הנתבעת זיכתה את חשבון התובעת בגין חלק מהטענות, בסך כולל של 1,158.71 ₪, לפי הפרוט שלהלן:
בגין הממירים זוכה חשבונה של התובעת בסך של 783 ₪, בגין חבילת חו"ל בסך של 59.7 ₪, בגין תשלום חודשי קבוע סך של 42.74 ₪, ובגין הטבה כספית , לטענת הנתבעת – לפנים משורת הדין , בסך של 250 ₪.
באשר לחיוב ביתר בגין מסך הטלויזיה טוענת הנתבעת כי ביום 6/5/18 התובעת ובעלה היו במרכז השרות של הנתבעת ובחרו לעדכן מסלול חדש, "טריפל מסכים". מסלול זה כולל הנחה חודשית עבור המסך.
הגב' אולה אמרה בדיון ביחס לממירים כי מר חירבאוי הגיע עם שני ממירים, על אחד היתה הנחה ולכן לא שילם עליו, ואילו על הממיר השני שילם תוספת של 36 ₪.
על כן אין הוא יכול להיות צד בתביעה זו. יש לציין כי מר חירבאוי ייצג את התובעת מול הנתבעת בכל העניינים הרלוואנטיים לתביעה זו, והם פעלו ביחד מול הנתבעת.
מהסעיפים עולה כי על מנת שתקום לצרכן עילת תביעה נגד העוסק בגין הפרת "איסור ההטעיה", נידרש כי הצרכן יראה שהעוסק הפר את החובה שב"איסור ההטעיה", כי הצרכן נפגע מהפרת החובה וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת האיסור הקבוע בסעיף 2(א) לחוק לבין הפגיעה שסבל הצרכן (ע"א 453/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ ואח' (טרם פורסם, 6.5.2009); ע"א 1977/97 2825/98 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נה(4) 584 (2001)).
לנוכח אי קיומו של הסכם גם טענת הנתבעת לפיה התובעת התחייבה להיתקשר עם סלקום במשך שלוש שנים כנגד ההנחה על המסך, אין לה על מה שתסמוך.
...
לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת, בסך של 5,000 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.
בנוסף אני קובעת כי התובעת אינה מחוייבת להתקשרות עם הנתבעת למשך שלוש שנים בגין רכישת מסך הטלוויזיה.