תביעה כנגד ספק לידים אינטרנטי

תמצית טענות כתב ההגנה להודעת צד ג' והתביעה שכנגד כלפי הילל לטענת מקאן, היתקשרה בקשר עסקי עם הילל של ספק לקוח שיסודו בהתקשרות חוזית המבוססת על הזמנות עבודה חודשיות, לפיהן הזמינו הילל ממקאן בעבור לקוחותיהם לידים רבים במחיר מוסכם.

אציין בעיניין זה כי הנוכחות ברשת האנטרנט והחשיפה שקבלה הנתבעת ברשת על ידי הילל אינן מעניינה של תביעה זו. בנסיבות אלו, הדברים מתיישבים עם עדותו של מר גילפז אשר טען, כאמור, כי ככל שהיו הערות מטעם הנתבעת על איכות הלידים, יש לראות בהן כחלק מהתנהלות שוטפת ושגרתית בתחום.

בסעיף 9.2 לתצהירו טוען מר דקל כי: " ... למקאן לא היתה סבלנות לחכות ולהיות תלויה בתוצאות התביעה נגד א.מ.ל ולכן סוכם בינה לבין רונן שרונן ישלם לה סך של 283,200 ₪ המשקף את גובה ההוצאות והעלויות של מקאן בגין ייצור הלידים ללא מרכיב הרווח, וכי רונן לא יצטרך לשלם לה סכום נוסף כאשר יזכה בתביעתו נגד א.מ.ל". דברים אלו אינם מתיישבים עם חקירתו הנגדית של מר דקל בה העיד:"... ניסיתי לעזור במתוה שהתובע יחזיר להם את העלויות שלהם, וכאשר יסתיים המשפט או שיגיע הכסף ושם ישולם הפרש החוב . (פרוטוקול מיום 27.3.16, עמ' 12, 30-32, ההדגשה אינה במקור).

...

סוף דבר התביעה בתיק העיקרי – תביעה זו מתקבלת במלואה, כך שעל הנתבעת, אמריקן לייזר, לשלם לתובעים, הילל, סך כולל של 788,055 ₪ .

התביעה שכנגד – תביעה זו נדחית.

ההודעה לצד ג' שהגישו הילל כנגד מקאן, נדחית.

לפי בקשת האישור אלה המשיבים האחרים - משיבה 2 היא המנהלת הרשומה של מיי סמארטי ובעלת מניות לפי רשם החברות; המשיב 3 הוגדר על ידי המבקשים כ"רוח החיה" במיי סמארטי ומי ש"מתוה את פעילותה העסקית" (סעיף 13 לבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן); המשיב 4 מכהן מנהל השיווק במיי סמארטי ובעל מניות בה. במרכז בקשת האישור עומדת עילת תביעה בהתאם לפריט 12 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"): תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התיקשורת").

בדיון התייחסה נציגת היועץ המשפטי להסדר הפשרה וסיכמה את טעמי ההיתנגדות לאישור ההסדר אליו הגיעו הצדדים: "היתנגדות היועמ"ש להסדר הפשרה הוגשה במספר טעמים: הראשון, נוגע לסוג ושווי ההטבה המוצעת. בהסדר הפשרה הוצע להעניק לידים לחברי הקבוצה. הטעם השני נוגע לעובדה שאין כאן מניעה להעניק פיצוי כספי אישי לחברי הקבוצה שאפשר לאתר אותה. הטעם השלישי נוגע להעברת כספים לקרן". למעשה, מעיון בהתנגדות שהגיש היועץ המשפטי בשעתו, עולה כי ההיתנגדות נגעה להטבה שהוצעה לקבוצה, כך במקום פיצוי כספי הוצע להעניק לכל חבר קבוצה "ליד" שהוא "פנייה המתקבלת מדף הנחיתה של מפרסם או מאתר האנטרנט של הלקוח ובה פרטים על לקוח המתעניין בשירות העסק... ליד נחשב למעשה לתוצר סופי השווה לעסק שמקבל אותו להכנסה פוטנציאלית גבוהה מזו של קליק או חשיפה פרסומית אחרת" (מצוטט מחוות הדעת של המומחה שצורפה לתגובת המשיבים להתנגדות היועץ המשפטי להסדר הפשרה).

