התביעה הוגשה נגד החלטת פקיד תביעות על חישוב בסיס שכרו של המנוח באופן שגוי, לדעת התובעת, משום שאין כל הצדקה לחשב את בסיס השכר של המנוח בשנת 2002, ואף לגישת הנתבע, המנוח לא עבד בשנת 2005, שהוא המועד בו נקבע שהתקיימה הפגיעה.
הנתבע טען כי לא שולמו למנוח דמי פגיעה או קצבת נכות וחישוב קצבת התלויים נעשה בהתאם למועד פטירתו של המנוח ועל פי התקופה האחרונה בה הוא עבד.
...
שילוב הוראות סעיפי החוק שצוינו מביא לכלל מסקנה כי מאותו רגע שבו המבוטח אינו יכול לעבוד, בין אם בעבודתו ובין אם בעבודה אחרת, נולדת הזכות לקבלת "דמי פגיעה". מועד זה הוא "המועד הקובע" לעניין גיבושה של הזכות לדמי פגיעה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים שהובאו לפנינו, אנו סבורים כי דין תביעה זו בנוגע לאופן חישוב בסיס השכר – להידחות, מהנימוקים שלהלן.
בקציר האומר נוסיף כי עיון בנוהל הנתבע משנת 2016, שהחליף את הנוהל משנת 2003, אותו ביקשה התובעת לתקוף, בטענה כי הוא פוגע בזכויותיהם של מבוטחים רבים נוכח הקביעה של בסיס שכר שגוי, מעלה כי נוהל זה משקף נאמנה את המסקנות אליהן הגיע בית הדין הארצי בפסק דינו בעניין זרה, בעיקר בנוגע לצורך לשמור על רמת חייו של המבוטח ערב "המועד הקובע". גם בעניין שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי החישוב שעשה הנתבע על פי נהליו הפנימיים הוא מוצדק ותואם את הלך הרוח שנקבע בפסיקה בעניין זה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
