תביעה כספית בגין אי תשלום עבור עבודות התקנת אוורור עשן

מתוך כתבי הטענות עולה כי, מר גורביץ פנה לחברה: "שי המחלץ בע"מ", המשמשת כמוסך לתיקוני מכונאות כללית וכיוב', והממוקמת ברחוב הגדוד העברי 10 באשקלון, ( להלן: "שי המחלץ" ו/או "הנתבעת ") לצורך תיקון הרכב ו/או החלפת חלקים בו. בפני שלוש תביעות שעניינן הפרת ההסכם בין הצדדים לתיקון הרכב, אשר אוחדו בעקבות החלטת בית המשפט מיום 11/7/11: הראשונה- ת"א 23082-08-10 , גורביץ' נגד שי המחלץ בע"מ, עניינה תביעתו של מר גורביץ לתשלום פיצויים ו/או השבה של סך 68,355 ₪ בגין אי ביצוע ראוי של עבודה לתיקון הרכב ו/או הפרת הסכם ו/או השבת סכומים שנגבו בגין ההיתחייבות, אשר לא קויימה.

לטענת הנתבעת, התובע חוייב בדיוק על פי המוסכם ביניהם, אלא שלאחר דין ודברים עם התובע, במועד מסירת הרכב, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התשלום אותו על התובע לשלם לנתבעת עבור תיקון הרכב הנו 22,500 ₪.

סעיף 1 ל-"חוק עשיית עושר ולא במשפט", קובע כלהלן: "מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שרות או טובת הנאה אחרת...שבאו לו מאדם אחר..., חייב להשיב למזכה את הזכייה...". במסגרת מאמצי הנתבעת לתקן הרכב נעשו בו פעולות כאלו ואחרות, כפי שעולה מהחשבוניות אותן סיפקה הנתבעת, הוחלפו רכיבים, הותקנו ברכב חלקי חילוף רבים ותקינים אשר להם עלות מסויימת, ואכן הרכב תוקן באופן חלקי: מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי הרכב גמע לאחר יציאתו כ- 600 קמ"ש. הרכב שב אל המוסך, בכל פעם ניסו הנתבעת על צוותה לתקנו, השקיעו ברכב משאבים לא מבוטלים בדוגמת חלקי חילוף שהוזמנו והושמו ברכב, וכיוב'.

הדבר עולה אף מכתבי טענות התובע, וכן מעדויות הצדדים, ומעדות הנתבע וחקירתו בפני, וכן מהחשבוניות שהציג לבית המשפט: "...הוא לקוח מוכר, ביצענו לו כמה עבודות...הרכב הגיע בגרר, נתנו לו אמדן ראשוני לאחר בדיקה הרדיאטור ועוד דברים היו לא תקינים, נתנו לו הצעה נוספת ב-26.5.10 עס' 22,500 שח', אני מציג חש' זמנית מ-27.6.10, בהתחלה הצעה ראשונית לפני שראינו הרכב בסביבות 14,000 ומעמ', תיקון ראש מנוע, וגיר. התווסף עוד 10,000 שח' לאחר הכנסת הרכב ב-26.5.10 , משאבת הזרקה לא תקינה, רדיאטור, ויש רשימה עם המחיר שלהם. לאחר שבדקנו את הרכב הוספנו עוד 8,000 שח' בידיעתו, שלא קשורים למנוע ולגיר. לא היה ויכוח על המחיר. ישב איתנו גם צד ג' והיתה הסכמה על המחיר שתמורת זה אעשה כל מה שרשום בנייר, הייתי צריך לטפל – משאבת הזרקה, משאבת סולר, תושבות מנוע, רדיאטור, מאוורר למנוע, מגן חום מתכת, סט פלגי חימום, מאוורר למנוע, גיר משופץ באחריות, תיקון ראש מנוע שנקנה חדש. לאחר התיקון כשלקח הרכב ב-27.6.10, היה בעיה להשיג את הגיר, וכל מה שבקש , לא התחייבנו לו בזמנים, והעמדתי לו רכב חדיש וגדול יותר ללא תשלום, מתי שרצה..." (ראה עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 21 ואילך).

וכן: "...ב-15.7.10 הכניס הרכב פעם שניה, שהרכב מוציא עשן, ב-16.7.10 גמרנו התיקון, ביקש שנותיר הרכב בחצר, ומשום מה לא בא ושכר רכב, מפנה לנ/1 להגנה. הוא בא שבוע אחרי זה ולקח הרכב ואז הוצאתי מכתב שיבוא לעשות חזוק, והוא לא בא..." (שם).

