תביעה כספית בגין איחור באספקת מזגנים והתקנה לקויה

מוסיפה לטעון כי הציעה לנתבע לספק לו מזגן חדש בתוספת הפער בין המחיר כשההובלה, הפרוק וההתקנה על חשבונה.

מנגד, טוען הנתבע כי ההתקנה של המזגן החלה באיחור ניכר והייתה לקויה.

בכתב התביעה שכנגד עתר הנתבע שהוא גם התובע שכנגד לפצוי כספי עבור התיקונים שיש לבצע בעקבות ההתקנה הלקויה.

בסעיף 15 לכתב התביעה התובעת טוענת כי הנתבע מעלה טענות פסולות על מנת להיתחמק מתשלום ובסעיף 16 לכתב התביעה טוענת כי בדקה את טענות התובע "ומצאה שאין בהן ממש". זאת ועוד, בסעיף 18 לכתב התביעה, נטען כי נציגים מטעם חברת תדיראן בחנו את טענות הנתבע ומצאו כי "המזגן פועל ללא דופי והותקן כראוי". לא ברור כיצד טענות התביעה כפי שפורטו לעיל מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה הנתבע לא שיתף פעולה עם התובעת, לא אפשר לה לתקן את הליקויים, סרב להצעותיה ולא פעל להקטנת הנזק בזמן שהתובעת בדקה את טענות הנתבע ומצאה שאין בהן ממש ואף הגדילה וביססה זאת בראיות שצורפו לכתב התביעה.

...

באשר ליתר הרכיבים, אני מקבל את טענת הנתבע כי יש לחייב את התובעת בהוצאות שכ"ט של המומחה מטעמו בסך של 4,500 ₪.

לא שוכנעתי שיש לפסוק לטובת הנתבע אובדן ימי עבודה בסך של 11,695 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה העיקרית נדחית.

בתקופה שבין החתימה על ההסכם לבין מועד המסירה החוזי הצפוי, הגיעו התובעים מידי פעם ופעם לבית על מנת לבחון את היתקדמות הבניה, וכבר במהלך הבניה התגלו הליקויים הבאים: חלק מהחלונות לא תיאמו את התוכנית האדריכלית; הסטייה בוצעה בחלק מהחלונות ונוצרה חזית שאינה אחידה; מבואת הכניסה אינה סימטרית ואינה תואמת את תכניות הבניה; חפוי האבנים בחלק מהקומות אינו בהתאם לתוכנית וחסר; לא הוכנה תכנית חשמל כנדרש; נישה בחדר אמבטיה ניבנתה שלא בהתאם לתכנית; לא סופקה הכנה למערכת אזעקה; ליקויים בהתקנת האלומיניום; שטח החניה לא רוצף ולא כוסה בדשא סנטטי ועוד תקלות וליקויים רבים.

במועד זה טרם היה חיבור לחשמל ומים, לא הותקנו המזגנים, ולא ניתן היה למסור את הבית ולהתגורר בו. ביום 24.4.16 שלחה הנתבעת מכתב נוסף ובו ציינה כי השלימה את התחייבויותיה החוזיות וכי הבית מחובר לתשתיות.

סיכום מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 47,175 ₪ בגין האיחור במסירה וסך של 2,500 ₪ בגין התקנת האינטרקום.

בנסיבות אלה, כאשר מחד נפסק כי אכן קיים איחור במסירה, וכן ליקוי בנוגע לחלונות, באשם תורם של הצדדים, ומנגד קיימת תביעה לליקויי בניה שנדחתה ברובה הגדול, ונדחתה כולה בנוגע לרכיב הכספי, יהא זה מוצדק כי כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות הוצאות שכ"ט ואגרה וכן הוצאות משפט, שכן גם בעיניין שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט והמודד עולה כי היה צורך בחוות דעתם כאמור לעיל, הן לבחינת טענות התובעים והן לבחינת טענות הנתבעת בנוגע לליקויים, הגג והחלון.

...

אני קובעת כי הנסיבות שבהן הנתבעת לא מסרה לתובעים את הדירה במועד המסירה החוזי ואיחרה במסירה מעל 60 יום ממועד המסירה החוזי (תקופת הגרייס) קמה לתובעים זכות לקבלת הפיצוי החל ממועד המסירה החוזי ועד למועד המסירה כאמור לעיל, לאחר ההודעה ומתן 10 ימי היערכות, קרי ביום 21.4.2016.

כפי שיפורט, בחלוף שנים כה רבות, ובשים לב לתיקונים המינוריים שנתגלו, גם לאור חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מצאתי כי התובעים הערימו קשיים שלא לצורך ומנעו את אפשרות הנתבעת להגיע על מנת לתקן את הליקויים.

סיכום מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 47,175 ₪ בגין האיחור במסירה וסך של 2,500 ₪ בגין התקנת האינטרקום.

