תביעה כספית בגין ביטול עסקה, השבה ופיצוי

בפני תביעה כספית בסך 17,450 ₪ בגין ביטול עסקה, ועוגמת נפש שנגרמו לתובע בשל אספקת מוצר פגום.

התובע מסר בדיון "מבקש את ימי העבודה שהפסדתי, את הריצה לאייס לדבר איתם 3 פעמים ועו"ד ידבר איתם. הייתי צריך לקחת יום חופש להביא חבר כדי שיפרק לי את הארון ולנסוע אליהם זה גם יום חופש. להסתכל על כל התהליך שהארון היה כבר אצלם ואמרו לי תקבל זכוי אני לא רציתי זכוי רציתי את הכסף שלי. באתי ולא קבלתי כסף. אמרו לי תביא את המוצר תקבל את הכסף. .. פניתי פעמיים לא הביאו לי תשובה ואז פניתי לעו"ד יש מייל ושיחות ווטצאפ. כמה בן אדם יכול לחכות הגשתי מכתב תביעה, ביקשו שאגיע לגישור הסכמתי. אייס לא החזירו תשובה. ניסיתי לא להגיע לפה אם הגעתי לא בגללי..." (פרוטוקול עמ' 5).

צודקת הנתבעת, כי תביעה לפצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪ בשל פגם בארון שעלותו 1,669 ₪ היא לא סבירה ולא מתקבלת על הדעת ומצטרפת אני לפסיקה אליה הפניתה אודות הפגם שבתביעות מסוג זה שאין מטרתן עתירה לפצוי בגין נזק שניגרם אלא ניסיון התעשרות פסול.

...

משמתקבלת התביעה בחלקה זכאי התובע להשבת האגרה ששילם בסך 175 ש"ח. ברוח תקנות סדר הדין האזרחי, בפסיקת הוצאות על בית המשפט לתת דעתו להתנהלות הצדדים ולאופן ניהול ההליך.

בנסיבות אלה, אני סבורה שאין מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט מקום בו התובע בחר לנהל הליך באופן לא יעיל ותוך הכבדה על הצדדים שלא לצורך.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 1,699 ₪ (עלות הארון); סך של 400 ₪ (עלות הובלה והרכבה)₪; סך של 175 ₪ בגין אגרת בית משפט.

לפניי תביעה לביטול עסקה, השבה ופצוי כספי בסך כולל של 140,597 ₪ בגין הפרת הסכם לרכישת רכב ובגין תרמית.

...

מכל המקובץ, אני דוחה את טענתו של הנתבע 2, לפיה זיכרון הדברים שנחתם בינו לבין הנתבעת 1 זויף.

סוף דבר אני מקבל את התביעה באופן שקובע כי על הנתבעים 2 ו – 4 להשיב, ביחד ולחוד, לתובע סך של 87,000 ₪, כאשר סכום זה צמוד למדד הידוע נכון ליום הגשת התביעה ונושא ריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים 2 ו – 4, ביחד ולחוד, לתובע סך של 13,397 ₪ בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים, וכן ישלמו שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסך של 100,397 ₪ + מע"מ ואגרת בית המשפט על שני חלקיה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית בזאת.

בפניי תביעה כספית בסך 12,313 ₪ בגין ביטול עסקה ופצוי עונשי.

לטענת התובע הוא רכש מהנתבע מדפסת בעלות של 1,728 ₪, ביקש לבטל את העסקה, החזיר את המדפסת וחרף התחייבות הנתבע להשיב לו את כספו הוא לא עשה כן. התובע ניסה לבטל את העסקה דרך האשראי, אך הנתבע טען שהמוצר סופק ללקוח ולכן לא הושבו הכספים לתובע.

...

אשר לתשלום בסף 6,085 ₪ הרי שהחשבונית נושאת את התאריך 03/05/22 בגין העברה בנקאית שבוצעה ביום 04/05/22 כאשר כתב ההגנה הוגש כבר ביום 17/01/22 ולכן לא מצאתי שמדובר בהוצאה ישירה בקשר לכתב ההגנה ולכן דין הבקשה ברכיב זה להידחות.

משחזר בו התובע וביקש לסיים את התביעה בהצעת הנתבע- השבת המדפסת, והאחרון סירב ולא נימק מדוע הוא עומד על פסק דין ועל מלוא הוצאותיו הנטענות בכתב ההגנה, אני סבורה שיש לפסוק הוצאות באופן מתון יותר.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע לשלם לתובע סך של 800 ₪ בגין הבדיקה החיצונית וסך של 2,000 ₪ הוצאות משפט.

