תביעה כנגד עורך דין שייצג בתביעה נגד אוניברסיטה

בית משפט השלום בכפר סבא 30 ספטמבר 2020 ת"ט 29774-09-20 שקד נ' גפני מספר בקשה:3 בפני כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר מבקש (נתבע) יאיר גפני משיב (תובע) גלעד שקד, עו"ד החלטה

טענות התובע התובע שוטח בבקשה להטלת העיקולים את מערכת היחסים שבין הצדדים, ומאחר שהדברים מובאים באופן מעט מסורבל בבקשה, תוקדם הצגת 3 חברות ומנהליהן כך: אור-נור בניה ופיתוח בע"מ (להלן – "אורנור") היא חברה שבבעלותה מגרשים באריאל, ומניותיה מוחזקות (לפחות בחלקן) בידי עד-לי חברה לבניה ושרותי כוח אדם בע"מ (להלן – "עדלי"), המשמשת, במקביל, גם חברה קבלנית עבור אורנור בקשר עם פרויקט "גבעת האוניברסיטה" המוקם על המגרשים.

בעלי מניותיה של עדלי, והרוח החיה מאחורי שתי החברות, הוא מר מוצלח צרצור (להלן – "צרצור"), ואילו התובע הוא עורך-הדין המייצג את שתי החברות.

ביני לביני, ביום 12.7.2020 נערכה פגישה בין הצדדים, ובה העלה צרצור את הבעיה בפניה ניצבות אורנור ועדלי, כאשר רוכשי המגרשים לפיתוח, ששלמו עבור פיתוחם (אותו סכום שהועבר לנטורה כנגד שיק הבטחון של הנתבע), מאיימים בתביעה נגד אורנור ועדלי, להשבת הסכומים ששלמו עבור הפיתוח (במצטבר, אותו סך של 650,000 ₪).

...

לסיכום, לטענת התובע, סך חובותיהם של נטורה או של הנתבע לחברותיו של צרצור מגיע למעלה מ-3 מיליון ₪ (650,000 ₪ עבור עבודות הפיתוח שלא בוצעו, ו-4 השיקים הנזכרים).

גם אם צודקת נטורה, כי השיקים בסופו של דבר נפרעו (והתובע מכחיש זאת) – הרי שהטענה לא הוכחה (לוח התשלומים שצורף אינו מספק, ואינו משמש ראיה לפרעון בפועל, כפי שהיה יכול לשמש, למשל, דף החשבון בו מופיעה פעולת חיוב החשבון), והיסוד העקרוני לקשיים תזרימיים, לכל הפחות, של נטורה, הונח כדבעי.

תוצאה אופרטיבית הפועל היוצא הוא, שדין הבקשה לביטול העיקול המסוים על בית המגורים להתקבל – ובהתאם אני מורה על ביטול העיקול על זכויות הנתבע, יאיר גפני, ת.ז. 057229783, בנכס המקרקעין הידוע כגוש 6544 חלקה 38 תת חלקה 1, אשר הוטל במסגרת תיק הוצאה לפועל 502257-08-20, על פי החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 5.8.2020.

בנסיבות, ומשרבות מטענות הנתבע נדחו, ומשלא התקיים דיון, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסכום נמוך יחסית של 1,800 ₪, ועוד אני קובע, כי החיוב בהוצאות אלה ייכנס לתוקפו עם מתן פסק-דין בתובענה העיקרית.

מיהות הצדדים התובעת הנה אדם פרטי, ובעלת נכס המהוה דירת מגורים, ברחוב הגאולים 5, בעיר ב"ש. התובעת קנתה את הנכס בהיותה סטודנטית באוניברסיטה, בעזרתו של אביה, אשר לטענתם היה אמון על תהליך הקנייה וסייע לה בו. הנתבעים הנם אב ובנו.

ביום ה- 19/4/17 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת 3, בת הזוג, ואשר בו, בהסכמת הצדדים, ניתן צו כנגד הנתבעת 3, לפינויה מהנכס נשוא התביעה.

ביחס להוצאות, התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות לא מבוטלות, היא מפנה למסמכים המשפטיים, לשכר ייצוג עורך דין, לחוות דעת מומחית מטעמה, וכן מפנה היא לכך שבתובענה דנא נערכו 4 ישיבות, כל זאת בעוד שלנתבע לא היתה הגנה עניינית כלשהיא.

...