ביום 7.8.16 הגישו המערערים את תביעתם בבית משפט קמא על סך של 450,000 ₪ בגין ליקויי בנייה, אי התאמות, איחור במסירת הדירה וראשי נזק נוספים, לרבות נזק לא ממוני (להלן: "התובענה קמא").

אצטט את דברי השופט קמא בנידון בפסק הדין (עמ' 4 שו' 3-6), המקובלים עלי, כדלקמן: "הנני מקבל את טענת הנתבעת, התובעים (שיודעים היטב מה הם רוצים, כך התרשמתי כפי שמעולם לא התרשמתי מעדים ובעלי דין) הם אלו שויתרו על הדלת שספקה הנתבעת, הלכו ובחרו דלת לטעמם (עמ' 76 שורות 12-13 לפרוטוקול מיום 15.4.18), מן הסתם מה שראו ובחרו זה מה שהותקן (רב בריח היא המתקינה) ואם לא כך הדבר, זו בעייתם מול רב בריח ומולה בלבד". זאת מעבר לקביעתו של השופט קמא כי חלק מן הליקויים הנטענים לגבי דלת הכניסה, דוגמאת גובה ידית הכניסה, אינו בגדר ליקוי אלא "רק עוד סעיף בדרך לניפוח התביעה" (עמ' 4 לפסק הדין שו' 8-18).

מעקה משטח חדר שירות – נקבע בפסק הדין כי אין ליקוי, תוך הנמקה כדלקמן (עמ' 7 לפסק הדין שו' 24-28): "המומחה ציין בסעיף 47 לחוות דעתו כי החלל בו נמצא המזגן (ואיש מלבד אנשי המיזוג לא מגיע לשם) מוגן דיו ע"י מוטות אלומיניום המעוגנים היטב לשלד הבניין כך שחרף הנטען בסיכומי התובעים, המומחה קובע שהמיגון בדמות מוטות האלומיניום מספק והנני מקבל קביעה זו". נגד הנמקה זאת טוענים המערערים בציינם, כי תקנה 2.100 קובעת כי בכל פתח בקיר בנין בו קיימת סכנת נפילה יותקן מעקה.

נצטט קטע קטן מדברי בית משפט קמא בסוגיה זאת של "עבודות שבוצעו" שימחיש את הדברים: "אין בליבי ספק (ועל בסיס חקירתו בבית המשפט) שהקבלן ח'דור ביצע עבודות ובהקף לא מבוטל, קיבל עבורן סכומי כסף והוציא חשבונות. השאלה היא מה באמת קשור לליקויים? האם במאזן ההסתברות הנידרש פרטי העבודות תואמים את שבוצע בפועל?...

במצב דברים זה פסק השופט קמא כי לא מגיע למערערים פיצוי בגין איחור במסירה, ונימק זאת כך: "כאמור, הנטל בנקודה זו רובץ על התובעים, בנגוד לתמונה שהם מנסים להציג, הוראות ההסכם גוברות, את התשלום הסופי היה לבצע לפני המסירה, איש לא מנע זאת מהם, הדירה הייתה מוכנה למסירה (עם מספר ליקויים ומחוברת לחשמל זמני) לפני המועד החוזי המוסכם, טופס 4 ניתן כשבוע לאחריו, הנתבעת היא זו שדרשה את מסירת הדירה, לתובעים היה חוזה שכירות עד אמצע פברואר 2015 כ(ש)ביום 8.2.15 כבר קיבלו מפתחות מיד לאחר שהשלימו את תשלום התמורה, הוכח שבמהלך החודשיים הנוספים ניכנסו בעלי מיקצוע שונים מטעמם לעבוד בדירה, הסרטונים המגמתיים יותר של התובע אינם עדיפים על הסרטונים המגמתיים אם כי פחות של הנתבעת וכפי שצוין, חסר תעוד (לפחות כזה שהוגש לבית המשפט) בדבר פניה אחת של התובעים לנתבעת בעיניין ליקויים, עיכובים, נזקים שנגרמים וגדלים וכיו"ב לתקופה שבין 8.2.15 ל-23.7.15 (כ-5.5 חודשים!) כשלא מצאתי לעניין כל היתייחסות גם בסיכומי התשובה המאד מפורטים שהוגשו מצד התובעים.

...

סוף דבר - הערעור שכנגד לאור כל האמור לעיל שוכנעתי, וכך אמליץ לחברותי להורות, כי דין הערעור שכנגד להידחות.

סוף דבר הערעור העיקרי והערעור שכנגד ככל שדעתי תשמע אמליץ לחברותי להורות כדלקמן: דין הערעור העיקרי להידחות ברובו הגדול, למעט בשאלת מעקה משטח חדר השירות בסכום של 468 ₪, כמפורט בסעיף 25 לעיל.

