מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה כספית בגין אי אספקת בגדים ותכשיטים לחתונה

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעת הגישה תצהירים נוספים של בתה, נכדו של המנוח שלטענתה היה עד לכתיבת ההסכם לחיים משותפים, מר ישראל סלי - אב קהילה של החברים בקהילה התומכת של הקשישים בחולון, גב' לונה יולזר - חברה באותו חוג משפחתי בו היו חברים גם בני הזוג ועובדת בבית החולים הסיעודי "בית בלב", גב' זיוה ידגרוב - חברה משותפת של בני הזוג, מר מוריס איפרגן - ספר אצלו נהג המנוח להסתפר, גב' אולגה אליאס - עובדת בחברת האחזקות המספקת שירתי ניהול ואחזקה בבניין בו מתגוררת התובעת וגב' טלי כהן - מטפלת צמודה של שכן בבניין בו נימצאת דירתה של התובעת.
אשר לניהול משק בית משותף טענה התובעת בתצהירה: "מטעמי נוחות ובכדי שלא לעורר חששות ו/או תחושות בלתי רצויות בקרב בני משפחותינו הוחלט על ידי ועל ידי המנוח שלא לנהל חשבון בנק אחד ואולם התנהלותנו הכספית הייתה משותפת, כללה רכישה משותפת של קניות לבתינו, רכישות של מוצרי חשמל ואף של קניות והכל מתוך הבנה ורצון לנהל משק בית משותף". (סעיף 13 לתצהירה).
בכל אותה העת דאגתי לכל צרכיו, ביצעתי עבורו את הקניות לביתו, רכשתי בעבורו בגדים ותרופות, ליוויתי אותו לביקורים אצל רופאים ואף היוויתי עבורו משענת בשעותו הקשות".
המסמכים היחידים אשר הגישה התובעת ואליהם נתייחס בהמשך הם הערכות התכשיטים שהוצאו על שם המנוח, כרטיס מבקר למנוח בבית החולים השיקומי "בית בלב", הסכם חיים משותפים וחתימת המנוח על העברת הפנסיה וטופס פטירה של המנוח במרכז השיקומי "בית בלב", בו נרשם כי היתקבל למוסד ביום 25.5.15 וכי הוא אלמן + 4 ומתגורר בחולון עם חברה.
השותפות הזוגית באה לידי ביטוי בחיים משותפים, בניהול משק בית משותף, בקיום חיי אישות והכל מתוך כוונה אמיתית לשיתוף והחלת חובות וזכויות כשל בני זוג נשואים.
עוד יש להוסיף כי לא ניתן כל הסבר על ידי התובעת מדוע לא הגישה תביעה לקיצבת שאירים במוסד לביטוח לאומי, וכך השיבה בענין זה: "ת. לא פניתי, לא ידעתי שאני צריכה לפנות. בפעם הקודמת שהייתי בביהמ"ש השופטת אמרה לי שהייתי צריכה לפנות לביטוח הלאומי ואמרתי שלא ידעתי שקיים דבר כזה ולא פניתי.
(פרוטוקול עמ' 3 ש' 7-10) יש להדגיש כי הכנסתה היחידה של התובעת היא כ- 4,000 ₪ מקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ולפיכך לא ברורה תשובתה מדוע לא פנתה למוסד לביטוח לאומי.
...
מלבד העובדה שיש בהסכם (שלא נחתם) ציון כי בני הזוג מתגוררים בדירת המנוח, בניגוד לטענת התובעת, יש בו לטעמנו דאגה מצד המנוח כי באם באותה תקופה אכן התגוררה התובעת בדירתו (3 שנים לפני פטירתו) אזי שלא תהיינה לה טענות לזכויות ברכוש.
המסקנה הינה כי התובעת לא הוכיחה קיום משק בית משותף ואף לא מגורים משותפים שנתיים רצופות לפני שנפטר.
התוצאה איפוא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הינה "אלמנת המנוח" לצורך קבלת קצבת שאירים מהנתבעת, ולפיכך התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

" יוער כי לאחר פס"ד בל"ל ניכנס לתוקף תיקון 19 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981 אשר הסדיר את הנסיבות בהן רשאי בנק להעמיד הלוואה לפירעון מיידי ללא התראה מוקדמת, אולם תיקון זה ניכנס לתוקף לאחר מועד קרות האירועים נושא תובענה זו ועל כן אינו חל עליה.
למרות המצב החמור האמור והצורך המתמיד בהזרמת כספים לחברה טען עמוס כי ארנון ביצע רכישות פרטיות חסרות אחריות בכרטיס האשראי של החברה, ובהן במסעדות יוקרה, ברכישת ביגוד ממותגי אופנה יוקרתיים, תכשיטי יוקרה ואף הוצאות ביתיות שלו (נספח י"ח לתצהירו) שהחמירו את המצב.