זאת ועוד, התובע לא הוכיח בפני כי נגרם לו הפסד כספי בגין ביטול חוזי עבודה מול לקוחות אחרים.

...

וכן אני סבורה כי יש לחייב הנתבע בתשלום הוצאות חוות הדעת, בסך של 1740 עלות חוות הדעת מטעמו וכן 1160 עלות חוות דעת של המומחה, מטעם בית המשפט.

סוף דבר לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עיינתי במסמכים, אני קובעת כלהלן: בין הצדדים נחתם חוזה לפיו התובע ישלם לנתבעת סך של 22500 ₪ והנתבעת תביא את הרכב, למצב בו ניתן יהא לעשות בו שימוש סביר.

נוכח האמור לעיל, דין ת"א 23082-08-10 , גורביץ' נגד שי המחלץ בע"מ להתקבל בחלקה ואילו דין תא"מ 37259-12-10- שי המחלץ בע"מ נגד גורביץ' ו- תא"מ 32276-07-11, שי המחלץ בע"מ נגד גורביץ' להידחות.

ביום 19.3.03 הגיעו הצדדים במסגרת התביעה הקודמת להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן : "הסכם הפשרה"), ולהלן עיקריו: התובעים נתנו הסכמתם לשימוש חורג בדירת המשיבים ולמתן רישיון עסק להפעלת בית הקפה, אף כי הם הצהירו על היתנגדותם לשינוי ייעוד החלקה.

כמו כן, הסמכות לעתור לסגירת בתי עסק בשל אי עמידה בתנאי התב"ע ובהיעדר היתר לשימוש חורג, נתונה למוסדות הערייה ולועדת התיכנון המקומית.

הודאה זו מחזקת את טענת המבקשים כי לעיתים עשן הבישול והטיגון במטבח של בית הקפה מפעיל את גלאי העשן המותקן במקום וכי במקרים אלה עובדי בית הקפה פותחים את דלת המטבח הפונה לכיוון חדר המדריגות לצורך אוורר וכתוצאה מכך הריחות והעשן מגיעים לדירת המבקשים.

מעבר לנדרש, בנגוד לתמונה הוורודה אשר ניסו המשיבים לצייר לעניין מיעוט תלונות השכנים ביחס לניהול בית הקפה, הרי בחקירתו העיד משיב 3 עצמו כי התלונה האחרונה התקבלה כשבוע ימים לפני מתן עדותו במשפט, וכי שכן המתגורר בבניין האחורי של הבית המשותף, משמע מרוחק יותר מבית הקפה לעומת הדיירים בדירת המבקשים, התלונן על רעשים, וזאת באומרו: "ת. כי 13 שנים לא הוגשה שום תלונה ,אני לא צריך להביא הוכחות מעבר לזה. אין שום תלונות, וכשיש תלונות קטנות אנחנו מטפלים בהן בצורה הכי אסרטיבית שיש, ראה דוגמא לפני שבוע האינסטלטור הרים לי טלפון ישיר, אנחנו מיודדים, הוא עושה לנו את עבודות האינסטלציה, הוא אומר שאישתו אומרת שיש רעש, הוא גר מאחורה, בבניין האחורי, בקומת קרקע, הרמתי טלפון לאיל ואמרתי לו שמתלוננים על רעש הוא יצא לבדוק וראה שהיה מיסב חלוד, מפוח שמוציא עשן, באותו יום טופל העניין ונגמר הסיפור. היה למבקשים בעיות שהפריעו להם והיה קשר טלפוני, אני לא זוכר עם מי דיברנו, והדבר טופל מיידית.

כן הוכח, כי ניהול בית הקפה בדירת המשיבים, הוא מקור לאי נוחות רבה, אם לא מעבר לכך, עבור דיירי הבניין הסובלים בין היתר מרעשים וריחות אוכל שמקורם בבית הקפה.

כמו כן, העובדה כי משיבה 1 פעלה בהתאם לאמור בהסכם והשקיעה כספים בהתאמת מיתקני בית הקפה והפחתת המפגעים שבו, אינה יכולה להיות הכשר להתנהלות מאוחרת יותר של המשיבים או מי מהם, אשר הישתלטו על רכוש משותף וגרמו לדיירי הבניין אי נוחות רבה בשל הפעלת בית הקפה בדירתם.

המשיבים ישלמו למבקשים, ביחד ולחוד, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת הבקשה ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

משהגעתי עד הלום ובאתי לכלל מסקנה כי המשיבים עוולו כלפי המבקשים בעוולת הפר חובה חקוקה, מתייתר למעשה הצורך לדון ביתר העילות הנטענות בבקשה, במיוחד עילת המטרד, שכאמור הועלתה בפי המבקשים בלשון רפה מאוד.

