רקע
התביעה והתביעה שכנגד
המערער (להלן – העובד) עבד אצל המשיב (להלן – המעסיק), בעלים של עסק להובלת בטון וטיח, כנהג מערבל בטון, החל מיום 5.7.2004 ועד ליום 17.7.2017.
סכום התביעה הסתכם ב - 579,088 ש"ח, מהם 405,600 ש"ח בגין הנזק הממוני שניגרם עקב גניבות העובד.
בית הדין הוסיף וקבע כי מעשיו של העובד הפרו באופן חמור ושיטתי את חובות האמון ותום הלב שהיו מוטלות עליו כעובד וגרמו למעסיק עוגמת נפש רבה, ועל כן על העובד לפצות את המעסיק בגין נזק לא ממוני בסכום נוסף של 50,000 ש"ח. עוד קבע בית הדין כי לא נסתרה עדותו של רו"ח סלאמה בבית הדין לפיה ההפסד הכספי שניגרם למשיב כתוצאה מעזיבתו הפתאומית של העובד את מקום העבודה והשבתת משאית מערבל הבטון לשבועיים הוא בסך 27,000 ש"ח, ועל כן על העובד לפצות את המעסיק בסכום זה. בנוסף נפסק לטובת המעסיק סכום נוסף של 2,230 ש"ח בגין אי החזר הלוואה שניתנה על ידו למערער.
המעסיק הוא בעלים של כחמשה מערבלי בטון, שהם משאיות עם מתקן לערבול בטון וטיח (בעדויות בבית הדין האיזורי נעשה שימוש בערבוביה במונחים "טיח" ו"טיט" וכן הוזכרו משאיות שיכונו "מיקסר" לצד המערבלים), והוא שימש בתקופה הרלוואנטית כאחד מהמובילים של מוצרי בטון ממפעל רדמיקס בקרית ביאליק וכמוביל היחיד של מוצרי טיח ממפעל רדיטיט המצוי באותה בעלות ובאותו מיתחם.
...
סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.
אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.
אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.
סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.