עוד טען עמוס כי אפילו אל כל ההזמנות לא ניתן להתייחס מאחר שלא ניתן היה לספק את ההזמנה של המשביר בסך 105,000 ₪ מתוך ההזמנות דלעיל שכן לא היה לחברה כסף לשחרר את המוצרים הנדרשים מן הנמל, ולראיה צרף התכתבות בנושא זה עם המשביר (נספח כ"ז לתצהירו).
עמוס הצהיר (סעיף 111 לתצהירו) כי פנה בנושא התנאים הללו אל ארנון מספר פעמים במהלך חודש מאי 2013 ולא נענה, ובענין זה יש להפנות גם אל מכתבו אל ארנון מיום 12.5.13 (נספח י"ד לתצהיר ארנון) בו ציין כי מכתב פירוק השותפות לא זכה למענה, חזר על עמדתו ואף הסביר כי נורית אינה מוכנה להמשיך את חיי הנישואין המשותפים שלהם אם לא יפרדו דרכי האחים ובקש לזמן אסיפה כללית ליום 20.5.13.
...
סיכום לאחר שמצאתי כי חוב החברה כלפי הבנק, שלפרעונו ערבים ארנון, עמוס ונורית, הוכח ולאחר שמצאתי כי יש לדחות את הטענה כי עמוס ונורית או הבנק הם שהביאו לקריסת החברה ואף לא הוכחו הנזקים הנטענים על ידי ארנון, וממילא לא קמה לו זכות לקיזוזם, התוצאה היא כי יש לקבל את התביעה העיקרית נגד ארנון אך להפחית ממנה את הסכומים שנפרעו על ידי עמוס ונורית וכל סכום שהתקבל על חשבון חובות החברה וארנון לבנק מאז הגשת התביעה ולדחות את התביעה שכנגד במלואה.
תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת – "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון". בשים לב למכלול שיקולים אלה, אך גם למחדל שמצאתי בהתנהלות הבנק, אני מחייב את ארנון לשלם לבנק גם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ולשלם לעמוס ונורית הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.
הבנק יוכל להגיש פסיקתה לחתימה שתכלול את סכום יתרת החוב העדכני לאחר הפחתת כל האמור לעיל ועימה תצהיר מפורט בדבר מלוא הסכומים שהתקבלו ויתרת החוב העדכנית של ארנון ושל החברה וכן תדפיסי יתרות עדכניים נכון ליום הגשת הפסיקתה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2015 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

התובעת טוענת כי גילתה שגם חסרים בביתה כספים וחפצים יקרים, ובין היתר נעלמו סך של 7,000 ₪ במזומן שניתנו לה כהלוואה, מחשב נישא, תכשיטים יקרי ערך, מכונת קפה חדשה ועוד.
לאור עמדת הנתבע, סבר עו"ד פרץ כי יש מקום לפשרה בין הצדדים ועל כן לא פנתה התובעת לערכאות כבר בזמן זה, אולם לטענתה, נראה כי פעולה זו הנה פעולה נוספת לצורך רמיית התובעת, מאחר והנתבע הגיש תביעת פינוי כנגדה והסב לה נזקים נוספים.
התובעת טוענת, כי הנתבע הוסיף וגרם לה לנזקים נוספים כאשר פנה לרשויות כגון חברת החשמל והעירייה, בבקשה שלא לספק לתובעת שירותים שונים.
לטענת הנתבע, מאחר וראה כי לא ניתן לסיים את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט הגיע ביום 19.01.11 עם מספר אנשים על מנת לשכנע אותה לעשות כן, ומחוסר ברירה הוציא את תכולת הבית השייך לתובעת, ובין היתר הוציא מקרר, ספות, רהיטים ובגדים שהיו שייכים לתובעת.
הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד בגין כספים שלטענו התובעת חייבת לו: לטענתו, כאשר ניכנס לדירה נותרו בה ליכלוך וזוהמה רבה שהשאירה אחריה התובעת, ולכן פנה אל בעל מיקצוע על מנת שיבצע את התיקונים הנדרשים, כאשר הצעת המחיר שניתנה לו עבור ביצועם הנה בסכום כולל של 6,250 ₪.
...
תיק זה היה קבוע להוכחות, שכן יש מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, ובסופו של דבר החליטו הצדדים על הסכם דיוני- הגשת סיכומים ומסמכים וקבלת פסק דין.
אשר על כן, דין התביעה להדחות, למעט נושא הפגיעה בפרטיות והכניסה שלא ברשות לדירה.
תגובתה של התובעת מקובלת עלי.
