תביעה כספית בגין אי תשלום שירותי הנהלת חשבונות וראיית חשבון

התובעת כאמור סמכה את תביעתה בעקרו של דבר על כרטסת הנהלת חשבונות (להלן: "הכרטסת").

מר אריה גאולי, מנהל התובעת הצהיר כי התובעת מנהלת את ענייניה החשבונאיים בהתאם להוראות החוק והחל מיום 2019 מקבלת את שירותי ראיית החשבון ממשרדו של רו"ח דוב נפתלי.

תמיכתו בתעוד התבססה על ביקורת מדגמית, כפי שאמר העד ושב על כך "ערכתי את הדוחות הכספיים ובמסגרת זו עושים ביקורת על הנהלת החשבונות של החברה. לשאלת בית המשפט , אתה עשית את הנהלת החשבנות של החברה, אני משיב שלא" (עמ' 7 לפרוט' ש' 3-2).

ההגנה הסתמכה על צלומי המחאות שונות שנמסרו לנתבעת ואין לדעת האם ניפרעו או בגין איזה חלק מהסחורה שולמו, וזאת בהיעדר ראייה של הנהלת חשבונות כלשהיא מצד הנתבעת, משמע לא הוכחה הזכאות לקזוז.

...

גם השוני בנתונים המספריים באופן המפחית את סכות התביעה ועל רקע הליך גביית סרק בו נקטה התובעת לבר הליך זה, גם הם מטילים ספק בקבלת התביעה כמות שהיא וסבורני כי התובעת לא עמדה במלוא הנטל להוכיח את כללותה של התביעה.

משלא הוכחה טענת הקיזוז מחד גיסא ומאידך גיסא התביעה בכללותה מבחינה נומרית לא עומדת על רגליים איתנות במובן של מלוא סכום התביעה, מסקנתי הינה, כי לאחר שהתרשמתי מדבר קיומו של חוב מסוים של הנתבעת כלפי התובעת שנמסך בעיקרו של דבר על כרטסת שאינה בבחינת חזות הכל ,נוכח העדר התיעוד הגולמי ושר החסרים, הרי שיש לפסוק במקרה דנן על דרך האומדנה.

בקביעת הסכום עומד לנגד עיניי גם כתב התביעה שבמקור נטען בו לסוגיה של תרמית והרמת מסך , שלמעשה הפציע בקול תרועה גדולה והסתיים בקול ענות חלושה בהקשר זה. נוכח מכלול הספקות שעלו ביחס לסכום התביעה אני מואצת לנכון להעמיד את החיוב על סכום של 50% מהסכום שנתבע משמע הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 29,859 ₪ ולכך יתווסף התשלום בגין אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

לפניי תביעה כספית שהגיש התובע שכנגד (להלן: "התובע"), רואה חשבון במקצועו, לחיוב הנתבע שכנגד (להלן: "הנתבע"), בתשלום 80,770 ₪, בגין שירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות שניתנו לעסק שבבעלות הנתבע - א.א. תילתן, במהלך שנים 2018-2020.

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש, בחנתי טענות הצדדים ושמעתי העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להדחות, בשעה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הסכמת הצדדים הייתה כטענתו, וכי לנתבע יתרת חוב אותה לא שילם לתובע, והכל כפי שיפורט להלן.

הקושי בטענת התובע מתחזק, לנוכח העבודה כי בעוד שההסכם אליו מפנה התובע, עניינו בחברה בע"מ, הרי שהנתבע הנו עוסק מורשה, והקף השירותים הניתנים להם, אינו דומה, ובעניין זה העידה גם המומחית מטעם התובע, אשר הסבירה כי בעוסק מורשה העבודה היא בעיקר הנהלת חשבונות ולא ראיית חשבון (עמ' 15 שו' 4-6).

...

מטעמים אלו אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שלא הגיש חוות דעת מטעמו, שעה שכלל לא הסכים לתשלום שכר הטרחה על בסיס שעות העבודה אלא על פי תשלום קבוע, ודרישת התובע לחיוב בתשלום שכר טרחה נוסף על זה שהוסכם על הצדדים, בין אם מכוח הסכם המיוחס לחב' "יוזמות", אותו ביקש התובע להחיל על הנתבע, ובין אם מכוח שכר ראוי לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, נדחית.

בשעה שקבעתי, כי מקובלת עלי גרסת הנתבע בנוגע לשיעור שכר הטרחה המוסכם, אשר עמד על סך של 550 ₪, בתוספת מע"מ, לשנים 2018-2020, יש לבחון האם שילם הנתבע את מלוא שכר הטרחה, בהתאם להסכמה זו. כאמור, התובע צירף לתצהירו העתקי שיקים שנמשכו מחשבונו, בתקופה שבין ינואר 2018 למאי 2020, ולפיהם שולמו לתובע מידי חודש בגין תקופה זו, סך של 550 ₪, בתוספת מע"מ. כמו כן שילם התובע ביום 4.12.18 סך של 3,510 ₪ בגין דו"ח שנתי ותשלום נוסף על סך של 3,510 ₪ ביום 1.5.20.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית בזאת.

