מתי מתיישנת תביעה כספית בגין הלוואה, כאשר התביעה מוגשת נגד יורשת של הערב להלוואה, ומתי מתיישנת תביעה שטרית בגין שיק שניתן להבטחת החזר ההלוואה, אם לא נרשם עליו מועד הפרעון? בשתי שאלות אלה יעסוק פסק הדין שלהלן.
אפתח ואומר שככל שלטענת התובע ביקש המנוח לפרוע את החוב משום שהוא הרגיש חיוב מוסרי ולא משפטי לעשות כן, כפי שמשתמע מס' 16-17 לסיכומיו, הרי שחיוב זה אינו בר-אכיפה במסגרת התיק שבפני, ולפיכך, אף אם המוריש צווה על הנתבעת לפרוע חובות שהתיישנו, דין התביעה להדחות, אם יימצא שהחוב התיישן.
כבר נפסק כי כאשר התביעה השטרית מוגשת על ידי מי שבידו גם עילה חוזית, ממילא יחולו על השטר אותם הדינים החלים על החוזה:
"אך טבעי הוא, כי בין צדדים קרובים יחולו, לעניין פרעון החיוב השיטרי, אותם דינים החלים לעניין פרעון חיוב חוזי בדרך-כלל. ... מסקנתי היא איפוא זו: דיני הקזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) עמ' 274 (1999) )
...
כפי שקבעתי לעיל, אני סבורה שאף אם תתקבל גרסת התובע במלואה, המועד האחרון לפרעון ההלוואה היה, כפי שנרשם בהסכם ההלוואה, ביום 15.5.08, או למצער שנתיים לאחר מכן, דהיינו 15.5.10.
לסיכום
אף התובע מסכים שדין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות, וכך אני מורה.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה מחמת התיישנותה.
