תביעה כספית בגין אי תשלום חובה על מסכי טלוויזיה

בתביעה, תבע המבקש סעד כספי בסך של 16,816.5 ₪, בגין אי מענה של הנתבעות לדרישות של התובע לתקן תקלה שהתגלתה במסך טלויזיה 40 LCD מתוצרת חברת SANSUI (להלן – המכשיר) שהתובע רכש מן הנתבעת 2.

בהקשר זה פסק בית המשפט העליון, כי "ככלל, נהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההיתדיינות לסיומה.

הוא ישולם מתוך הפקדון שהפקיד המבקש בהליך שבפניי.

...

אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור" (דברי כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 1297/01‏מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נה(4) 577 (2001) בעמוד 580) יש ממש בטענת המשיבות, כי התנהלות המבקש בבית משפט קמא אינה מצביעה על שקידה סבירה.

משהגעתי למסקנה כי יש לקבל את הראיות הנוספות (בכפוף לפסיקת הוצאות), יש להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.

התוצאה של כל האמור היא, כי החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (באין התנגדות לכך מאת המשיבות), לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור, ולקבל את הערעור.

זוהי תביעה כספית, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסך הכספי של 48,299 ש"ח. העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים התובעת הנה חברה בע"מ העוסקת בסחר, בשיווק ובעיבוד זכוכית; הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הנה חברה בע"מ המנהלת עסק למכירה ולשיווק מוצרי זכוכית, ומתמחה בעיצוב ובייצור מסכי טלויזיה מעוצבים; הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הנו מנהל ואחד מבעלי מניות הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה את חובה כמפורט בכרטסת החיוב שצורפה לכתב התביעה ולתצהיר מנהלה.

הסעדים הנתונים לקונה בשל אי ההתאמה קבועים בפרק ג' לחוק המכר, תוך שהללו הנם מעבר לסעדים הקבועים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן : "חוק החוזים (תרופות)") (ע"א 465/80 ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ [פורסם בנבו]).

...

טענת הנתבע לפיה לא ערב לחיוב הנתבעת נדחית.

סיכומו של דבר, הנתבעים ישלמו לתובעת את הסך של 12,656 ש"ח, צמוד למדד מיום הגשת התביעה, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

לא יושבו המוצרים או חלקם, ישלמו הנתבעים את הסכומים הרלבנטיים כמפורט בסעיף 16 לפסק הדין, תוך 60 יום מקבלת פסק הדין, כאשר כל סכום רלבנטי יהא צמוד למדד החל מיום הגשת התביעה, ויישא אף ריבית חוקית החל מיום פסק הדין.

הנתבעת זיכתה את חשבון התובעת בגין חלק מהטענות, בסך כולל של 1,158.71 ₪, לפי הפרוט שלהלן: בגין הממירים זוכה חשבונה של התובעת בסך של 783 ₪, בגין חבילת חו"ל בסך של 59.7 ₪, בגין תשלום חודשי קבוע סך של 42.74 ₪, ובגין הטבה כספית , לטענת הנתבעת – לפנים משורת הדין , בסך של 250 ₪.

באשר לחיוב ביתר בגין מסך הטלויזיה טוענת הנתבעת כי ביום 6/5/18 התובעת ובעלה היו במרכז השרות של הנתבעת ובחרו לעדכן מסלול חדש, "טריפל מסכים". מסלול זה כולל הנחה חודשית עבור המסך.

הגב' אולה אמרה בדיון ביחס לממירים כי מר חירבאוי הגיע עם שני ממירים, על אחד היתה הנחה ולכן לא שילם עליו, ואילו על הממיר השני שילם תוספת של 36 ₪.

על כן אין הוא יכול להיות צד בתביעה זו. יש לציין כי מר חירבאוי ייצג את התובעת מול הנתבעת בכל העניינים הרלוואנטיים לתביעה זו, והם פעלו ביחד מול הנתבעת.

מהסעיפים עולה כי על מנת שתקום לצרכן עילת תביעה נגד העוסק בגין הפרת "איסור ההטעיה", נידרש כי הצרכן יראה שהעוסק הפר את החובה שב"איסור ההטעיה", כי הצרכן נפגע מהפרת החובה וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת האיסור הקבוע בסעיף 2(א) לחוק לבין הפגיעה שסבל הצרכן (ע"א 453/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ ואח' (טרם פורסם, 6.5.2009); ע"א 1977/97 2825/98 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נה(4) 584 (2001)).

לנוכח אי קיומו של הסכם גם טענת הנתבעת לפיה התובעת התחייבה להיתקשר עם סלקום במשך שלוש שנים כנגד ההנחה על המסך, אין לה על מה שתסמוך.

...

לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת, בסך של 5,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

בנוסף אני קובעת כי התובעת אינה מחוייבת להתקשרות עם הנתבעת למשך שלוש שנים בגין רכישת מסך הטלוויזיה.

לטענת המערער ביום 13.12.2015 היתקשר אליו נציג המשיבה וציין כי במסך הטלויזיה מופיעות נקודות שחורות המעידות על פיקסלים שרופים.

נקבע כי קביעת המומחה לפיה מדובר במרווח סביר, אינה גורעת מחובת המשיבה לגלות עובדה זו. נדחתה טענת המערער באשר לפצוי בגין איחור במסירת הארון.

באשר לפצוי הכספי, בתביעה שכנגד דרש המערער פיצוי בסך 6,970 ₪ בגין הטלויזיה אך לא דרש סעד כספי בגין הפס השחור.