לטענת המבקשת, סרוב להשבה כספית לאחר חלוף 48 שעות מבצוע עסקת היסוד היא מדיניות שיטתית של המשיבה, כעולה משלטים ברורים שנתלו ברשת החנויות שלה ברחבי הארץ בהם הודגש כי השבה כספית תתבצע עקב ביטול עסקה עד 48 שעות בלבד, וכך אף צוין ב"תנאי ביטול עסקה" בתקנון אתר האנטרנט שמפעילה המשיבה.

בסעיף ההגדרות של ההסכם, הגדירו הצדדים את הקבוצה כלהלן: "כלל לקוחות המשיבה מאז הקמת הרשת שנמנעה מהם הזכות לבטל עסקה במהלך התקופה הנקובה בתקנה 2 לתקנות ביטול עסקה ולקבל החזר כספי לפי תקנה 3 לתקנות ביטול עסקה, בין שרכשו בחנויות הפיסיות של המשיבה ובין אם באתר הסחר המקוון שלה, ואשר עמדו בדרישות הדין לצורך כך, בפרק זמן של 7 שנים עובר להגשת בקשת האישור". בכל הנוגע לפצוי לטובת הקבוצה, טוענים הצדדים כי קיים קושי באיתור חברי הקבוצה על מנת לבצע כלפיהם השבה כספית, ולכן יש לפסוק סעד לטובת הקבוצה לפי סעיף 20 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

...

כמו כן, מקובלת עליי עמדת היועמ"ש כי יש לחלק את תשלום שכר הטרחה, כך שמחציתו תשולם עם אישור ההסדר והמחצית השנייה לאחר תום יישומו, וארחיב.

על כן, אני סבור שיש להסתפק בגמול לתובעת המייצגת בסך של 20,000 ₪, ובשכר טרחה לב"כ המייצג בסך של 70,000 ₪ (כולל מע"מ).

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, ולאחר ששוכנעתי כי הסדר הפשרה משקף את טובת הקבוצה, הוא הוגן וסביר, כדרישות החוק, אני מאשר את הסכם הפשרה ואת התחייבויות המשיבה כפי שצוינו לעיל, למעט התיקון האמור בסעיף 48 לעיל ביחס לגמול ולשכר הטרחה.

סביב נסיבות אי השבת הכספים לחזקתו ונוכח העובדה שהזוג אלזם לא שילמו את התשלומים השוטפים של החזר המשכנתא וחובם הלך וגדל, מצין התובע כי נאלץ להגיש תביעה כספית נגד אלזם בהליך בכפר סבא.

תחילה השאיר בידו הכונס את הסכום של הפצוי המוסכם בהתאם להסכם המכר, אולם לאחר שמר שגיב, הגיש רשות ערעור ביום 21.6.2012 מספר 39879-06-12 לבימ"ש השלום בפתח תקווה על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 3.6.2012 (נספח "כד" לכתב ההגנה של נתבע 1) שלא הורתה על השבת מלוא הכספים המגיעים לו בגין ביטול עסקת המכר, נפסק שיש להשיב לו את הסכום במלואו וכך עשה הכונס.

...

לטענת התובע, עוד לפני החתימה על ההסכם מול אלזם, שוחח בא כוחם עו"ד מושונוב עם הכונס עו"ד דרור, וזה האחרון הבטיח לעו"ד מושונוב בנוכחות התובע והזוג אלזם שאם ישלם התובע במשרדו את הסך של 200,000 ₪, באמצעותו יסולק חוב הפיגורים של אלזם כלפי הבנק, אזי אם יימכרו המקרקעין בהליך הכינוס – ייחשב הסך של 200,000 ₪ כחלק מחוב המשכנתא ויוחזר לו בד בבד עם החזר יתרת חוב המשכנתא מתקבולי מכירת הנכס.

לטענת התובע, יוצא אפוא מההסכמה הנ"ל שהחזר ה-200,000 ₪ לתובע קיבל מעמד של חוב "מובטח" כמו המשכנתא של הבנק.

מכל האמור לעיל אני דוחה את טענת התובע בדבר הבטחה כלשהי שניתנה לו ע"י הכונס כי התשלום ששילם יוחזר לו בדין קדימה כמו המשכנתא.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבע 1 – בסך 35,000 ₪, ולנתבע 2 – בסך 35,000 ₪.