה 600,000 ש"ח, הצהרה זו של התובע הייתה בחודש אוקטובר 2015, מועד בו נחתמו כתבי הערבות, אך מאז ועד ינואר 2016 התובע הזרים לחברת פיטקרוס לפחות 500,000 ש"ח נוספים וחוב פיטקרוס גדל.

לטענתה, חוות הדעת החשבונאית מטעם הנתבעים מוכיחה כי הנתבעים אינם חבים לתובע, וכי התובע הוא זה אשר חייב להם סך של 855,652 ש"ח. עוד בהתאם לחוות הדעת מטעם הנתבעים, התובע חייב כספים בגין ריביות גבוהות וחריגות שגבה בנגוד להסכמי ההלוואות ובנגוד לחוק הריבית תשי"ז-1977, צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המאקסימאלי) תש"ל-1970, וחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993.

...

דין הטענה להידחות גם מטעמי ויתור הנתבעים על טענות לעניין הריבית וגם מטעמי אי תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993.

סוף דבר התביעה בת"א 25167-02-16 נדחית.

התביעה בת"א 62690-02-16 מתקבלת חלקית.

בתמצית, הבקשה הוגשה במסגרת תובענה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה בסך של 4,000,000 ש"ח. על-פי הנטען בתובענה, המבקש הלווה למשיב, המחזיק בזכות בשותפות לבצוע פרויקט תמ"א בבניינים ברמת-גן, סך של 1,500,000 ש"ח, ומשלא עמד המשיב בפרעון ההלוואה על-פי תנאיה, התקשרו הצדדים בהסכם ביום 3.6.2016 לפרעון ההלוואה באמצעות העברת הזכויות בשתי יחידות דיור בקומת הכניסה בפרויקט.

...

תקנה 103 (א) לתקנות מסדירה את הטלת צו העיקול הזמני וקובעת, כי "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר המצורף לה, ובתביעה על נספחיה, שוכנעתי בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין.

משכך, ובשלב זה, שוכנעתי להיעתר לבקשה להטלת צו זמני על נכסי המשיב.

לפיכך, במסגרת כתב התביעה בהליך שלפניי, ביקשו הרוכשים מבית המשפט לחייב את המוכר בפיצויים כספיים בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות המוכר, כדלקמן: פיצוי בסך של 325,000 ₪ בגין עלות ההליכים המשפטיים בהם נקטו לשם הגנה על זכויותיהם ולאכיפת ביצוע התחייבויותיו של המוכר.

פיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין צער ועוגמת נפש שנגרמו לרוכשים בשל אי הוודאות בשכלול רכישת המשק החקלאי במשך שנים רבות תוך מאבקים משפטיים; בשל תחושת הכשלון שנבעה מזלזול המוכר בקיום התחייבויותיו והפרותיו השיטתיות; בשל האיחור הבלתי סביר במסירת הזכויות שהובילו לתחושת עושק ואובדן הכבוד העצמי; בשל מצוקת הדיור שנכפתה עליהם, לאור דחיית בניית ביתם הנכסף לצורך מגוריהם.

בנוסף, המנגנון שקבעו הצדדים בהסכם ההלוואה לא מונע הגשת תובענה לפיצויים כספיים בגין הפרת הסכם המכר, שכן במועד החתימה על הסכם ההלוואה טרם התגבשו באופן סופי הנזקים הישירים, או העקיפים, הנטענים במקרה דנן, מאחר וטרם נימסרו לרוכשים האישורים הנדרשים לצורך העברת זכויותיהם במקרקעין ובכלל זה, טרם שולמו דמי הסכמה למינהל שאותה הלוואה נועדה לצורך תשלומם.

...

תמצית טענות הנתבע (המוכר) יש לדחות את התביעה, מהנימוקים הבאים: עילות סף - השתק בגין מעשה בית דין, הנובע ממיצוי העילה בשל הסכמות קודמות בין הצדדים שזכו לתוקף של פסק דין; התיישנות; מניעות בשל תניית בוררות, שנקבעה בהסכם ההלוואה; היות כתב התביעה טורדני, קנטרני ונקמני; הגשת התביעה בחוסר תום לב, ללא צורך וללא עילה.

לפיכך, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי יש לפסוק לרוכשים פיצויים בגין רכיב זה, הנתונים הרלבנטיים לחישובם שונים מאלו שהציגו לפניי הרוכשים ומשלא הוצגו לפניי נתונים בסיסיים אלו, לא ניתן אף לאמוד את אותם נזקים וסביר להניח שהם היו נמוכים משמעותית מאותו אומדן שערך התובע 1.

