תביעה כספית בגין הוצאות בדיקת רכב עם מידע כוזב

לפניי תביעה כספית על סך של 201,000 ₪ , שהוגשה כנגד הנתבעת- חברה העוסקת בסחר מכוניות, בגין שתי עיסקאות מכר שנכרתו בין הצדדים.

במסגרת בדיקה אקראית של רישום הרכב במשרד הרשוי שנערכה כעבור מספר חודשים, התברר לתובע שהרכב היה בעברו בבעלות חברה, עובדה שלא נימסרה לתובע קודם לרכישתו, ולא צוין במסגרת מיסמך נושא את הכותרת "זכרון דברים", אשר נערך ע"י הנתבעת בעת ניהול המו"מ לרכישה, בו הושארו שתי הרובריקות הרלוואנטיות לעניינו, קרי- "מספר בעלים" ו- "בעלות קודמות", ללא פירוט (העתק זכרון הדברים צורף לכתב התביעה וסומן כנספח ג') (להלן- "זיכרון הדברים").

בנסיבות האמורות טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את חובותיה מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן – "חוק מכירת רכב") , מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן- "חוק החוזים") ומכוח חוק המכר, התשכ"ח –1968 (להלן- "חוק המכר"), כאשר לא מסרה לו פרטים מהותיים אודות הרכבים עובר לרכישתם, פרטים לו היה התובע יודע קודם לעיסקאות הרכישה, לא היה מתקשר עם הנתבעת.

החזר הוצאות בגין נסיעות, חוות הדעת השמאיות וכיוצא בזאת- בסך של 10,000 ₪.

לעתים נוצרת הטעה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי- בהמנעות מגילוי נתון מסוים, כפי שנעשה במקרה דנן.

בשים לב שכך שהתביעה הועמדה על סך של 201,000 ₪, אל מול הפצוי שנפסק בסופו של יום, תישא הנתבעת בהוצאות שכר טרחת בא כח התובע בסך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

...

פעם נוספת יש לקבוע, כי הימנעותו של התובע מצירוף חוות דעת שמאית לרכב שנמסר לנתבעת במסגרת עסקת הטרייד-אין, ואת הסכם המכירה של הרכב השני לצד ג', מביאה לכלל מסקנה לפיה לו היה התובע מצרף את חוות הדעת השמאית ואת הסכם המכר של הרכב השני לצד ג', היה זה משמש כנגד טענותיו בדבר ההפסדים אותם ספג כתוצאה מרכישת הרכב השני מהנתבעת במחיר העולה לטענתו על מחירו במחירון "לוי יצחק". לסיכום פרק זה שעניינו הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מרכישת הרכב השני, הגעתי כאמור לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח את נזקו, בהיעדר חוות דעת שמאי לעניין ערכו של הרכב ההחלפה שנמסר, ובהיעדר פרטים אודות מכירת הרכב השני לצד ג' בחודש מאי 2021.

שוכנעתי והתרשמתי מעדותו של התובע, כי סמך בתום לב על הנתבעת, וכי סבר כי הוא רוכש רכב מייד ראשונה שטרם נעשה בו שימוש, וההנחה הניתנת לו באה כתוצאה מרישומו של הרכב על שם בעלים קיים, גם אם לא הבין לגרסתו כי מדובר ברישום על שם חברה בע"מ, בשים לב לכך שמדובר ברוכש שאינו בקיא בסחר הרכב, לעומת הנתבעת- העוסקת בתחום, בעלת ידע ומודעות לחובות המוטלות עליה מכוח הדין, לרבות חובת הגילוי.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 44,004 ₪.

לפני תביעה כספית על סך של 33,000 ₪ לפצוי עקב הטעייה נטענת שהטעה הנתבע את התובעת במכירת רכב.

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעיניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

ויובהר; "הטעה היא הצהרה כוזבת .... הטעה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעה במעשה על דרך של מצג שוא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעה במחדל קרי : אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ע"א 2837/98 ארד נ. בזק [פורסם בנבו])"

כל צד יישא בהוצאותיו.

...

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

בענייננו לא שוכנעתי כי הנתבע אינו תם לב. כאמור, הנתבע הוא אדם פרטי ואינו סוחר מכוניות ובמהלך הרגיל של חייו ועסקיו, עניין של מכירה וקנייה של רכבים אינה בשגרת יומו.

מכל המקובץ אני קובע כי דין התביעה להידחות.

באותו מעמד, ביום 16.04.21, נחתם הסכם מכר ביחס לרכב עם בעליו הרשום של הרכב (נספח "ב" לכתב התביעה) – (להלן: "ההסכם עם אבוקרט"), לאחר שתוכנו של ההסכם תורגם לו ע"י דניס.

לעתים נוצרת הטעה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהמנעות מגילוי נתון מסוים.

"נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". סעיף 16 לחוק המכר קובע עוד: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בעניינינו, עסקת מכר משומש, קיימת חקיקה ספציפית וייעודית חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש") המורה כי יש לגלות לרוכש הרכב מידע מהותי.

נתונים אלו הנם מהותיים ביחס לרכב, ובהכרח משפיעים על ערכו, וסביר שגם על הקף הבדיקות שתובע פוטנציאלי היה נוקט בהן בטרם ירכוש רכב משומש.

