לטענת התובעים, הם זכאים לפיצויים על פי סעיף 6 לחוק בגין "ביטול טיסה", מאחר שלטענתם לנוכח העיכוב בטיסה במקטע הראשון, מנתב"ג לסן פרנסיסקו, החמיצו את טיסת ההמשך המקורית ותחת זאת הנתבעת הנפיקה להם כרטיסי טיסה בטיסת המשך חלופית שהמריאה באיחור של 25 שעות ממועד טיסת ההמשך המקורית.
על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הן מכתבי טענות הצדדים והן במעמד הדיון, ועל יסוד הדין והפסיקה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כפי האמור להלן:
המסגרת הנורמאטיבית
המסגרת הנורמאטיבית החלה בעניינינו היא חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 אשר ניכנס לתוקפו ביום 16.08.2012.
(1) מפעיל טיסה או מארגן –
(א) לא נתן הטבות לנוסע שסרב להטיסו, בנגוד להוראות סעיף 5;
(ב) לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בנגוד להוראות סעיף 6;
(ג) לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו המריאה באיחור, בנגוד להוראות סעיף 7;
(ד) לא נתן הטבות לנוסע שמועד ההמראה של טיסתו הוקדם, בנגוד להוראות סעיף 8;
(ה) לא נתן פיצוי כספי בשל שינוי בתנאי כרטיס הטיסה כאמור בתוספת השנייה, לנוסע שהועבר למחלקה ברמה נמוכה יותר מזו הנקובה בכרטיס הטיסה שלו, בנגוד להוראות סעיף 9(ב);
.
...
יתירה מזאת, אני מקבל את טענתו של התובע כי אף לאחר שהגיעו באיחור לסן פרנסיסקו ולאחר שכבר הבינו כי החמיצו את טיסת ההמשך המקורית וכי טיסת ההמשך החלופית היא רק ביום למחרת, הרי שגם שם לא חיכה להם אף נציג של הנתבעת שימסור להם את שוברי המלון, ונדרשו להם עוד 5 שעות של התרוצצויות כדי סוף סוף לקבל את שובר המלון הדרכים "המיוחל". דבר שהעמיק עוד יותר את עגמת הנפש שממילא חוו השניים.
לכן, בהתחשב בכל הנקודות האלה שאני סבור כי אכן יצרו והעמיקו את עגמת הנפש בקרב התובעים, אני מחייב את הנתבעת לפצות את כל אחד מהתובעים בסך של 5,000 ₪.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לכל אחד מתובעים סך של 19,622 ₪, תוך 30 יום מהיום כאשר סכום זה יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