לא הוצגו ראיות מספקות על ידי מי מהצדדים בעלי הדין להכרעה מושכלת במחלוקת לעיל, אף כי ממכלול הנימוקים המפורטים לעיל ולאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון ולהכריע במחלוקת הנ''ל. לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: ניתן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו, המשיבים או מי מהם מפעילים את בית הקפה תוך שימוש חורג כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה.

המשיבים ישלמו למבקשים, ביחד ולחוד, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת הבקשה ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בקריות ‏י"ד סיוון תשע"ה, 01 יוני 2015 תא"מ 53353-11-12 איל איוורור תעשייתי בע"מ נ' ג.נ. דר לבנין ומסחר בע"מ תיק חצוני: 13-12118-12-4 לפני כב' הרשמת הבכירה ליאת דהן חיון תובעת איל איוורור תעשייתי בע"מ באמצעות עו"ד איל רוזנר נתבעת ג.נ. דר לבנין ומסחר בע"מ באמצעות עו"ד מיכאל דן פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 18,763 ₪, שעניינה דרישת התובעת לקבלת שכרה בעבור התקנת מפוח בנכס בבעלות הנתבעת אשר מסרבת לשלם בהתאם למוסכם בטענה כי התובעת הפרה את התחייבויותיה להמצאת היתר מטעם המשרד להגנת הסביבה וכן להבטחת תקינותו של המפוח, תוך שבמעמד ההתקנה נטלה ללא רשות את המפוח הישן שהיה מותקן בנכס.

החלפת המפוח שהיה קיים בנכס נדרשה עקב אילוצים רגולטוריים, עת איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה דרש את החלפתו כתנאי להסכמתו לתוכנית שינויים שביקשה הנתבעת.

זאת ועוד, מעדותו של מר כהן דומני כי גם טענה זו נולדה לאויר העולם מתוך ניסיון להיתחמק מתשלום ולו מהטעם הפשוט כי מחד גיסא הצהיר מר כהן כי : "היו הרבה בעיות עם המפוח, תוך שניכנס עשן לתוך העסק, מאחר והשאיבות שלו לא היו מספיק חזקות" (ראו לעניין זה עמ' 8 שורה 5-6), אשר גרם לכך כי לקוחות ברחו מהמסעדה עד כדי שלא ניתן היה לארח בה. מאידך גיסא, הצהיר כי עבד עם המפוח במשך כמה חודשים ואמר: "הותקן באפריל ופורק בספטמבר" (ראו לעניין זה עמ' 7 שורה 25), ובתקופה בה היה תקול לא פנה אל התובעת (ראו לעניין זה עמ' 8 שורה 11-13).

...

כמו כן, נדחית בפני טענת הנתבעת ולפיה הצעות התובעת אשר ניתנו במסגרת המשא ומתן לסילוק המחלוקת מחוץ לכותלי בימ"ש וביניהן ההצעה להנפקת האישור על ידי התובעת מלמדת כי התחייבה לעשות כן מלכתחילה, ומצאתי כמהימנה באופן מלא את גרסת התובעת לעניין זה ולפיה עשה כן רק בניסיון לסלק את המחלוקת .

סוף דבר מכל האמור לעיל, נדחות בפניי כל טענות הנתבעת בגינן נמנעה מלשלם לתובעת את עלות המפוח כמוסכם בין הצדדים, תוך שמצאתי שהימנעותה זו הינה בניגוד לדין.

מכאן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בניכוי סך של 500₪ בגין המפוח הישן שנטלה, ובסך הכול 18,263 ₪.

עוד הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,250 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500₪.

א.מ.ר גת בע"מ – פסק דין מיום 12/7/15 פסק דין בפניי תביעה כספית לפצוי בגין ליקויי בנייה ברכוש משותף בבניין.

מומחה בתחום ההנדסה, אשר מונה מטעם בית המשפט, המהנדס רפאל גיל, ומומחה נוסף בתחום מערכות הבניין, מר אייל ניב, שמונה לבקשתו של המהנדס גיל (להלן בהתאמה: "המומחה גיל" ו"המומחה ניב"), קבעו בחוות דעתם; אומדן עלות ביצוע התיקונים ברכוש המשותף הנו בסך של 153,469 ₪ (כולל תוספת בסך 30% עבור ביצוע עבודות התיקונים באמצעות קבלן מזדמן) (חוות דעת מיום 1/12/13 של המומחה גיל) (להלן: "חוות דעת המומחה גיל"); אומדן עלות ביצוע התיקונים ברכוש המשותף הנו בסך של 137,323 ₪ (חוות דעת מיום 21/2/15 (מ/1) של המומחה ניב) (להלן: "חוות דעת המומחה ניב"); אומדן עלות ביצוע התיקונים ברכוש המשותף הנו בסך של 81,467 ₪ ובתוספת סך של 11,400 ₪ עבור הכנת תיק מתקן (חוות דעת מתוקנת של המומחה ניב, מיום 6/6/15, אשר הוגשה לאחר שהועברו לעיונו מסמכים נוספים לרבות תכניות, (מ/2), לפיה (להלן: "חוות הדעת המתוקנת של המומחה ניב").

