לטענת הנתבע, בשלב כלשהוא היתקשר אליו מנכ"ל המוסך, מר יוסי זפרני (להלן: "מר יוסי זפרני"), והודיע לו כי השיק שמסר איננו תקין בגלל החתימה.
בחותמת על גבי השיק המאוחר שמספרו 10004 אשר ניתן חלף השיק המקורי, הוא השיק שבמחלוקת, נרשם: "מוסך י. זפרני בע"מ ח.פ 51-420658-0 איזור תעשייה ביאליק הסדנה 12". לעומת זאת על השיק שבמחלוקת אשר סורב הוטבעה החותמת הכוללת את שמם, הן של המוסך והן של התובעת כדלקמן: "מוסך י. זפרני בע"מ או אפליצ'ק בע"מ".
חרף הדין היוצר יחסים משפטיים בין בית העסק - המוסך, ובין הגוף אשר הוא מעביר אליו שיקים לניכיון, וחרף העובדה שהמוסך, ובפרט בעליו, מר יוסי זפרני, הסכים לערוב לשיק, לא מצאה לנכון התובעת לבוא בכל טרוניה כלפי המוסך, ואף מי מטעם המוסך לא הובא לפניי לעדות.
בעיניין זה אפנה לחלק בגב השיק שבמחלוקת בו הוטבעה חותמת, ונכתב בה גם בכתב יד כי: "אני יוסי זפרני... ערב בערבות אישית מוחלטת ובלתי מסוייגת BON POUR AVAL לתשלום שיק זה... חתימת הערב (חתימה)".
העד מטעם התובעת, מר גיא, העיד כי התובעת כרתה חוזה עם בית העסק, המוסך, ויש להניח כי נוכח קיומה של חותמת שכזו מתקיימים יחסים עיסקיים כלשהם (ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25-29).
לעניין מערכת היחסים המשפטית בין התובעת לבין המוסך, יש להזכיר, כי "ניכיון שיקים הנו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369-370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בנכוי סכום כלשהוא. הסכום שנוכה משקף את עלות הפרעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך. משבוצע הניכיון, שוב אין בעל השיק יכול לחזור בו ולדרוש את תמורתו מזה ממנו רכש את השיק. מאידך, אם חולל השיק אין לקונה, הוא העוסק בניכיון שיקים, תביעה חוזית אלא עילה שטרית בלבד ... במידה וגבה הקונה את מלוא הסכום הנקוב ממושך השיק, יעמוד כל הסכום לזכותו. יוצא אפוא, כי כאשר העוסק בניכיון שיקים גובה את הסכום הנקוב בשיק הוא עושה זאת עבור עצמו ורשאי לעשות בכספים המתקבלים כרצונו. ...מהאמור לעיל עולה, כי הדין לא מאפשר לבצע ניכיון לשיקים המשורטטים למוטב בלבד...". (ראו: בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון, פסקה 6 (2010) (להלן: "עניין אביגדור").
הליכי גביה כלשהם, ובכלל זה ההליכים בלישכת ההוצאה לפועל, ככל שננקטו כנגד הנתבע ביחס לשטר שבמחלוקת כאן, מבוטלים, כאשר באחריות הנתבע להודיע לגורמים הנ"ל אודות תוצאות ההליך.
...
עובדה זו מחדדת את המסקנה, כי על מנת שתוכל התובעת לגבור על טענות הגנה כנגד השטר, עליה לעמוד בדקדוק בתנאי החוק.
לעניין זה אפנה להלכה לפיה "...כלל הנקוט על ידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעלי דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ראו: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ''ד לה(1) 736 (1980))
בחינת עדותו של מר גיא מני והמסמכים שצורפו לתצהירו אינם יכולים להוביל למסקנה כי התובעת שלפניי, היא הגורם אשר נתן את תמורת השטר שבמחלוקת.
סוף דבר:
נוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.