דין התביעה ודין התביעה שכנגד להידחות, ולאור התוצאה יעשה הדבר ללא צו להוצאות.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2019 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

אף שיצא מהבית בשנת 2556 למי שהייתה מזכירתו ושכיום בהריון, בחר לשמור על הנישואים מעולם לא תבע גירושים והגיע כל סוף שבוע לבית לארוחות ולאירועים, המשיך לכלכל אותה ואת הבית כל השנים.
פעילויות ספורטיביות (מנוי חדר כושר, פילטיס) ביגוד והנעלה, מתנות לנכדים, דלק, והוצאות רפואיות חריגות (לרבות רפואת שיניים), ביטוח רכב 055 ₪ לחודש 0 ובעלות הוצאות מדור ואחזקתו 990,85 ₪ בחודש (ארנונה ומים 4,535 ₪ חשמל 2,555 ₪ טלפון 355 ₪ אינטרנט 365 ₪ ביטוח 055 ₪ גנן 3,255 ₪ תחזוקת בריכה 3,155 ₪ תיקונים ושירותים 2,555 ₪).
כל השנים סיפק צרכיה ברמת חיים גבוהה, בעבר הוציאה בכרטיס אשראי 32,555-31,555 ₪ לחודש, משנת 2531 סגר חשבונם המשותף משקולי מס והעביר לה כל חודש 30,555 ₪ במזומן בנוסף לתשלום כל הוצאות אחזקת הבית והוצאות נוספות.
בחשבון הבנק חסכה כסף רב ויש לה מאות אלפי שקלים, כספת עם דולרים ותכשיטים יקרי ערך בשווי יותר מ- 055,555 ₪.
טענות הצדדים סותרות, לרבות טענת האשה מחד כי אין בידה מידע מלא והאיש מסתיר הכנסות כספים ורכוש, ומנגד הכחשת האיש וטענתו שחלק מרכושו אינו משותף ולכן אין לחלוק בו. ברם בשלב זה עולה כי יש _______ כספים וזכויות, חברות, עסקים, ונכסי נדל"ן. בין אם כל הרכוש לעיל משותף, ובין אם חלקו אכן נפרד – שגם אז פירוש הדבר כי לאיש יכולת כלכלית עודפת על זו של האשה - הרי ברי כי יש לקבל תחילה את מלוא המידע והנתונים בטרם הכרעה.
...
לסיכום, הבקשה למזונות זמניים התקבלה במרביתה, הבקשה לפסק דין חלקי בנכס אחד נדחתה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הנאשם 1 בן 56, נשוי ואב לשתי בנות בגירות.
לאחר שהשלים 12 שנות לימוד ושירות צבאי, נתן ידו בעסקים שונים, ביניהם שיווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, יבוא אישי של מכוניות, שיווק תכשיטים ועוד.
במהלך תקופה זו פתח עם שותף חנות לבגדי נשים, ומשהסתבך בחובות, לאחר ששותפו מעל וברח, נאלץ להפסיק את לימודיו והקדיש כל זמנו לעסקיו.
בשל הקושי בגילוין של עבירות אלה, הנזק הנגרם לכלכלת המדינה ולקופה הציבורית, ופגיעתן הקשה בעקרון השוויון בנשיאת נטל חובות המס, על מדיניות הענישה לשקף הרתעה מספקת, ועל ההיבט הצבורי להכריע כל היבט אישי.
ב"כ המאשימה טוען כי אף שבכתב האישום ננקבו מחזורי ההכנסות של הנאשמים על פי הקף ההפקדות הכספיות בחשבונות הבנק בהם פעלו, ולא סכומי המס שהושמטו, אין לכך במקרה דנן משמעות רבה, לאור פעילות הנאשמים בהסתרת עצם פעילותם העסקית מעיני רשויות המס, על פני תקופה ממושכת ובאופן שיטתי.
יצוין לעניין זה כי המתלוננים, בני הזוג אריאלי, הגישו תביעה אזרחית בסדר דין מקוצר נגד הנאשם 1 ואחרים, וביום 1.11.04 נפסק לזכותם, לאחר שהנאשם 1 לא הגיש בקשת רשות להתגונן, סך 506,240 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ברם, עד היום שילם הנאשם 1 בגין חובו סכומים זעומים בלבד ונכון ליום 4.9.07, עומד חובו למתלוננים ע"ס 706,815 ₪.
...
לאור כל האמור לעיל, טוענת המאשימה כי רמת הענישה שנקבעה בהסדר הטיעון חורגת לקולא מרמת הענישה הראויה והמקובלת.
נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שנתתי דעתי גם לעונשים שהושתו על נותני שירותי מטבע אחרים שפעילותם העבריינית נחשפה בפרשת "יועץ סתרים", בשים לב לעבירות בהם הורשעו, הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם מס' 1: מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 9 חודשים.
באשר לנאשם 1 – הנני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 30.12.07.
באשר לנאשם 3 – הנני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 15.11.07.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו