תביעה כספית בגין אי תשלום עבור שירותי ייעוץ עסקי ושכירת משרד

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 13101-11-19 אינטר ישראל (א.י) יועצי נדל"ן (שותפות רשומה) נ' קנטרי על הים בע"מ ואח' מספר בקשה:9 לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק המבקשת אינטר ישראל (א.י) יועצי נדל"ן (שותפות רשומה) ע"י משרד הרצוג פוקס נאמן ושות' המשיבות 1. קנטרי על הים בע"מ 2. ב.ו.ב מדף 20 בע"מ ע"י משרד גולדפרב זליגמן ושות' החלטה

התובעת פועלת בתחום הייעוץ בנדל"ן העיסקי.

בחודש אפריל 2018 חברת Wix פנתה אל התובעת כדי שזו תספק לה שירותי ייעוץ וייצוג נדל"ני, לאיתור ולהקמת מקום משכנה החדש בארץ.

התובעת טוענת כי נציגיה נפגשו עם נציגי חברת קנדה ישראל, ובפגישה (ביום 2.5.18) הובהר שהיא מספקת את שירותיה לחברת Wix, היא פועלת בראי האינטרסים של האחרונה, והעמלה בעבור שירותיה תשולם לה על ידי בעלי הפרויקט הנבחר.

נטען כי הנתבעות מיתחמקות מהתשלום שלא כדין, ובעקבות זאת הוגשה התובענה ובה עתרה התובעת לסעד כספי בן 6,046,560 ₪.

שאלה 9 לשאלון - האם ישנן תביעות המתינהלות נגד הנתבעות או חברות אחרות מקבוצת קנדה ישראל בנוגע לאי תשלום חוב במהלך החמש השנים האחרונות? שאלה 10 – האם ניתן כנגד הנתבעות או חברות אחרות מקבוצת קנדה ישראל פסק דין במהלך עשרת השנים האחרונות בגין אי תשלום חוב? שאלה 11 - ככל שהתשובה חיובית על אחת השאלות הקודמות נא למסור פרטים (מועד; צדדים; מהות התביעה; גובה התביעה; פסק דין).

התביעה פשוטה מבחינת הסעד הכספי שלה, הנשען על שכירות בת חודש.

...

לאחר עיון אני סבור שאין למסור את המידע המבוקש.

דרישה 2.15 מסמכים התומכים בטענת הנתבעות כי כוונת הצדדים הייתה שהנתבעות ישלמו עמלה לתובעת רק ככל שתספק לה שירותים, בנטען בסעיף 5 לכתב ההגנה.

נוכח התוצאה לפיה הבקשה נדחתה ברורה, תשלם התובעת את הוצאות הנתבעות בסך כולל של 4,500 ₪.

ההגנה זנחה את טענתה, כי לא מדובר בקרקע שיעודה חקלאי בלבד והודתה ביתר עובדות כתב האישום (סיכומי ההגנה, פרוטוקול מיום 21.12.20 עמ' 48 שורות 1-4) ולכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי ייעודם של המקרקעין מושא כתב האישום הוא חקלאי.

בעיניין זה אין בידי לקבל את השוואה של ההגנה בין הפעילות מושא כתב האישום למי שמחזיק משרד להנהלת חשבונות וכו' שנועדו לשמש את הפעילות החקלאית, שכן זה שימוש נילווה שהוא חלק מהשמוש החקלאי בעוד הפעילות המיוחסת לנאשם עומדת כפעילות מסחרית בפני עצמה ואינה נגזרת של הפעילות החקלאית המבוצעת במקום.

על התשלום עבור הטמנת החיות מסר הנאשם, כי "אין לי מושג, משתנה, יש כאלו בחינם ויש בתשלום מאקסימום מגיע ל 600-700". על ההיתקשרות עם הבעלים של החיות מסר "... אנחנו מחויבים לשמור על ציון מקום הטמינה לתקופה קצרה של עד 7 שנים". טרם שהחל בפעילות הוא התייעץ עם מהנדס עיר שעבד עמו במועצה בה הנאשם שימש כאגרונום ונאמר לו שלא נידרש אישור לפעילות מסוג זה והיא אינה חורגת משימוש חקלאי, וכי אין קרקע שייעודה להטמנת חיות.

