תביעה כספית בגין דמי שכירות של נכס בהרצליה

לפני תביעה כספית לתשלום דמי תיווך בגין שכירת נכס המצוי ברחוב רמות ים 75, הרצליה (להלן- הנכס), על ידי שגרירות דרום סודאן לצורך משכנה של השגרירות.

בהודעה צוינו דמי השכירות המבוקשים (56,000 ₪) ופרטים נוספים אודות הנכס (נספח 4 לתצהיר התובעת).

לא הובאה כל ראיה לפיה השגריר למד על קיומו של הנכס כתוצאה מפעילות כלשהיא של התובעת.

...

מכל האמור לעיל, עולה המסקנה כי הנתבע אינו בגדר "הלקוח", ועל כן לא מוטלת עליו החובה לשלם דמי תיווך על פי הוראות חוק המתווכים במקרקעין.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי :"על-מנת לזכות בתשלום דמי תיווך, לא די בכך שהמתווך יוכיח כי קיימת סיבתיות עובדתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין, בין פעולותיו ובין ההסכם שנכרת; עליו להוכיח כי פעולותיו היו אלה אשר היוו את הגורם היעיל לכריתתו של ההסכם בסופו של דבר. ...השאלה עולה לדיון כאשר קיים פער מסוים בין פעולות התיווך ובין ההסכם שנכרת – אם בשל פער זמנים, אם בשל פער בין תוכן החוזה שנכרת לזה שלשמו תיווך המתווך, ואם בשל מעורבותם של גורמים נוספים". (ראה, ע"א 2708/14 ‏ יוסי ישראלי נ' משה אהרוני).

סוף דבר: אני דוחה את התביעה.

לטענת התובעים, מאחר שהתביעה הנה תביעת פינוי בסדר דין מיוחד, ואין חולק שהנתבעים אינם משלמים את דמי השכירות החל מיולי 2019, קמה עילת פינוי, ואת הטענות ביחס לליקויים בדירה, והחובה לתקנם, כולל טענת הקזוז של הנתבעים, יש לברר בהליך נפרד, בו תתברר גם התביעה הכספית של התובעים בגין דמי השכירות.

ראו לעניין זה את ההלכה כפי שנפסקה בע"א 765/82 אלתר ואח' נ' אלעני, פד"י לח (2) 701, 709-708 (1984): "כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהוא שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם, כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה, שמקובל לתתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר (והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת), אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר-תוקף" ראו גם פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בתא"ח (הרצליה) 15899-05/09 שרונה גמזו לטובה ואח' נ' מנחם פרנקל (10.8.11): "הינה כי כן, אין שוכר הגר בשכירות רשאי לפטור עצמו מהחיוב לשלם את דמי השכירות בטענה לפגם במושכר, להבדיל מהפחתה קצובה במסגרת הוראותיו של סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה (ר' גם בפסק דינו של כב' השופט צ' דותן בתא"ק 5500-08-08 Sorsele real estate נ' פוסמן (2009) (להלן – עניין פוסמן). ועל אחת כמה וכמה ששוכר כאמור אינו רשאי לעשות כן לתקופה ממושכת, של חודשים ושנים, בטענה כי הוא מקזז פיצויים בגין נזקים אותם גרם לו המשכיר באירועים שארעו בעבר. במצב דברים כזה – של המנעות כוללת ומתמשכת מתשלום דמי השכירות בטענה לנזקים שנגרמו לשוכר בעבר – אין מדובר בקיזוז-כביכול מדמי השכירות אלא בפגיעה בזכויות הקניין של המשכיר. תרופתו של שוכר, הטוען כי המשכיר גרם לו בעבר לנזק, היא בהגשת תובענה מתאימה; אך אין השוכר רשאי לעשות דין לעצמו ולהמשיך להתגורר בנכסו של המשכיר, במשך חודשים ושנים, מבלי לשלם את דמי השכירות. אכן, עצם העובדה שאדם שוכר נכס אינה נותנת בידיו זכות משפטית לגבות על דעת עצמו מהמשכיר דמי נזקים, אותם גרם לו לטענתו המשכיר, וזאת בדרך של המנעות מתשלום דמי השכירות במשך חודשים ושנים." על כן, גם אם סברו הנתבעים כי התובעים מפרים את הוראות הסכם השכירות, היה עליהם למלא אחר הוראות ההסכם בנוגע לתשלום דמי השכירות, כך בהתאם לסעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א–1971 (רע"א 7642/97 חנה שטרית נ' בלה נוסבאום , פד"י נ"ג (3) 516).

...

אני קובעת, אם כן, כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות, ועל כן זכאים התובעים לקבלת סעד של פינוי.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעים יפנו את הדירה ויחזירו את החזקה בה לתובעים, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום 1.12.19.

עסקינן בתביעה כספית על סך 287,278 ₪ (נכון ליום 21.7.16) התביעה הוגשה ביום 21.8.16 תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום קצוב המגיע לתובעת כרשות מקומית על פי דין בגין חובות ארנונה וזאת בגין נכס ברחוב סוקולוב 14 הרצליה ונכס ברחוב הס 2 הרצליה (להלן: "הנכסים").

זאת ועוד, צירף המבקש דוחות פטירה של סבתו (נספח ה') ושל דודיו (נספח ו' וז') ותעודת נכה מביטוח לאומי של אמו של המבקש (נספח ד') ובנוסף צירף המבקש הסכם שכירות של הנכסים (נספח ב' וג').