בשקלול מכלול הרכיבים הרלבנטיים ובכללם משך האיחור החמור הקרוב ל-7.5 שנים, התנהלותו בעצלתיים של המוכר במסירת המקרקעין, הסבל הרב שנגרם לרוכשים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לרוכשים סך של 300,000 ₪ כפיצוי עבור רכיב נזק זה. סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 300,000 ₪.

מסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט השלום בתביעות אזרחיות קבועה בסעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") ולפיו סמכותו העניינית של בית המשפט בעיניין שאינו מקרקעין מוגבלת לסכום תביעה או נושא תביעה עד לסך של 2,500,000 ₪ ובכל הנוגע לתביעות במקרקעין, סמכותו של בית המשפט השלום הוגבלה לתביעות חזקה או שימוש במקרקעין או לחלוקה או לחלוקת השמוש בהם.

אשר לשווי הסעד הכספי בתביעה שכנגד, בהתאם לסעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט בית המשפט השלום מוסמך לידון בתביעה שכנגד שנושאה אחד והיא נובעת מאותן מערכת נסיבות כבתביעה העיקרית "יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה". עניינה של התביעה העיקרית שהגישו המשיבים 1-2 כנגד המבקש ובאת כוחו הוא ביטול רישומה של הערת אזהרה שנרשמה בשנת 2022 על הנכס ברחוב התקווה בתל אביב בגין הסכם הלוואה מיום 1.1.2011, לגביו נטען שגבייתו ואכיפתו היתיישנה.

המבקש (שהיה בעל מחצית מהזכויות בנכס) טוען בכתב התביעה המתוקן כי חלקו בגין תמורת המכר לא שולם, ובין הצדדים הוסכם שהמשיבים יסלקו את המשכנתא שרבצה על הנכס בסך 444,734 ₪ וכי על אף מכירת מלוא הזכויות בנכס למשיבים - הוסכם שמבקש יישאר שותף לא רשום ב-38% מהנכס וכן יקבל לחזקתו דירה ולהבטחת הסכמות אלה נחתם הסכם ההלוואה מיום 1.1.2011 על סך של 450,000 ₪ שעודכן בין הצדדים בהסכם הלוואה מיום 1.5.2013 לסך של 720,000 ₪.

...

סכום ההלוואה 500,000 ש"ח. בסעיף 2 להסכם ההלוואה נקבע כי "ההלוואה תהיה למשך 24 חודשים עם אפשרות של [הנתבעים] להאריך את תקופתה". כן נקבע באותו סעיף כי "להשבת קרן ההלוואה יעבירו חסון וויינברג ל[תובע] 6 שיקים אישיים על סך 100,000 ש"ח...". ביחס לריבית ההלוואה נקבע בסעיף 3: "3. חסון מתחייבים לשלם לאבי ריבית בסך של 12,500 שקלים חדשים מדי חודש בחודש, וזאת באמצעות העברת 24 שיקים של 12,500 שקלים חדשים כל אחד, הנושאים תאריך החל מיום 12.10.18 ואילך." הפרת הסכם ההלוואה הוסדרה בסעיף 5 להסכם ההלוואה כדלקמן: "5. אי תשלום של אחד מהתשלומים דלעיל במלואו ובמועדו יהווה הפרה יסודית של הסכם זה ואבי יהיה זכאי מעבר לזכותו לתבוע את כל יתרת התשלומים שטרם שולמו על ידי חסון, וכן בנוסף פיצוי מוסכם ומוערך מראש ללא צורך בהוכחת נזק ו/או הפסד כלשהוא של 100,000 שקלים חדשים." הבטוחות לכספי ההלוואה הוסדרו בסעיפים 6 ו- 7 כדלקמן: "6. כבטוחה לקיום התחייבויותיה של חסון כלפי אבי, יחתמו חסון על שטר חוב המצורף להסכם זה." "7. כמו כן להבטחת השבת ההלוואה והריבית כאמור לעיל ישעבד חסון לטובת אבי 50% ממניות חברת גלובל מותגים בנלאומיים בע"מ." הנתבע מסר לתובע 6 שיקים אישיים שלו, כל שיק על סך 100,000 ש"ח. 5 שיקים נימסרו בגין קרן ההלוואה בהתאם לסעיף 2 להסכם ההלוואה.

בתביעה בת"א 21806-07-19 ניתן פסק דין ביום 6.3.2023 (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס), בו תביעת התובע התקבלה ברובה, והנתבעים שם חוייבו לשלם לתובע בגין הסכם ההלוואה סך של 755,000 ש"ח. הנתבעים בתביעה בת"א 21806-07-19 הגישו ערעור על פסק הדין הנ"ל (ע"א 22232-05-23 מחוזי מרכז).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהתאם, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד: 687,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.