הקשר העיסקי מול הגוף שמבצע את ההטמנה, בית קברות לחיות, להבדיל מקבלת נבלות של בעלי חיים באשר הם לשימוש כדשן, התשלום הקבוע מהחברה לנאשם לצד השרות שנותנת החברה לציבור הרחב מלמדים שאין לקבל את גרסת הנאשם, כי הייעוד הוא שימוש כדשן.

הנאשם נימנע מלחשוף את מלוא יחסיו עם החברה המפעילה את העסק להטמנת החיות, אך לדבריו הוא שותף בה ומקבל ממנה דמי שכירות קבועים.

אלא שמדובר בפעילות רחבת הקף של הטמנת חיות מכל הארץ בתמורה כספית שלא הובררה דיה ולא שמעתי מהנאשם כל הסבר, כי קיבל מתישהו חיות שלא לשם הטמנתם כחלק מפרויקט הקבורה על ידי החברה שפועלת במקרקעין בעסק להטמנת חיות.

חזוק זה לראיות התביעה משמעה משקל ראייתי נוסף לראיות התביעה שעל כפות המאזניים מן העבר האחד על דרך של מתן משקל ראייתי עודף נוכח ראיה שלא הובאה ואשר ניתן היה להביאה.

...

היתר כזה לא נתבקש על ידי הנאשם ובוודאי לא ניתן לו. בשולי הדברים, אציין שאין בידי לקבל טענת ההגנה, כי המפקח, על פי הגדרת תפקידו בנוהלי משרד הפנים מוסמך ליתן חוות דעת בתחום התכנון והבנייה ולכן חוות הדעת שלו מחייבות בתחום התכנון והבנייה.

לסיכום עסקינן במקרקעין שייעודם חקלאי.

נוכח האמור הוכיחה המאשימה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידו להעלות ספק סביר בראיות המאשימה או להצביע על קיומה של הגנה בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום, בעבירות של בניה ושימוש בלא היתר וכן שימוש בסטייה מתכנית, עבירות לפי סעיפים 204(א), 204(ב) ביחד עם סעיפים 145(א) ו- 208 לחוק.

בנוסף לכך, הוסכם כי התובעת תשלם לנתבעת 3 (לאחר קזוז דמי השכירות) סך של 357,200 ₪ בצרוף מע"מ בגין רכישה חוזרת של הציוד המוחזק בבית החולים - תשלום ראשון בסך של 157,200 ₪ בתוספת מע"מ (חוב של דמי שכירות שלא שולמו) בצרוף סכום של 200,000 ₪ בצרוף מע"מ בשני תשלומים שוים (בגין כספים שיתקבלו ממשרד הבריאות).

דיון והכרעה : תביעת התובעת כנגד הנתבעים : סעיף 6 להסכם מיום 1.7.2015 : במסגרת סעיף 6 להסכם מיום 1.7.2015 נקבע כדלקמן : "עד להעברת התקבולים ממשרד הבריאות למשכירה ו/או למי שהמשכירה תורה, אחראי חגי מולכו ואי.בי.אם ניהול בתי אבות בע"מ להעברת הכספים המתקבלים ממשרד הבריאות בו ביום למפעילה החדשה". התובעת טוענת כי במהלך "תקופת המעבר" היא נהגה להעביר לידי הנתבעים אחת לחודש את רשימת המאושפזים החודשית ואלו העבירו את הרשימה למשרד הבריאות, וכך עלה בידם לגבות ממשרד הבריאות את התשלומים המיועדים בעבור אותם חולים, לאחר שמשרד הבריאות השלים את העברת כספי הסבסוד מטעם משרד הבריאות.

הנתבעים 2 ו – 3 טוענים כי מסמכים אשר נחשפו במהלך ההיתדיינות בתיק מוכיחים באופן ברור את העובדה שהתובעת סיכלה בכוונת מכוון את המו"מ הראשון אשר היתנהל בינם לבין ה"ה חזן ווסרשטיין במהלך חודש מרץ 2015, שבמהלכו מר וסרשטיין יוצג על ידי משרד עוה"ד שלמה יער-בר, בעוד שהנתבעים 2 ו – 3 קיבלו ייצוג משפטי באמצעות משרד עוה"ד גולדברג אשר מייצג אותם גם כיום במסגרת תיק זה. לטענת הנתבעים, מהתכתבות מייל מיום 2.3.2015 עולה שהם סיכמו עם ה"ה חזן ווסרשטיין כי המושכר יועבר אליהם סכום כולל של 1,100,000 ₪ (רכישת ציוד בסכום של 500,000 ₪ ; שירותי ייעוץ בסך של 600,000 ₪) וכי מהתכתבות מייל נוספת מיום 26.3.2015 עולה שהוסכם בינם לבין ה"ה חזן ווסרשטיין כי שווי ההעברה הכולל יעמוד על סך של 1,270,000 ₪ (תשלום ראשון בסך של 670,000 ₪ ; תשלום נוסף בגין מתן שירותי ייעוץ בגין שירותי יעוץ בסך של 600,000 ₪ אשר ישולם בעשרים תשלומים שוים).

דרישה לערובה אישית בעת מו"מ להשכרת נכס עסקי לידי צד ג' מהוה דרישה לגיטימית ביותר ומחויבת המציאות, קל וחומר במקרים שבהם מוקמת חברה חדשה אשר טרם הוקמה בפועל, מה גם שהדרישה נעשתה לאחר הוועצות משפטית של האחים עציון בבא כוחה של התובעת (ראה : סעיפים 32 – 39 לתצהירי דר' יצחק וארי עציון ; עדות מר יצחק עציון בעמוד 28 שורה 34 – עמוד 29 שורה 11 ; עדות דר' ארי עציון בעמוד 55 שורה 36 – עמוד 56 שורה שורה 4 לפרוטוקול).

גם במקרה זה הצדדים לא הסדירו את אופן העברת התרופות מאחד למישנהו במסגרת "הסכם ההפרדות" ואף נימנעו מלתעד את מלאי התרופות המדויק אשר הועבר בין מהנתבעת 3 אל התובעת ולכן לא מצאתי להורות על קזוז בגין רכיב זה. קזוז שכר טירחת האדריכל : הנתבעים טוענים כי שכרו את שירותיו של האדריכל, מר אילן שר, לצורך הכנת תוכניות אדריכליות וכי לצורך כך שולם לו סכום כולל של 15,734 ₪ (הסכום כולל מע"מ) ובנוסף לכך שילמו עבור שכר טירחתו של מודד מקצועי ששמו דלה עסאם סך של 2360 ₪ (הסכום כלל מע"מ).

...

עיון בנספחי תצהירו של הנתבע 2, שאליו צורפו חשבוניות מס מהשנים 2014 ו – 2015 טרם "יום המסירה" (1.7.2015), ולכן יש לדחות את טענות הנתבעים שבנדון בהיעדר יריבות מאחר וככל שהצטברו לחובתם של אותם מאושפזים חובות כספיים הרי שעל הנתבעים להגיש תובענה כנגד אותם מאושפזים ו/או כנגד אפוטרופסיהם ולפיכך דינה של טענת קיזוז זו להידחות.

לסיכום : אשר על כן, סך סכומי הקיזוז מחובה של התובעת כלפי הנתבעים מסתכם בסכום של 81,969 ₪ ואילו התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי בלבד בסכום של 20,000 ₪ ולכן על הנתבעים לפצות את התובעת בסכום של 392,766 ₪.

סוף דבר : הנתבעים (ביחד ולחוד) יפצו את התובעת בסכום של 392,766 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך של 413,295 ₪ שהגישו עו"ד גליה כהן ומשרדה נגד גב' עדנה רומם שהייתה לקוחה שלהם, לתשלום יתרת שכר טירחה בגין שירותים משפטיים שנתנו לה, ותביעה נגדית שהגישה גב' רומם נגד עו"ד כהן ומשרדה על סך 773,480 ₪ בגין מתן שירות משפטי שלא בהתאם להסכם שבין הצדדים, לא בהתאם לדין, עשיית עושר ולא במשפט וכן פירסום לשון הרע.

בתום פגישת הייעוץ, הוצג לגב' רומם כי תשלם עבור הייצוג כדלקמן: עבור שעת עבודה של שותף, קרי עו"ד כהן - סך של 900 ש"ח בתוספת מע"מ; עבור שעת עבודה של עו"ד שכיר - סך של 550 ש"ח בתוספת מע"מ; עבור הכנת כתב תביעה - סך של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ; בכל מקרה, שכר הטירחה הכולל עבור הייצוג לא יעלה על סך של 400,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהתאם להסכם שכר הטירחה, תנאי להתקשרות היה כי עו"ד כהן היא זו אשר תופיע בכל הדיונים בתביעה ולא עו"ד אחר.

אולם, עו"ד כהן העדיפה להמתין ובסמוך לדיון ההוכחות, הודיעה שככל ששכרה לא ישולם במלואו, אין בכוונתה להתייצב לדיון ההוכחות ואף איימה שתפנה לביהמ"ש המחוזי בבקשה לשיחרור מהייצוג בה תבהיר כי הבקשה נעשית בשל אי-תשלום שכ"ט, וכי לגב' רומם חוב גדול, דבר אשר יפגע בשמה הטוב של גב' רומם ובסכויי הצלחת התביעה.

גב' רומם פנתה אל עו"ד כהן בעיניין נוסף, במחלוקת שנתגלעה בינה לבין אחיה, שהנו שותפה העיסקי, היתקיימה פגישה במשרד רו"ח. לפגישה זו התלוו אל גב' רומם עו"ד כהן ועו"ד ונטורה.

דיון והכרעה בחודש אוקטובר 2015 פנתה גב' רומם לעו"ד כהן על מנת לבחון שכירת שירותיה כדי להגיש תביעה נגד טוני, להשבת כספים בסך של למעלה מ- 3 מיליון ₪ שלטענתה היא נתנה לטוני.

ראוי לציין לעניין זה כי לפני שגב' רומם פנתה לקבל את שירותי של עו"ד כהן, היא ניהלה כ- 7 תביעות קודמות בעניינים שונים, כך שאין מדובר במי שמגיע בפעם הראשונה לקבל שירותיו של עו"ד או שאינו מכיר הסכמי שכ"ט. מהאמור לעיל עולה כי גב' רומם חתמה על הסכם הקובע באופן הברור ביותר כי שכר הטירחה שהיא תשלם לעו"ד כהן עבור הטיפול בתביעה נגד טוני (ותיקים קשורים) יהיה שכר טירחה לפי שעות עבודה, עם תעריף לשעות עבודתה של עו"ד כהן ותעריף לשעות עבודה של שכירים במשרדה.

דומה כי די בחילופי הדברים בין גב' רומם לבנותיה בקבוצת הוצאפ המשפחתית כמפורט לעיל כדי להצביע על כך שאין מדובר במי שאינה יודעת לנהל את ענייניה אלא במי שתמרנה את עורכת הדין שלה להמשיך ולתת לה שירותים משפטיים אינטנסיביים וממושכים תוך שלגבי תשלום שכר הטירחה היא דוחה אותה בלך ושוב ומשכנעת אותה להוסיף ולתת שירות משפטי גם כאשר גמלה בליבה ההחלטה שלא לשלם תמורתו (לפחות לא בלי תביעה).

...

הנתבעת תשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 413,295 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (17.10.17) ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעת.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרה על ידי התובעים ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בתביעה ובתביעה הנגדית בשיעור של 25% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) (כולל המע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

טענת התובע לגבי אובדן הכנסת שפורטה בסעיף 72א' לכתב התביעה שכנגד לפיה הפסיד סך של 52,532 ₪ לשנה למשך 5 שנים ובסה"כ 262,660 ₪ עומדת בסתירה לתשובתו לשאלת וב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 7.2.21 כי לאחר עזיבת התובע את העסק המשרד שגשג.

