לפניי תביעה כספית על סך 20,211 ₪ שהוגשה בעטיו של אובדן משלוח דבר דואר שהוזמן על ידי התובע מהנתבעת.
אי לכך, נגרמו לבנו של התובע נזקים כספיים כדלהלן: הפסד כרטיס טיסה מקטניה לשיקגו ביום 15.5.2019 בסך- 811.83 דולר; עלות מונית למשרדי הנתבעת בקטניה בסך- 60 אירו; עלות נסיעה ברכבת מקטניה לרומא שמטרתה הנפקת דרכון חדש בסך של 100.20 אירו; עלות חידוש דרכון בשגרירות הישראלית ברומא בסך- 128 אירו; עלות טיסה מרומא לישראל שמטרתה חידוש ויזת הסטודנט לארה"ב בסך של 528.75 אירו; עלות הנפקת ויזת סטודנט חדשה לארה"ב בקונסוליה האמריקאית בתל אביב בסך של 160 דולר; הפסד תור לסוכנות הנפקת ויזות בשיקגו בסך של 122.03 דולר; הפסד 10 ימי עבודה שבהם לא יכול היה לשוב לארה"ב בשל נסיבות המקרה בסך 830 דולר; הוצאות לינה, נסיעות ואוכל בעשרת הימים האמורים בהם נבצר ממנו לשוב לביתו בארה"ב בסך של 1,000 אירו; הפסד כרטיס טיסה משיקגו להודו בסך של 1,066.61 דולר; וכן, החזר עבור דמי המשלוח בסך- 165 ₪.
משכך, חוק התובלה האוירית קובע כלל יחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת שגם היא צד לאמנה, עילה התביעה תהיה כפופה להוראות האמנה בלבד: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו."
אינני מקבלת את טענת התובע לפיה אין תחולה לאמנת ורשה מהטעם שהמשלוח אבד הובלה יבשתית אשר אינה כפופה לדיני אמנת ורשה.
תכלית האמנה עולה בקנה אחד עם הרצון להבטיח הן פיתוחה של התובלה האוירית והן להטיב עם הנוסעים החפצים בפצוי שעה שמטענם נפגע בעת ההובלה.
...
הצדדים חזרו על טענותיהם כפי שהופיעו בכתבי הטענות והתקיים דיון נוסף ביום 30.10.19, לבקשתו של התובע, לצורך הגשת פסיקה מתאימה וסיכומים בעל פה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, שמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן ישיר וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזקים הנטענים בה, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה ההסכם מהווה גבולות גזרה עבור הפיצוי שניתן להעניק ללקוח במצב של אבדן חבילה ו\או לחילופין דבר דואר.
לפיכך, הורה על פיצויי השבה לטובת התובע ובנוסף, הואיל והנתבעת העידה כי הציעה לתובע פיצוי נוסף על הנזק שנגרם עם אבדן החבילה, יש להעניק תוקף להצעה זאת כחלק מפיצויי ההפרה ותו לא.
לא מצאתי להשית 'אשם תורם' לפתחו של התובע זאת נוכח העובדה, כי בדבר דואר עסקינן והיה על הנתבעות לדאוג למשלוח דבר הדואר ככל שקיבלו תמורה לעשות כן. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע שגה בבחירת "מוביל" לצורך שינוע של מעטפת יקרת ערך וכי היה עליו לברור ולאתר מוביל אחר.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע החזר בעבור דמי המשלוח בסך של 165 ₪ ופיצוי בסך 100 דולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, והוצאות בסך 500 ₪.