בסופו של דבר בית המשפט העליון פסק לעניין פיצול הסעדים כלהלן: "...בפרשה שלפנינו לא מדובר בשני סעדים אלא בשתי עילות תביעה נפרדות: האחת, הרשות שניתנה למבקשים להתגורר בנכס בוטלה ולפיכך עליהם לפנותו; השנייה, זכותו של המשיב לקבל דמי שימוש ראויים עבור החזקתם של המבקשים בנכס מיום ביטול הרשות ועד פינוי הנכס, שיסודותיה נטועים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. יודגש כי העילה האחרונה, המבוססת על פסק הדין לסילוק יד, טרם התגבשה בעת הגשת התביעה, והרי המבקשים טרם פינו את הנכס. לעניין זה ראו דברי השופט ח' כהן בעמ 329/73, פ"ד כח(1) 19, עמ' 20, שם נאמר כי אין צורך ברשות לפצל סעדים במקרה שבהם עילת התביעה לסעד פלוני טרם נתגבשה.... מכיוון שבשתי עילות נפרדות, ובסעדים הצומחים מכל אחת מהן, עסקינן, לא נזקק המשיב לרשות לפצל את הסעדים. הוא רשאי איפוא לתבוע בעתיד דמי שימוש ראויים, כפי שביקש". דברים ברורים אלה יפים לענייננו, בו בתובענה דנא נדרשו הנתבעים לפנות ידם מן הנכס.

לסיכום, משמען של התקנות כמבואר בהלכה הינו כי כאשר עילת התביעה אחת היא, אין לפצלה למספר תביעות ויש למצות את כל הסעדים בהליך אחד, לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו, ועל כך ראה בהרחבה גם את הסברו המלומד של המלומד אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר הדין האזרחי". לצד זאת במקרים מסוימים החוק מאפשר לתבוע בראשית סעד מסויים, באופן לא מסורבל ומיידי, ובהמשך לתבוע סעד אחר.

סיכום יישום ההלכה בענייננו, על המקרה דנא, מחייב מסקנה לפיה אין מניעה שהמבקשת תגיש בכל עת תביעה כספית, ככל שהיא זכאית לדמי שימוש, ואין עליה להיזקק להחלטה שיפוטית בעניין.

צורפו ארבע חוות דעת המבססות, לטענת המבקשות, ראשית ראיה וכן תעוד עדכני ממחקר חדשני מאוניברסיטת תל אביב ומאמר שנכתב על ידי עורך דין (ר' נספחים ת.ב.פ 4 – 9).

בעיניינם של שני עורכי הדין לעיל ועילת התביעה כנגדם, מן הראוי לציין אף את החלטת בית המשפט (כב' השופטת י' שיצר) מיום 23.12.14 בעש"א 26339-12-13, אשר אף היא מקרינה לענייננו, בה נאמר בין היתר, כי עורך דין אשר מכוון את לקוחו להליכי גישור אינו יכול להיות אחראי לתוצאה של הליך הגישור, כי ברור שעו"ד פירט אינו יכול להבטיח תוצאות של גישור וכי זה יסתיים בהסדר, וספק אם היה יכול לצפות את הנזק לו טוענת המבקשת, אשר חדלה מלקבל את יצוגו כמחצית השנה מאוחר יותר.

...

סוף דבר נחה דעתי בנסיבות העניין כי המבקשות לא עמדו בתנאי המצרפי השני הנדרש בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות האגרות, והוא כי נראה לבית המשפט "שההליך מגלה עילה". גם עת המדובר בעמידה ברף נמוך יחסית של "סיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק הפטור", עדיין נראה כי עילת התביעה של המבקשות כלפי המשיבים הינה עילה קלושה ונטולת סיכוי.

בענייננו אנו, בהינתן כל האמור לעיל ובנסיבות התובענה דנן, וככל שהייתי נדרש להפעיל את שיקול הדעת, ספק בעיני אם היה מקום לפסוק לטובת המבקשות ולפטור אותן מתשלום האגרה.

המבקשות ישלמו את אגרת המשפט המתחייבת עד ליום 1.12.16, שאם לא כן תימחק התובענה.

במסגרת כנוס נכסיו של אותו לקוח, הגיש הנאשם, בשמו, תביעה אזרחית נגד צד ג', אשר היה חייב כספים לאותו לקוח.

ראיות לעונש בהתאם להסדר הטיעון, הוגשו, בהסכמת הצדדים, במהלך שמיעת פרשת העונש, המוצגים הבאים: · אמרות הנאשם וחקירותיו במשטרת ישראל (ת/3א' – ד'); · דוח עימות בין הנאשם לאחד המתלוננים (ת/4); · אמרות המתלוננים נפגעי העבירה (ת/5, וכן ת/6א' - ג'); · הסכם מכר הדירה נושא האישום הראשון (ת/7); · תדפיסי חשבון מחשבון הנאמנות (ת/8); · הסכם פשרה בן נפגעי העבירה באישום הראשון לבן הבנק (ת/9), ממנו עולה, כי הוסכם שהבנק ישלם לנפגעי העבירה סך בן 520,000 ₪; · חשבונית מס בגין שכ"ט טירחה בסך 20,000 ₪ ששולם ע"י הנפגעים באישום הראשון לעורך דין שייצג אותם בתביעה אל מול הבנק (ת/10); · החלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול ההליכים בתיק פשיטת הרגל (ת/11).