(בקשה מס' 7) אביטן את זגגי בע"מ, היא חברה פרטית הרשומה בישראל שיוסדה על מנת להעניק ללקוחותיה שירותי הנהלת חשבונות, ראיית חשבון וייעוץ מס. את החברה ייסדו המנוח, רון זגגי ז"ל, פרץ אביטן ומשה אביטן.

כך עותרת התובעת להצהיר כי מעשי הנתבעים עולים כדי קפוח זכויותיה, למינוי רואה חשבון שיבחן את נהולה של החברה ואת פעילותה הכספית, וליתן הוראות להפרדה בין בעלי המניות.

נטען, בין היתר, כי על פי ההלכה תביעה לקבלת סעדים להסרת קפוח אינה ניתנת לביטוי בכסף, ועל כן אין לחייבה באגרה לפי תקנה 6.

אין החרגה מהחובה לפרט את השווי של תובענה שעניינה מתן חשבונות שבצידן גם סעד אופראטיבי לתשלום (ראו הערותיו של י' רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 114-115 (מהדורה שנייה, 2023)).

...

על כן, אני מורה לתובעת להגיש תוך 45 ימים כתב תביעה מתוקן שבו תכלול הערכה משוערת של שווי הסעדים האמורים ותשלם את האגרה המתבקשת או תשנה את הסעדים הנתבעים.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בקשה זו בסך של 3,000 ₪.

אני קובע קדם משפט ליום 18.7.2023 שעה 09:00.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הענקת שירותי ראיית חשבון בהתאם להסכמי שירותים שנחתמו בין הצדדים, ותשלום שכר הטירחה בגין שירותים אלו.

בכתב התשובה, טענתה הנתבעת כי הסכום לו טוענת התובעת ששילמה על פי הוראת סע' 7.3 להסכם הראשון (24,915 ₪), הוא סכום ששולם על פי דרישת תשלום מיום 17.7.2018 בגין שירותי סקירת תוכנית עסקית ושרותי ביקורת לדוחות כספיים ומס בשנת 2016, ולא לצורך "ההסדרה של הגשת דוחות באיחור מול רשויות המס". בכל הנוגע להסכם השני, טוענת הנתבעת כי לאור דרישת התובעת לצוו עשה זמני, ובכלל זה לקבלת מיסמכי הבקורת, ברור ששירותי הבקורת היחידים שקבלה התובעת על דוחותיה הכספיים לשנת 2018 התקבלו מהנתבעת, שאם לא כן תביעתה לקבל מסמכים בקשר לדחות הכספיים לשנת 2018 לא הייתה מוגשת כלל.

האחד – הסכם מיום 16.8.2018 בו התקשרו הצדדים למתן שירותי ביקורת, לפיו התחייבה התובעת כי "שכר הטירחה בגין מתן שירותי ביקורת דו"חות כספיים שנתיים לצורך היפוך שרוול יעמוד על סך של 3,500$." הנתבעת השלימה את עבודתה על הדוחות וביום 21.1.2019 שלחה דרישת תשלום על סך של 31,169 ₪ (כולל מע"מ) ששולמה על ידי הנתבעת ביום 14.5.2019 (זאת אנו למדים מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות - נספח 4 לתביעה העיקרית).

אולם, ביום 26.5.2019 שלחה הנתבעת לתובעת דרישת תשלום בגין שירותיה בהתאם להסכם הראשון (עבודת הבקורת על דוחות 2017 (מוצגים נ/1 ו- נ/2)) על סך של 24,980 ₪, שהם 5,850$ במכפלת השער היציג אז בתוספת מע"מ. מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות עולה כי סכום זה לא שולם על ידי התובעת.

...

דין טענה זו אף היא להידחות, זאת מהטעם שסעיף 7.3 להסכם הראשון קובע כי שכר הטרחה יהיה "לשנה", וברור כי הסיפא של סעיף זה שקובע כי "שכר טרחה זה כולל את ההסדרה של הגשת דוחות באיחור מול רשויות המס" - מתייחס רק לטיפול בקנסות שיושתו, ככל שיושתו, על התובעת בשל הגשת דוחות 2016 באיחור, ולא על כל הדוחות הכספיים של שנת 2016 (ראו לעניין זה חקירת רו"ח קינן שמאשרת כי הנתבעת סיפקה שירותי ביקורת מלאים לדוחות 2017 ושירותי ביקורת מלאים ונפרדים לדוחות 2016 (עמ' 23 ש' 36-24 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא שילמה לנתבעת את שכר טרחתה על פי ההסכם הראשון וההסכם השני, ולכן לנתבעת עמדה הזכות החוקית המלאה - בין אם על פי חוק המיטלטלין, תשל"א-1971; בין אם לפי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974; ובין על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 – לעכב בחזקתה את החומר בידיה על לסילוק מלוא חובה של התובעת כלפיה.