גם סעיף 7.2 לאותה חוות הדעת עוסק במערכת מפוחי העשן הנמצאת בחניון של הבניין.

על כן אין מקום לקבל את טענת הנתבעות להרחבת חזית בכל הנוגע להתקנת המפוחים.

הפעלת מערכת אויר צח וויסות כמויות אויר – 12,870 ₪; סעיף 5.20 לחוות דעת המומחה ארז עוסק בחדרים הקומתיים של פיר הזבל ובכך שחסר בהם איוורור.

חיוב בשיעור יחסי כפי המתואר טענו תחילה התובעים כי בהנתן שכתב התביעה הוגש על ידי 54 מתוך 64 בעלי הדירות, היינו על ידי 84% מבעלי זכויות הבעלות בבניין, יש לחייב את הנתבעות בתשלום החלק היחסי בלבד עבור עלות תיקון הליקויים שנמצאו ברכוש המשותף.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות תשלמנה לתובעים פיצוי כדלקמן: בגין ליקויי הבנייה בבניין– סך (כולל מע"מ וכן תוספת בשיעור 10% עבור פיקוח) של 564,277 ₪; בגין עגמת נפש – סך של 1,000 ₪ לכל אחד מן התובעים.

הנתבעות תשלמנה לתובעים, בנוסף על האמור, הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

רקע ועובדות: לפני תביעה כספית שעניינה אי תשלום בגין עבודה שביצעה התובעת עבור הנתבעת.

הצדדים להליך שלפניי התקשרו בהסכם, לפיו תבצע התובעת עבור הנתבעת עבודות התקנת מערכות איוורור עשן באתר בניה של הנתבעת, בו ניבנה מגדל מגורים.

סך הכל תובעת התובעת את הנתבעת לשלם לה את הסך של 195,527 ₪ הנתבעת טוענת, כי לפי הסכם ההיתקשרות, כמפורט בנספח התשלומים, תשלום עבור העבודות ישולם לתובעת בגמר העבודות ומסירתם בשלמות למזמין, למהנדס ולמפקח בצרוף תכניתAs Made ובהמצאת חשבונית מס וכל מיסמך אחר הנידרש על פי חוק או כל דין אחר, והתובעת לא עמדה בתנאים אלו וכן לא ביצעה בדיקת אינטגראציה אשר אמורה היתה להתבצע ולפיכך לא הועבר מלא התשלום.

...

הלכה פסוקה היא, כי משלא הביא בעל דין ראיה שהיתה ברשותו, עלול הדבר לשמש בסיס למסקנה שהראיה לא הובאה, הואיל והיתה פועלת לרעת בעל הדין.

באשר לרגיסטרים, מקובלת עלי טענת התובעת, כי אם הנתבעת לקחה על עצמה את האחריות להתקין את תריסי היניקה, תהא הסיבה לכך אשר תהא, הרי שהיה עליה לוודא, כי התקנתם נעשית לאחר שהתמלאו כל התנאים לכך, לרבות התקנת רגיסטרים, אם אין מדובר ביחידת התקנה אחת ולכן התובעת אינה אמורה לשאת בנזק הכרוך בעלות פירוק התריסים והרכבתם מחדש, מה גם שעלות זו לא הוכחה בפועל ואף לא הוכח, כי הנתבעת אמנם תאלץ לבצע את התיקון, כיום בחלוף למעלה מארבע שנים ממסירת הדירות.

מנגד, על מנת לעתור לפיצוי, על התובעת להוכיח, כי נגרם לה נזק כתוצאה מהעיכוב בתשלום וככל שאין הסכמה חוזית לפיצוי ללא הוכחת נזק, כמו במקרה דנן, התובעת אינה זכאית לפיצוי זה. סוף דבר: התובעת זכאית לתשלום הסכום של 145,527 ₪, בקיזוז סכום של 16,231 ₪ בגין עלות התקנת תריסי היניקה ובסך הכל לסך של 129,296 ₪.