כפי שכבר ציינתי לעיל, ראיתי לאשר את הסדר הפשרה לא בלי ספקות, ובעיקר מפני שמצבה הכלכלי של מיי סמארטי, כפי שתואר, לא מצדיק את המשך ניהול ההליך ואף ייתכן שאישור הסדר הפשרה בנקודת הזמן הנוכחית הוא "הטוב ביותר האפשרי". לאור זאת ראיתי לגלם את הקשיים אליהם התייחסתי לעיל, במסגרת פסיקת הגמול ושכר הטירחה ובכך לנסות למקסם את התועלת של הסדר הפשרה עבור חברי הקבוצה.

...

לסיכום, גם אם אין דעתי נוחה מהסדר הפשרה שהובא לאישורי, הרי לאחר ששקלתי נזק מול תועלת לחברי הקבוצה, ולהבנתי, לא תמיד המצוי הוא הרצוי, הרי שהשתכנעתי כי בנסיבות העניין אישור הסדר הפשרה הוא הסיום ההולם לניהול הליך זה כפי שפרטתי לעיל.

עמדת הפסיקה בשאלת גמול ושכר טרחה כאשר הסדר הפשרה המובא לאישור הוא 'הסדר קופונים' היא כי "דעת בתי המשפט אינה נוחה מהסדרים מסוג זה ועל כן אין עניין לתמרץ הגעה להסדרים כאלה משום שאינם מגשימים בצורה מיטבית את מטרות חוק תובענות ייצוגיות כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 1 בחוק. אני סבורה כי יש להתחשב בכך במסגרת פסיקת הגמול ושכר הטרחה ונראה לי כי בנסיבות אלה ראוי כי שכר הטרחה כולו יחושב באחוז משיעור מימוש ההסדר בפועל" (ת"צ (מרכז) מרסיאנו נ' ASOS .COM LTD פסקה 41 (31.12.2018)).

סיכום לאור כל האמור וכפי שכבר ציינתי אני מאשרת את הסדר הפשרה על תנאיו ועל הערותי והוראותי בהחלטה דנא, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה – מהווה גם סילוק וויתור של התובעים הייצוגיים ושל חברי הקבוצה כלפי מיי סמארטי; פסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי התובעים הייצוגיים וכלפי חברי הקבוצה כהגדרתם בפתח פסק הדין, בקשר לכל הטענות והעילות שאושרו בפסק הדין.

לטענת המבקש ביום 3.11.21 היתקשר אליו נציג מטעם המשיבה שהזדהה בשם אבי וציין כי הוא מתקשר בעקבות השאלון שמילא לשירות החזרי מס. במהלך השיחה המבקש ביקש לקבל את פרטי החברה אשר עתידה להעניק לו שירותי החזר מס והנציג הפנה אותו לאחר דין ודברים לאתר האנטרנט של חברת "פינקו החזרי מס" וכן ציין בפניו כי הסכם ההיתקשרות יחתם עם חברת צ.ד. פינקו שירותים פינאנסיים בע"מ. לטענת המבקש נגרם לו ולחברי הקבוצה נזק לא ממוני.

קבלני המשנה התבקשו להעביר את האמור לכל ספק לידים לפני רכישת לידים ממנו.

יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לאשר את הסכומים שהתבקשו בבקשת ההסתלקות אלא מצאתי לנכון להפחיתם וזאת מהטעמים שלהלן: העידר תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה נגד המשיבה - בקשת האישור חסרה אסמכתות מתאימות כגון ראיות לגבי זהות האדם אשר שוחח עם המבקש בטלפון או לחברת הלידים אשר שלחה את ההודעה.

...

לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת, ותביעתו האישית של המבקש נדחית.

המשיבה תשלם גמול למבקש בסך של 500 ₪ ושכ"ט לב"כ המבקש בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. המשיבה תשיב למבקש את תשלום חלקה הראשון של האגרה בסך של 3,093 ₪.

