עוד אישרה כי למרות שהנתבעת שילמה בעבור ירידת הערך של רכבה, היא לא קיבלה כל סכום לידיה ואף לא ראתה את חוות דעת השמאי ואף לא שילמה בעבור חוות דעת השמאי.
בכל הנוגע לשאלה הראשונה, סבורני כי אין בידי בית המשפט די ראיות כדי לקבוע כי אכן ענייננו בהמחאת זכות, כי על פי עדות התובעת עצמה, בבית המשפט, מי שתחוב בתשלום למוסך בעבור התיקון בסופו של יום הנה התובעת בעצמה וזאת ככל שכספי התיקון לא יגיעו ממקור אחר, משכך, העובדה כי בפועל, מי שמנהל את התביעה הנו המוסך, אין בה כשלבדה לקבוע כי ענייננו בהמחאת זכות.
דבר החקיקה המרכזי שמסדיר את דיני שמאות הרכב מחוץ להליך המשפטי הוא חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו 2016 הקובע בסעיף 2 את הכללים שעל שומת הרכב לכלול:
"[...] "שומת רכב" – חוות דעת הכוללת לפחות אחד מהמפורטים להלן, וכן הערכת שווי הרכב, אם נידרשת, הנלווית לאחד מאלה, ופרטים נוספים אם נקבעו לפי סעיף 153:
(1) פירוט התיקון הנידרש ברכב שניגרם לו נזק כדי להחזיר את מצב הרכב לקדמותו, שלא במסגרת הצעה לקבלת שירות במוסך;
(2) הערכת עלות התיקון כאמור בפיסקה (1), שלא במסגרת הצעה לקבלת שירות במוסך;
(3) הערכת השינוי בערכו של הרכב עקב נזק שניגרם לו, ואם לא ניתן לתקנו – קביעה כי הרכב הוא רכב באבדן גמור לפי פקודת התעבורה;
דהיינו, על הנזק שניגרם לרכב להיות מפורט בחוות דעת השמאי, במסגרתה יש לכלול את החלק העובדתי לצד קביעות השמאי להערכת הנזק וכן את מימצאי בדיקת השמאי, לצד חוק הרשוי, קיים מיסמך "הנחיות מקצועיות לשמאי רכב" (להלן: "הנחיות מקצועיות") מטעם משרד התחבורה, מיוני 2015 (קודם לחקיקת חוק הרשוי), אשר קובע במסגרת ההנחיות את מבנה חוות הדעת ואת הדרישות החלות על שמאי הרכב, בבואו לשום את הנזק שניגרם.
כתב ההגנה של הנתבעת הנו לאקוני, הנתבעת כאמור לא פירטה מדוע סברה כי ניזקי התובעת נופחו, מדוע העמידה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת כפי שהעמידה אותו ובפועל, נותרה בידי בית המשפט חוות דעת שמאי, הכוללת את סכום הנזק הישיר שייגרם לתובעת, היה ולא תשופה על מלוא הנזק במלואו, כאשר בידי המוסך שיק ביטחון והתובעת טענה כי יהא עליה לשאת בהפרש הנזק מכיסה הפרטי, ובנסיבות אלו בלבד לא מצאתי לקבוע כי חוות דעתו של השמאי בטלה מאחר שלא עמד בהנחיות.
סוף דבר
בגין כל האמור ובהיעדר הוכחה אחרת, אין סיבה לשלול מהתובעת את זכויותיה לשיפוי בגין הפסדיה המוכחים, גם אם טרם יצאו מכיסה ובהנתן כי אין מחלוקת אחריות, הרי שיש לשפות את התובעת בגין מלוא הנזק שניגרם לה.
אציין כי ספק בעיניי כי על שמאי התובעת היה לכלול במסגרת חוות דעת השמאי הוצאות רכב חליפי ו/או שטיפת רכב, וסבורני וכי היה על רכיב זה להיתבע בנפרד, אך בהנתן כי צורפה חשבונית (נספח 7 לכתב התביעה) לא מצאתי להפחית רכיב הרכב החליפי מסכום הנזק, כן מצאתי להפחית הסך של 65 ₪ בגין שטיפת הרכב, בהנתן כי רכיב זה (על שהנו מינורי לא הוכח).
...
בכל הנוגע לשאלה הראשונה, סבורני כי אין בידי בית המשפט די ראיות כדי לקבוע כי אכן ענייננו בהמחאת זכות, כי על פי עדות התובעת עצמה, בבית המשפט, מי שתחוב בתשלום למוסך בעבור התיקון בסופו של יום הינה התובעת בעצמה וזאת ככל שכספי התיקון לא יגיעו ממקור אחר, משכך, העובדה כי בפועל, מי שמנהל את התביעה הינו המוסך, אין בה כשלבדה לקבוע כי ענייננו בהמחאת זכות.
סבורני כי ההנחיות משנת 2015, הן המחייבות ועל שמאי התובעת לפעול על פיהן.
סוף דבר
בגין כל האמור ובהעדר הוכחה אחרת, אין סיבה לשלול מהתובעת את זכויותיה לשיפוי בגין הפסדיה המוכחים, גם אם טרם יצאו מכיסה ובהינתן כי אין מחלוקת אחריות, הרי שיש לשפות את התובעת בגין מלוא הנזק שנגרם לה.
אציין כי ספק בעיניי כי על שמאי התובעת היה לכלול במסגרת חוות דעת השמאי הוצאות רכב חליפי ו/או שטיפת רכב, וסבורני וכי היה על רכיב זה להיתבע בנפרד, אך בהינתן כי צורפה חשבונית (נספח 7 לכתב התביעה) לא מצאתי להפחית רכיב הרכב החליפי מסכום הנזק, כן מצאתי להפחית הסך של 65 ₪ בגין שטיפת הרכב, בהינתן כי רכיב זה (על שהינו מינורי לא הוכח).