לאחר שרותו, הישתלב בלימודי משפטים באוניברסיטה.

...

כאשר ביקשו המתלוננים להעביר כספי הנאמנות לצורך חיסול המשכנתא, בהתאם לסיכום שבעסקת המכר, התחמק הנאשם, בתירוצים שונים, כשבוע ימים, ולאחר מכן, מסר למתלוננים, כי העביר הסכום לחשבון המשכנתא, ביודעו כי הדבר אינו נכון.

; · בגזר הדין ת.פ. 1368-12-08 מדינת ישראל נ' מן (פורסם במאגרים), נדון עו"ד אשר שלח יד בכספי לקוחותיו, בסכומים בני מאות אלפי ₪ לעונש מאסר בפועל בן 45 חדשים, בצירוף עיצומים כספיים; · בגזר הדין ת"פ 2293/08 מדינת ישראל נ' עפרוני (פורסם במאגרים – 2009) נדון נאשם, אשר, במסגרת עבודותו במסגרת עורך הדין קיבל במרמה סך בן קרוב ל 500,000 ₪ - לעונש מאסר בפועל בן 3 שנים, ביחד עם עיצום כספי בסך 500,000 ₪ · בגזר הדין ת.פ. 7196/02 מדינת ישראל נ' צארום, נדון נאשם, עו"ד, אשר גזל, במרמה, כספים בסך של מאות אלפי ₪ מלקוחות לעונש מאסר בפועל בן שנתיים; · בגזר הדין ת"פ 43563-06-15 מדינת ישראל נ' סילאג'י (פורסם במאגרים 2017) נדון עורך דין, בעשור השמיני לחייו, לעונש מאסר בפועל בן שנה, בצירוף עיצומים כספיים משמעותיים בגין משיכת שלא כדין של כספים שיועדו לניצולי שואה, כשבית המשפט מצא לציין, כי ראה להקל בעונשו בין היתר בשל גילו המתקדם ומצבו הבריאותי.

סוף דבר, מוצא בית המשפט להשית על הנאשם העונשים כדלקמן: 12 חדשי מאסר בפועל; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז 1977, פרק י"א; 6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז 1977, פרק י"א; קנס בסך 25,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגעי העבירה באישום הראשון בסך 50,000 ₪.

זאת ועוד, נטען כי הסיכוי שסטודנט יפנה בתביעה כנגד האוניברסיטה במהלך לימודיו הוא אפסי וכי האמור חל ביתר שאת משהסטודנטים הם קבוצה מוחלשת אשר נאלצת לעבוד בשכר מינימום.

עמד על כך המלומד אלון קלמנט במאמריו "קווים מנחים לפרשיות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 148 (תשס"ז): "בשוק קטן כמו זה שיש בישראל, עורכי הדין הגדולים והמנוסים מועסקים לעתים קרובות על ידי גופים גדולים ובעלי עצמה, ולכן יימנעו רבים מהם מהגשת תובענות ייצוגיות נגד גופים אלה שמא יפגע הדבר בעסקיהם העתידיים. בשוק כזה יש לתת תמריצים גם לעורכי הדין המנוסים פחות כדי שירצו להגיש תובענות ייצוגיות ראויות. פסילתם עקב חוסר ניסיונם תסכל מטרה זו". קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב"- אשר לכך נקבע בתנ"ג (כלכלית) 48081-11-11 ראובן רוזנפלד נ' אילן בן דב (17/3/13) כי: "דרישת תום הלב בתובענה הייצוגית נובעת מיומרתו של התובע לייצג קבוצת אנשים רחבה של תובעים (הזרים לו) ולשמש כשופרם, ויש לוודא שהאינטרסים שמניעים את המבקש חופפים לאלו של הקבוצה: "ראוי שבית-המשפט יפקח על ניהולן של התובענות הייצוגיות יותר מאשר על ניהולן של תביעות רגילות. לאור ניגודי האינטרסים האפשריים שבין התובע-הנציג לבין הקבוצה" (חביב-סגל, בעמ' 733).

...

משנקבע על ידי כי האוניברסיטה אינה מהווה עוסק בגביית דמי האבטחה, הרי שדין הבקשה לאישור, המבוססת על היות האוניברסיטה עוסק, להידחות.

ודוק - כפי שנטען על ידי האוניברסיטה - אינני סבורה כי היה מקום לעכב את ההליך לפני לשם קיום הליך בוררות ויתרה מכך, אמנם כפי שנטען, ממילא המבקש אינו יכול להיות צד להליך בוררות כאמור ואולם, בשים לב לקיומו של מנגנון זה, שהוא מתאים יותר לבירור הטענות, סבורני כי ממילא הבקשה אינה עומדת בתנאי הנקוב בסעיף 8(2) לחוק, באשר תובענה ייצוגית אינה הדרך הנכונה לבררה.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.