לאור השלב המוקדם בו הסתיים ההליך אני מורה על מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה.

ראשית – במסגרת הסכם ההיתקשרות (סעיף 5) הובהר כי: "הספק אחראי משפטית לייצור הלידים בכפוף ובהתאם לחוק". שנית – על רקע גל תביעות "ספם" שהציף את בתי המשפט בתקופת הקורונה, ביקשו המשיבים לוודא מול "קלאבלי", כי היא אכן פועלת בהתאמה מלאה להוראות חוק התיקשורת.

נטען בנוסף, כי התובענה נעדרת עילה, הואיל והמבקש נעדר עילה אישית כנגד המשיבים, באשר לא הוכיח אי הסכמתו לקבלת ההודעה, ומנגד הוכיחו המשיבים, כי המבקש מסר את פרטיו לצורך קבלת שירותי מס עובר לקבלת המסרון מושא המחלוקת, ומכל מקום המשיבים מעולם לא שלחו למבקש הודעת "ספם" ומעולם לא אישרו לאחר לשלוח הודעות כאלו.

מאתר המרשתת של המשיבה 1, אליו הפנה המבקש, עולה כי מטרת בדיקת הזכאות החינמית היא מתן שירות בתשלום, שם נכתב: "לא קיבלת? לא שילמת" ומכאן, כי אם יתברר שהמתקשר עימה זכאי להחזר מס, יחול תשלום לצד השרות.

עוד העיד המשיב 3, כי ספקי לידים הם חלק בלתי נפרד מעולם השיווק בעסקים ונעזרים בהם כימעט בכל תחום וספק לידים אינו מעביר מראש את שם החברה אליה הוא יעביר את ה-'ליד' מפני שאף הספק אינו יודע את זה מראש.

...

אשר על כן, אף החריגים הקבועים בסעיפים 15(1) ו-15(5) לפקודת הנזיקין, אינם חלים בעניין זה. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, היא כי לא ניתן לחוב את המשיבים-המזמינים, בגין מעשים שביצעה "קלאבלי" כספק פרסום עבורם, אף אם מעשים אלו מהווים בסופו של דבר עוולה.

נוכח כל האמור לעיל, עולה כי המבקש לא הניח תשתית לכאורית מספקת לביסוס הבקשה, בהעדר הוכחת עילת תביעה אישית כנגד המשיבים ויריבות מולם.

סוף דבר, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.

הצהרות הצדדים המשיבים מצהירים כי בין השנים 2017-2015 שלחו כארבע מיליון הודעות סמס פרסומיות לציבור הרחב וזאת במטרה לאתר לקוחות פוטנציאלים (להלן: "לידים"), עבור לקוחותיהם, גופים מסחריים שונים, לרבות משכנתות ישראל, סוכנות הביטוח, חברות הלוואה, מסחר בשוק ההון, נדל"ן ואחרים (להלן: "רוכשי הלידים").

מאידך, דיגיטל אימפקט טרם השיבה לצוו שהוצא בעיניינה, אולם המשיבים מעריכים באמצעות ספק זה נשלחו כ-500,000 הודעות.

לפיכך, לאור כישוריו של המשיב 2 בתחום עיצוב, הקמת ותחזוקת אתרי אינטרנט, המשיב 2 מתחייב להעניק לחברי הקבוצה ולציבור הטבה הכוללת 3,000 שעות עבודה, בשווי של 500 ₪ לשעה.

הסיכון בו נשא המבקש בהגשת התביעה ובקשת האישור, בשים לב, בין היתר, לחשיפת המבקש לכך שייפסקו כנגדו סכומי הוצאות ניכרים לו הייתה נדחית בקשתו, כמו גם השקעתו הכספית בסך אלפי שקלים בשלב הנוכחי; 33.7.

...

סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כמתואר גם במכתב הנלווה שצורף על-ידי המגשר, כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, בשים לב להיקף המידע שנמסר להערכת היקף הפרת הדין והנזק שנגרם לכאורה מהפרות הדין הנטענות בבקשת האישור.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.