היתנהלותו זו של המערער אשר בחר להמשיך ולהשתמש בארון ,לא הודיע על ביטול ההסכם , אך הודיע כי הוא אינו מתכוון לשלם את יתרת התמורה מלמדת כי הוא ויתר על זכות הביטול ותחת זאת ניכה את יתרת התשלום בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק המכר, כאשר לשיטתו יתרה זו משקפת את הפחתת שווי המוצר בעקבות אי ההתאמה.

...

אין מקום להתערב במסקנה זו, בפרט כאשר המערער הינו עו"ד בהשכלתו ואם סבר כי מגיע לו פיצוי בגין האיחור במסירה ביחס להסכם הראשון היה עליו להעלות טענתו זו במסגרת המו"מ שנערך.

בנסיבות אלו, בכדי להביא למימוש תכלית ההסכם אין מנוס להתאימו לנסיבות אף שהדבר כרוך בשינוי מסוים, והכל במסגרת אכיפת ההסכם.

בעניינו של המערער החלטת בית המשפט מנומקת וסבירה ואין מקום להתערב בה. לסיכום: מצאתי מקום לקבל את הערעור בשתי טענות בלבד, פיצוי בגין הסרת המדף ודרישת המערער לאכוף התקנת מכשיר חדש עם אחריות.

התובע טוען, כי לאור העובדה שלטענתו מוטלת על היבואן החובה לספק חלפים למכשירים תוך 7 שנים, התובע פנה אל היבואן ולאחר אין ספור טלפונים לטענתו וחילופי התכתבויות עם נציגי הנתבעת ועם נציגי היבואן, אותר כרטיס מתאים אצל היבואן בעלות כספית של 3,159.99 ₪.

אשר על כן, מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום מכשיר טלויזיה זהה ולהשיב את דמי הביטוח המיותרים שניגבו ממנו ולפצות את התובע בגין עוגמת הנפש עקב ביזבוז הזמן, אובדן שעות עבודה ואי הנאה לטענתו.

מאחר ולא ניתן להחליף מסך במכשיר הטלויזיה ובהתאם לתנאי ההסכם סעיף 11 ו חלק זה כלל אינו מכוסה, הודיעה הנתבעת לתובע כי לא ניתן לתקן את הטלויזיה.

בנוסף, ציין התובע את הדברים הבאים: "אני רוצה שיתקנו לי את הטלויזיה, למרות ההחרגה. בהחרגה כתוב פנל מסך ואם תשאלי כל אחד הוא יגיד שמדובר בפלסטיק שמסביב למסך. אם הייתי יודע שהמסך עצמו לא מכוסה לא הייתי מבטח מלכתחילה. לשאלת בית המשפט – אני משיב אם הייתי מודע להחרגה – לא, לא ראיתי את ההחרגות בטופס של הקף השרות לאחר שקבלתי את הטופס. בערך בשנה שעברה, קבלתי הצעה מהנתבעת לבטח את המוצרים אחרי שכבר הייתי לקוח ושאלתי האם הפשר לבטח טלויזיה ואמרו לי שכן, שאלתי מה זה פנל ואמרו לי שזה הפלסטיק. שאלתי מה קורה אם אין חלקי חילוף, היא אמרה לי שאין דבר כזה ותמיד משיגים חלקי חילוף. אני רוצה להפנות לתכנית טלויזיה שהיתה לא מזמן שקשורה לנתבעת עצמה". בהמשך היתייחס התובע לסכום אותו הוא תובע: "אני משיב לשאלת בית המשפט לגבי הסכום שאני קובע – כי מכשיר כזה קודם כל היום כבר לא מייצרים כאלה, באיכות כזו קשה להשיג היום, אני אומר שהמסכים היא מסדרה 7000 בדגמים B ו – C שהם היו מסכים דקים. היום מסכים הם עבים יותר אם רוצים לקנות מהסדרה שאני רכשתי או ברמת איכות כמו שאני רכשתי. ...לגבי הסכום – ראיתי בזאפ ורשום שם 7000 B מחיר 15,900 ₪. נגרמה לי עוגמת נפש הם טרטרו אותי חודש ומשהו, לא היתה לי טלויזיה חודש ומשהו, יום עבודה. הטלויזיה עלתה לי 8,000 ₪... המכשיר אצלם כבר שנה מאוגוסט שנה שעברה. קניתי כבר טלויזיה חדשה מסוג 7000 סאמסונג לא C היום כבר לא מוכרים את הדגם של הטלויזיה שקניתי". נציג הנתבעת מר איציק כהן חזר על טענות הנתבעת וציין כי הוא איננו יודע מדוע התובע לא קיבל מכשיר חלופי.

...

לא התקבלה כל חוות דעת מקצועית הסותרת טיעון זה ולאור העובדה שזהו ההסבר המקצועי שיש בפני אני מקבלת הסבר זה וקובעת כי התקלה נכללת במסגרת סעיף ההחרגה.

לסיכום הדברים, אני מקבלת את תביעתו של התובע רק לגבי האבחנה השגויה שנתנה לו על ידי טכנאי מטעם הנתבעת וקובעת כי הוא זכאי לפיצוי בגין הזמן שנאלץ לבזבז הן לצורך חיפוש כרטיס אלקטרוני והן מול הנתבעת.

אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1500 ₪ הכולל הוצאות משפט וטרחת התובע.