סכום זה ישולם על ידי המשיבה למערערים תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. ב. דין הערעור שכנגד להידחות.

משלא עלה בידי התובעים להסדיר מול הנתבעת את חילוקי הדיעות שנוצרו בקשר לפצוי עבור האיחור במסירת הדירה ובקשר לליקויי בנייה ונושאים נוספים, הגישו התובעים בחודש מאי 2018 את התביעה דנא, בה הם עותרים לשורה ארוכה של סעדים כספיים, אשר במצטבר מגיעים לכדי 881,759 ₪ ולצרכי אגרה הועמדו על 850,000 ₪.

אני גם סבור שהעובדה שהתובעים לא סירבו באופן פורמלי לקבל את החזקה בדירה ואף ביצעו לאחר קבלת המסירה עבודות של התקנת מזגן (לא הוכח כי ביצעו שפוץ ממשי מעבר לכך), אינה גורעת בנסיבות העניין מזכותם לקבל פיצוי לפי החוק על התקופה שעד תיקון הליקוי של המים החמים וזאת שעה שהפיצוי לפי חוק עבור איחור במסירה הוא פיצוי סטאטוטורי ללא צורך בהוכחת נזק ובנסיבות העניין, אין לראות בדירה כמי שנמסרה כדין, כאשר נימסרה ללא מים חמים, גם אם התובעים קיבלו לידיהם את מפתחות הדירה.

67,715 ₪ ששולמו על ידי התובעים לקבלן המיזוג הבלעדי של הפרויקט ארקום, אשר נקלע לקשיים כספיים ולא סיפק את המזגן המפרט הסטנדרטי של הדירה לא כלל מיזוג אויר, אלא רק הכנה.

הפצוי הסטאטוטורי שתבעו התובעים ואשר נפסק להם, לא מאפשר פיצוי נוסף בגין נזק שניגרם בפועל, כגון עגמת נפש, בגין איחור במסירה.

...

הנתבעת בכתב הגנתה מכחישה את טענות התובעים וטוענת כי דין התביעה להידחות.

בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובעים השתתפות באגרות משפט בשיעור 43% מסכומי האגרות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום שהאגרות שולמו לגזברות ועד התשלום בפועל לידי התובעים.

כן זכאים התובעים, משאימצתי את חוות דעת לזר, לכך שהנתבעת תשלם להם את הסכום ששילמו ללזר עבור חוות הדעת וכן עבור חקירתו (וזאת משחקירתו אף הביאה להגדלת הסכומים הבסיסיים שקבע בחוות דעתו), בסך של 11,115 ₪ ו- 1,950 ₪ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד התשלום בפועל לידי התובעים.

בהתחשב בסכום שנפסק וכן בהתחשב בהיקף ההליכים, חשיבותם לתובעים וכן בהתחשב בעבודה המרובה שהושקעה על ידי באת כוחם בתיק זה, אשר הביאה טיעונים וראיות בצורה מפורטת ויסודית ביותר, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך ריאלי וסביר בשיעור 17.55% מהסכום שנפסק כמפורט בסעיף 202 לעיל, כערכו לאחר שהוספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד פסק דיני זה. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.

תביעה כספית, שעניינה תביעת משכיר לפצוי בגין נזקים שהשאירו השוכרים במושכר ובגין איחור בפנוי מושכר.

הנתבעים הלינו על ליקויים וקשיים רבים במועד כניסתם לנכס ובמהלך המגורים: בשבוע הראשון למגורים סופק חשמל לנכס באמצעות גנרטור, חיבור לגז בוצע כחמשה חודשים וחצי לאחר הכניסה, תשתית לתקשורת (טלפון) הוסדרה על-ידי הנתבע, תריסים חשמליים רבים לא היו תקינים וסודרו בחלוף כשמונה חודשים וחצי, הנתבעים נדרשו לפנות פסולת ועשבים בחצר שהיוו סכנה, בדירה היו סדקים בקירות ובמרצפות בחדרי האמבטיה, דלתות לא נסגרות, נזילות, ניאגרות לא עובדות, הנקוז של המזגנים בחדרים סתום, באמבטיה לא הותקן מקלחון והמים חדרו לארונות, לא היה איטום בשיש במטבח, מספר דלתות בארונות המטבח לא היו תקינות, לא היו מפתחות לדלתות החדרים, הדלת לחצר לא ניסגרה, דלת יציאה לחצר נעולה ללא מפתח ורטיבות בנכס.

...

לאחר שעיינתי במוצגים ובראיות, לרבות בסרטונים הרבים שצירפו הנתבעים, מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 6,000 ₪, כאשר לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בשים לב להסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, אני מורה על השבת האגרה, למעט אגרת המינימום בהתאם לתקנות ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.