דיון והכרעה: עסקינן כאמור בתביעה כספית בגין חיוב בדמי ארנונה נטענים בגין הנכסים.

...

לאור האמור לעיל, מבקש הנתבע מחובת הצדק כי יש לקבל את הבקשה.

הפן הנורמטיבי- ביטול פסק דין במעמד צד אחד- הלכה ידועה היא כי המגמה היא להיעתר לביטול פסק דין הניתן במעמד צד אחד וזאת לאור הזכות לגישה לערכות וליתן את יומו של בעל הדין בבית המשפט.

אמנם מדובר ברשות ציבורית אשר גם לה יש אינטרס להתחשב בתושבים גם באופן פרטני, אלא שבמקרה הנדון מצאתי כי לאחר כל ההקלות שנתנו לנתבע, יש לקבל את בקשתה של התובעת לסיום ההליכים.

סוף דבר: לאור האמור אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומותירה את פסק הדין מיום 17.12.19, בהתאם להחלטה מיום 13.10.20, על כנו.

לטענות הנתבעת השיבו התובעים בדיון, כי מאחר שהתביעה היא תביעת פינוי בסדר דין מיוחד, ואין חולק שהנתבעת אינה משלמת את דמי השכירות החל מחודש מאי 2020, קמה עילת פינוי, ואת הטענות ביחס לליקויים בדירה, והחובה לתקנם, יש לברר בהליך נפרד, בו תתברר גם התביעה הכספית של התובעים בגין אי תשלום דמי השכירות.

בע"א 765/82 אלתר ואח' נ' אלעני, פד"י לח (2) 701, 709-708 (1984) נפסק כי : "כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהוא שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם, כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה, שמקובל לתתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר (והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת), אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר-תוקף".  ראו גם פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בתא"ח (הרצליה) 15899-05-09 שרונה גמזו לטובה ואח' נ' מנחם פרנקל (10.8.11): "הינה כי כן, אין שוכר הגר בשכירות רשאי לפטור עצמו מהחיוב לשלם את דמי השכירות בטענה לפגם במושכר, להבדיל מהפחתה קצובה במסגרת הוראותיו של סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה (ר' גם בפסק דינו של כב' השופט צ' דותן בתא"ק 5500-08-08 Sorsele real estate נ' פוסמן (2009) (להלן – עניין פוסמן). ועל אחת כמה וכמה ששוכר כאמור אינו רשאי לעשות כן לתקופה ממושכת, של חודשים ושנים, בטענה כי הוא מקזז פיצויים בגין נזקים אותם גרם לו המשכיר באירועים שארעו בעבר. במצב דברים כזה – של המנעות כוללת ומתמשכת מתשלום דמי השכירות בטענה לנזקים שנגרמו לשוכר בעבר - אין מדובר בקיזוז-כביכול מדמי השכירות אלא בפגיעה בזכויות הקניין של המשכיר. תרופתו של שוכר, הטוען כי המשכיר גרם לו בעבר לנזק, היא בהגשת תובענה מתאימה; אך אין השוכר רשאי לעשות דין לעצמו ולהמשיך להתגורר בנכסו של המשכיר, במשך חודשים ושנים, מבלי לשלם את דמי השכירות. אכן, עצם העובדה שאדם שוכר נכס אינה נותנת בידיו זכות משפטית לגבות על דעת עצמו מהמשכיר דמי נזקים, אותם גרם לו לטענתו המשכיר, וזאת בדרך של המנעות מתשלום דמי השכירות במשך חודשים ושנים." לאור האמור, היה על הנתבעת למלא אחר הוראות חוזה השכירות ולשלם את דמי השכירות במועדם וכסדרם, גם אם היא סבורה כי התובעים מפרים בעצמם את חובת תיקון הליקויים במושכר (ראו: סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א–1971 ; וכן רע"א 7642/97 חנה שטרית נ' בלה נוסבאום, פד"י נ"ג (3) 516).

...

לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות, ועל כן זכאים התובעים לקבלת סעד של פינוי.

עם זאת, בשים לב למשך הזמן בו מתגוררת הנתבעת בדירה ללא הסכם שכירות, ובהינתן פרק הזמן הממושך שאינה משלמת דמי שכירות, אני מורה כי הפינוי של הדירה יבוצע עד ליום 3.11.20.

סוף דבר - אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעת תפנה את הדירה ותחזיר את החזקה בה לתובעים, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום 3.11.20.

בית משפט השלום בהרצליה תאד"מ 44479-10-21 טבח נ' אשל הקריה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה סבין אוחנה התובע איתי טבח ת"ז 304816275 הנתבעים 1. אשל הקריה בע"מ ח.פ. 513475509 2. יהודה חדד ת"ז 022302673 פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 48,000 ₪ בגין דמי שכירות במסגרת עסקת מכר.

התובע לא פעל כך, התמהמה ארוכות, מנע מנתבעת 1 למכור את הנכס לצדי ג' באמצעות הוצאת צוי מניעה ומשכך, אין הוא זכאי יותר לקבל את חלקו בדמי השכירות.

חרף זאת, הצדדים מאשרים כי התשלום בוצע ישירות על ידי נתבעת 1 ובכך הסכימה נתבעת 1, להכנס לנעליה של השוכרת.

...

בנסיבות אלה, התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי, כך שאני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובע סך של 42,000 ₪.