פגיעה במוניטין: בגין הפגיעה במוניטין על סך של 100,000 ₪ בגין הפרת ס' 10.4 להסכם התחייבות הצדדים לקיים את התחיבויותיהם בתום לב וכן בהתאם לס' 2.6 התחייב התובע כי אין מניעה לאפשר לנתבע לפעול במושכר, ומנגד התובע איים על התובע והתערב בצורה בוטה בניהול המשרד.

דיון והכרעה: כאמור לעיל, תביעה זו שבפניי הוגשה על ידי התובע בטענה כי הנתבע הפר הסכם שנחתם בין הצדדים במסגרתו מכר התובע לנתבע את פעילות המשרד שהיה בבעלותו למתן שירותי ייעוץ מס והנהלת חשבונות לרבות המוניטין ותיקי הלקוחות.

" (ע"מ 34 שו' 11-22 פרו' 10.2.21 ) ובהמשך העיד הנתבע : "העד, מר חמו: זה גל ראשון. עכשיו, המכתב שלו נושא תאריך 15 באפריל, תקשיבו, הנושא שלו, הוא היה (לא ברור) כלפי, פשוט מרגע שסיימתי את ההסכם וחתמתי ושלמתי לו כספים, הוא פיתאום כל יום היה בא לי בטענה אחרת, והיה מציק לי, היה עושה לי, היה עוין כלפי, היה מאוד נותן לי תחושה של רק תעזוב." (פרו' 10.2.21 ע"מ 38 שו' 17-20 ) הנתבע נישאל באשר לנספח ב' (ע"מ 14)לתצהיר התובע מכתב מיום 15.7.14 ובו מציע הנתבע לתובע בעיניין המשכורת תשלום לתובע והנתבע השיב : "ת: התשובה היא לא, לא היה מגיע לו בכלל. אבל הוא ישר בא בדרישות. הוא פיתאום כל פעם מוציא לי ארנב חדש של יתרת תשלום. ואני השבתי לו, אני רוצה להקריא את זה ברשותך, בעיניין המשכורת, טרם הגענו להסכמה בשיחה האחרונה ביננו שכל צד יחשוב על העניין, כי אני מחיתי, אמרתי לו זה לא הגיוני שאתה לוקח תלושי שכר, שזה חלק מהעבודה של מנהלת החשבונות במשרד שלנו, אנחנו לא גובים על זה תשלום נוסף, אישתו שהיא קיבלה שכר ממני, עבור העבודה הזאת היא בעצם הוציא ממנה את העבודה הזאת והחליט שהוא יעשה אותה ויקבל שכר. אני, באותה נשימה לא רציתי להיות צודק, רציתי להיות חכם, היה לי קשה אתו הייתי מרגיש מאוד מאוד מאוים ממנו, ומלא בחוסר ביטחון אז הייתי מנסה להלך בין הטיפות כל הזמן אתו, ולנסות להרגיע, וזה מה שנותן ביטוי, מאחר וזה לא מופיע בהסכם, (לא ברור) במידה ותרצה ונוכל לשוב לידון בזה ולהגיע להסכמות, אני בסך הכול מנסה כל הזמן לדבר אתו, הוא מעולם לא דיבר איתי, הוא שלח לי מכתבים.

מאחר ולא הוגשה חוות דעת חשבונאית על ידי אף אחד מהצדדים ולא מצאתי כי ניתן לחלץ את ההפרש מתוך מכלול המסמכים החשבונאיים שהוגשו, מצאתי כי לאור ההפרש הקטן נכון יהיה לחלקו לשניים, דהיינו להעמיד את סכום התשלום בפועל על סך של 243,208 ₪ חישוב היתרה לתשלום: הבסיס לחשוב התמורה, דהיינו המחזור השנתי לשנת 2014, לאחר שהוכפל במקדם 1.2, עומד על סך של 314,062 ₪, מסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם בפועל, דהיינו סך של 243,208 ₪.

...

סוף דבר: לאור האמור לעיל ישלם הנתבע לתובע תוך 30 יום סך 70,854 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (31.1.19 ) עד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ והחזר הוצאות בגין אגרת בית המשפט בהתאם לסכום שנפסק.

אני דוחה את התביעה שכנגד ללא פסיקת הוצאות נוספות על אלו שנפסקו.