סוף דבר הפועל היוצא הוא שדין התביעה שכנגד להתקבל, כך שעל התובעת לשלם לנתבעת (היא התובעת שכנגד) סך כולל של 66,100 ₪ (24,980 ₪ בגין שכר טרחה על פי ההסכם הראשון, וכן 41,120 ₪ (בגין שכר טרחה על פי ההסכם השני).

הנתבעת 4 היא חברה אשר גל הוא בעל המניות היחיד בה והדירקטור היחיד בה. טענות התביעה מספטמבר 2017 נשכר תמיר לתת לתובעת ולחברה שירותי הנהלת חשבונות תמורת 2,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש.

אלא שבפועל הוא נידרש לטפל בשורה ארוכה של עניינים שאינם קשורים לשירותי הנהלת החשבונות שאותם נשכר לתת: יעוץ ולווי אישי; טפול בעינייני בנקים של החברה (הפועלים ולאומי) ושל התובעת (הבנלאומי הראשון); לווי התובעת למפגש "צדק מאחה" שהתקיים במסגרת ההליך הפלילי שננקט נגדה (פירוט לגבי ההליך הפלילי - להלן); דיונים במס הכנסה וביטוח לאומי; הכנת הצהרת הון; טפול בחובות והסדרי חוב (עריית ירושלים, מס הכנסה, ביטוח לאומי ועוד); טפול מול ספקי טלפון; טפול מול ספקי טלויזיה/אינטרנט; טפול בעינייני חובות לועד הבית; טפול מול יועצי ביטוח בעינייני בטוחי חיים/בריאות/סיעוד; טפול בקופת חולים; טפול בקייטנה, החזר כספי מהספר של התובעת; טפול ארגון הקייטנות; טפול מול רשות גני הילדים והמתנ"סים; טפול בחברה הגמל עתיד של האוניברסיטה העברית; טפול מול עורכת הדין של התובעת בספרד.

תמיר נתן שירותי הנהלת חשבונות כמוסכם לאורך כל שנת 2019, אולם מחודש פברואר 2019 פסקו תשלומי שכרו.

חרף החברות וההכרות ארוכת השנים בין הנתבע לבין מר ששון, לא טירחה ההגנה להציג תדפיסים ממערכת הנהלת החשבונות של הצ'יינג' של מר ששון אשר יש בהם כדי להתחיל להוכיח את הטענות לגבי הפקדת שיקים משוכים מחשבון החברה בצ'יינג' דוקא לצרכי התובעות (בין על דרך של מסירת מזומן ובין בכל דרך אחרת) ולא לצרכיו של תמיר אשר הוא האדם שביצע את הפעולות בפועל (ומוזכר כי תמיר מצוי בהליך חידלות פרעון שניפתח ביוזמתו, תוך שבחקירתו הנגדית אישר כי נטל הלוואות בשוק האפור בהקף של מאות אלפי שקלים - עמ' 80, שור' 13-2).

לא זו אף זו: הסכום של 139,995 ₪ (אשר כביכול שולם במזומנים שתמיר גייס - הגם שעובדה היא שלא כך היה הדבר) נרשם בכרטסת עם תאריך אסמכתה ותאריך ערך של 31.12.2018 - כשנה לאחר תום השפוץ והתשלומים בגינו וללא כל זיקה לאשר היה בפועל.

כלום לא היה מקום לציין שלא מדובר ב"סתם שיקים" שנמשכו ללא הרשאה, אלא שהנושא כבר אותר מראש על ידי התובעת ותמיר אף מסר תשובה בעיניין?! לכל זאת נוסיף כי כאשר רואה החשבון החדש של התובעות סיפר בעדותו על כך שתשאל את התובעת לגבי הצ'קים שיצאו מחשבונה הוא אמר: "לפי מה שהיא אמרה, לא היה לה מושג על מה מדובר. היא ידעה שיצא צ'קים, כסף. היא לא הבינה איך. היא לא יודע מה, לא היה לה מושג" (עמ' 51, שור' 24-23).

משנשאלה התובעת מדוע מסרה פנקס שיקים חתום של החברה גם באפריל 2019 (לאחר שרוב הכספים כבר ניטלו ותוך שהמצב התזרימי של התובעות היה בכי רע), השיבה: "גם לי לא מסתדר לי, אני היית משועבדת וגם, זו לא המילה, אני באמת, עם כל ההשכלה שיש לי ועם כל הידע שיש לי, אני התנהגתי כמו אשה שיורדת מהכפר ולא יודעת כלום. זה היה בגלל החוסר עברית שלי וחוסר הראייה שלי" (עמ' 28, שור' 15-13).

...

תביעתה הנגדית של חגית נגד אסתר (לשכר טרחה בסך 46,800 ₪) - נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 4 - נדחית.

התביעה הנגדית מטעם חגית נדחית.