שהרי אפשר שבכך היה התובע מקטין את נזקיו, ותחת רכבו, מקבל רכב אחר בתוספת הפרש כספי שהיתה נמוכה מההוצאות שהוציא, לשיטתו.

...

לסיכום, טוען התובע כי המוכר הסתיר ממנו פרטים אודות מצבו המכני של הרכב בחוסר תום לב, ולשיטתו מדובר בהטעיה, ומכאן התביעה שבפני.

עם זאת, סבורני שהנתבעת לא מילאה אחר הוראת סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, ולא מסרה בידי התובע טופס גילוי, אשר תכליתו היתה להעמיד את התובע בפני כלל נתוניו של הרכב.

מכאן, סבורני כי בפיצוי בגובה עלות התיקון, דבר שהתחייבה הנתבעת לבצע, ימצא מזור לתובע.

סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,910 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 4,410 ₪.

לטענתם, הוצג להם מידע כוזב ביחס לרכב תוך שהוסתר מהם מידע רב ומהותי.

ביום 2.8.21 בחרו רכב אחר אולם הוצע להם, לטענתם, כי במסגרת ההחלפה שווי הרכב יועמד על 20,000 והתובעים סירבו לכך נוכח העובדה שמדובר במחיר נמוך מהמחיר ששלמו ולאור ההוצאות שנגרמו להם בשל התיקונים ברכב.

הנתבע היתייחס בעדותו לארוע הבטוחי המצוין במסלקת חברות הביטוח וציין "נכון שהיה לרכב ארוע בטוחי סביר להניח שזה לא קרה אצלי ולא ידעתי על זה אלא זה היה אצל מישהו אחר בעלים קודמים...כשאני קניתי את הרכב כנראה מי שדיווח לי לא ידעתי על זה". הנתבע היתייחס בעדותו לבעלים הקודם של הרכב וכדבריו: "הוא היה אצל אוליאל מחדרה...הוא לקח את הכסף מאימא שלו ואחרי חודשיים וחצי שלושה אימא שלו היא באה אליי למגרש בוכה וביקשה שאני אבוא לאולגה ואקח ממנה את הרכב ואמכור לה אותו כי הוא לא החזיר לה את הכסף..." בהמשך עדותו היתייחס פעם נוספת לסיבת החזרת הרכב והעיד "הרכב הוחזר כי הוא לא שילם לאימא שלו את הכסף" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 21).

סיכומו של דבר, נוכח המנעותו של אמיר מלהעיד על הסיבה האמיתית להחזרת הרכב ובשים לב לדברים שאמר בהקלטה ביחס למצבו של הרכב והתקלות שהופיעו בו, ומשהנתבע נימנע מלהתייחס למידע שהיה לו ביחס למצב הרכב ולא טען להיעדר ידיעה של הליקויים השונים שהודגמו בבדיקה, הגעתי למסקנה כי לנתבעת היתה ידיעה אודות הליקויים אשר לא אפשרו שימוש סביר ברכב, אולם הליקויים לא הובאו לידיעת התובעים.

...

יחד עם זאת, ונוכח חובות הגילוי המוטלות על הנתבעת ומשהגעתי למסקנה כי הנתבעת הטעתה את התובעים, לא מצאתי לנכון להטיל על התובעים אחריות לנזקים.

לכך מתווספת העובדה שהתובעים כללו בתביעתם נזקים ממוניים בלבד ולא כללו נזק לא ממוני, שלו היה נכלל, אני סבורה כי היה מקום להביא לידי ביטוי במסגרתו את המחדל שבאי קיום בדיקה בטרם הקניה.

סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 30,457 ₪ בתוספת הוצאות בסך 1,500 ₪.

הצד השלישי הגיש כתב הגנה, במסגרתו אישר דבר קיומה של פוליסת ביטוח שהוצאה לרכב הנתבע.

הפטור מחבות של המבטחת בשל טענת מירמה – קבוע בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, לפיו: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה - פטור המבטח מחובתו." אזכיר לעניין זה כי בפסיקה נקבעו 3 יסודות אשר בהתקיימם – תקום למבטח טענת פטור מחבות בשל מירמה: מסירת עובדות כוזבות; מודעות של המבוטח להיותו של המידע כוזב; כוונה לקבל מהמבטח כספים שלא כדין, על בסיס המידע הכוזב שנימסר [ר' למשל רע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (18.6.18)].

רכב התובע הסתובב על צירו, הנתבע (ובנו אשר היה עמו ברכב) יצאו מהרכב על מנת לבדוק אם הנהג ברכב התובע זקוק לעזרה, ולמקום הגיעו עוד עשרות אנשים.

אני קובע, לפיכך, כי הצד השלישי לא הוכיח את טענת ה"מירמה", שכן לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי הנתבע מסר מידע כוזב בדבר זהות הנהג ברכבו בעת התאונה.

משכך, ונוכח קיומו של כסוי בטוחי לתאונה מושא התובענה, הרי שדין ההודעה לצד שלישי להיתקבל, ועל חברת הביטוח לשאת בפצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בשל התאונה.

...

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסכום כולל של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הצד השלישי לשפות את הנתבע בגין מלוא הסכומים בהם חוייב לפצות את התובע, והמפורטים בסעיף 22 לעיל.

בנוסף, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.