לפני תביעה כספית לפצוי בגין איחור של 19.5 חודשים במסירת הדירה אשר רכשה התובעת מהנתבעת 1, וכן לסעד הצהרתי לפיו שטח הגינה הנו בבעלותה של התובעת, ולחילופין, ככל ולא ניתן להעתר לסעד ההצהרתי, סעד כספי שווה ערך.
במילים אחרות, הכיצד ניתן לבסס טענה כי משבר הקורונה הוא שגרם לדחייה, כאשר בעת התפרצותו בישראל, הנתבעות היו בעיצומו של איחור בן יותר משנה במסירת הדירות!
שנית, קיים קושי, גם במובן הקשר הסיבתי בין התפרצות הקורונה לעיכוב במסירה, שעה שמהאמור לעיל עולה כי ממילא העיכוב נוצר, לשיטת הנתבעת 1, הן בשל הצורך להתאמת הבניה לתקן בניה ירוקה והן נוכח היתר השינויים שנאלצה הנתבעת 1, להגיש כתנאי לקבלת טופס 4.
פיצוי בגין ראשי נזק נוספים
כאמור, התובעת עתרה לסעדים נוספים במסגרת כתב התביעה, ובכלל זה, פיצוי בגין ליקויי הבניה בהתאם לחוות דעת מטעמה על סך של 14,300 ₪; פצויי הסתמכות בסך של 50,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪; פיצוי בגין הוצאות מומחים וכן הובלות ואחסון להן נדרשה בסך של 7,000 ₪ בצרוף מע"מ.
במסגרת הסיכומים מטעם התובעת נוסף סעד נוסף – פיצוי בסך של 80,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה נוכח השטח החסר בגינה.
...
לפני תביעה כספית לפיצוי בגין איחור של 19.5 חודשים במסירת הדירה אשר רכשה התובעת מהנתבעת 1, וכן לסעד הצהרתי לפיו שטח הגינה הינו בבעלותה של התובעת, ולחילופין, ככל ולא ניתן להיעתר לסעד ההצהרתי, סעד כספי שווה ערך.
משכך, גם דין התביעה ביחס לליקויי בניה להידחות בהעדר הוכחת הליקויים.
לפיכך, התביעה נגד הנתבעות 2-3 נדחית.
סוף דבר
לנוכח האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה כמפורט להלן:
הנתבעת 1 תשלם לתובעת בגין איחור במסירה סך של 226,812 ₪.
