תביעה כנגד בנק בגין הפקדת צ'קים למוטב בלבד

ר' ת"א (שלום פ"ת) 54806-11-15 שושנה דהרי נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 19.03.2018), שם נדחתה תביעה נגד בנק בשל רשלנות וגם נקבע: "גם אם כפי שהוזכר לעיל, מוטלת על הבנק חובת זהירות כלפי לקוחותיו, יש להסכים עם טענת הבנק כי אין משמעותה של אותה חובת זהירות ואמון, בקיום בחינה כל בסיס שעתי/יומית/שבועי של פעולות שמתבצעות בחשבון לקוח בכלל, ובחינה שכזו לגבי פעולות חובה שמתבצעות בחשבון בפרט, ובתוך כך לידרוש ולחקור אם הפעולה נעשתה בהרשאה או שמא עומדת מאחוריה כוונת תרמית והונאה." הדבר נכתב תוך ציטוט ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק בריקליס-דיסקונט בע"מ, פד"י מה (3) 265, תוך הפחתת החובה של הבנק כאשר מדובר בחשבונות עיסקיים.

בדיון מיום 15.7.2018 הדגיש ב"כ הנתבע את החשיבות שיש לצרף צדדים שלישיים שוב, עמ' 2 לפרוטוקול: "ישנו פיל לבן בחדר שאף אחד לא מדבר עליו שהם הצדדים השלישיים שהפקידו את השיקים לחשבונות שלהם. האחד זה גרישין אנדריי והשני הוא הנשם הוא סמי אבו גרו אלו המוטבים בשיקים. התובעת בחרה לעשות קיצור דרך ובחרה לתבוע את הבנק. אנו יודעים לאן השיקים הופקדו ולא תובעים אותו. יתרה מכך פרטנו בכתב ההגנה, לגבעי השיק השני, מכוון שנפרע באמצעות צ'יינג', נשם, חלות עליו הוראות צו איסור הלבנת הון חובות זהוי ודווח של נותני שירותי מטבע ואותו נשם היה מחויב בעת ביצוע הפעולה לקבל את הפרטים שלא אותו מבצע פעולה. גם הפרטים האלה ישנם. תתכתב התובעת ותגיש תביעה נגד סמי אבו ג'רום." תשובת ב"כ התובעת הייתה כי הוא מעוניין למצות את ההליכים נגד הנתבע בשל כדאיות משפטית: "מי שהודיע לי, לתובעת, שיש בעיה עם השיק הראשון אני מתכוון שבו שונה שם המוטב זה הבנק. התקשרו אלי מהסניף ואמרו לי שמשהו לא טוב עם השיק אחרי שהוא נפרע. אני רוצה למצות את ההליכים שלי מול הבנק. הכדאיות המשפטית שלי היא מול הבנק. אם הבנק טוען שגרישין הוא צד בתביעה, אני טוען שלא". למעשה, טענה התובעת כי מבחינה עלות תועלת, הכדאיות שלה היא לתבוע את הנתבע כיוון שמדובר בנתבע יותר 'קל' מהצדדים האחרים הקשורים לעניין.

כשלוח, הרשאתו של הבנק היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק (עניין ציטיאט, בעמוד 505)". כן ר' ע"א 210/73 "עתיד" עמילות והשקעות בע"מ נ' בנק מימון לישראל בע"מ, כח(1) 169 (1973) "..'למוטב בלבד' אינו שונה מ'לחשבון של פלוני' ". לאור העובדה שהתובעת ידעה מי קיבל את הכספים שנגבו מחשבונה, ומשעה שהתובעת כבר החלה בהליכים משפטיים אל מול הנתבע, היה עליה לצרף לתביעה זו גם את האדם שקבל את הכספים בגין השיק המזויף, וזאת גם על מנת לסייע לבית המשפט לגלות את האמת ביחס למקרה הנידון.

...

לכן אני קובע שאין בזיוף כתב היד שכתב את סכום השיק, זיוף המהווה התרשלות מצד התובעת.

לאור כול האמור לעיל, בהתחשב ברמת הזיוף הגבוהה של שיק 543 לעומת שיק 334 ובכלל השיקולים המצוינים לעיל, אני קובע כי הנתבע ישלם לתובעת 60 אחוז מערך שיק זה. בשולי הדברים אציין גם כי דין טענת הנתבע שהיה על התובעת לצרף כרטיסיות כדי להראות נזק מטעמה להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מתקבל את התביעה בחלקה כך שהנתבע ישלם לתובעת 80% מערך שיק 334, סך של 8,928 ₪ ו-60% מערך שיק 543, סך של 16,392 ₪.

ביום 27.2.14, הודיע הבנק לב"כ התובעים כי יעביר לידיהם את הסכום הנומינלי של השיקים, בכפוף למסירת צוי קיום צוואה או צוי ירושה של אהרון, רוזה, מלכה ורחל ובתנאי שהתובעים יצהירו כי השיקים הבנקאיים אינן בידיהם ואינם יודעים מה עלה בגורלם, יחד עם התחייבות כי ישפו את הבנק בגין כל הוצאה או נזק שייגרם לבנק במקרה שיוצגו לפירעון, תוך העמדת בטוחה בגובה סכום השיקים, למשך 7 שנים ממועד הפקדת הסכום בידי התובעים (ר' נספח 19 לכתב ההגנה).

מכאן טענת הבנק, כי בהנתן שהתובעים נכנסים בנעלי האחיות ומשעה שהאחיות ויתרו באופן חופשי ומודע על האפשרות להניב תשואה מכספי השיקים הבנקאיים ומאחר שהפקת ריביות שכזו אסורה על פי דין - אין להם עילת תביעה כנגד הבנק.

מעיון בהעתקי השיקים הבנקאיים אכן נחזה כי לא מוטבע עליהם הכיתוב "למוטב בלבד" (ר' נספח ו/1-ו/7 לכתב התביעה ונספח 1 לתצהירו של מר כהן).

...

לכן, אינני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ודינה להידחות.

סוף דבר לנוכח כל האמור אני מורה כדלקמן: הבנק ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, את סכומי הריבית בהתאם לשיעור ריביות בנק ישראל על פיקדונות שבועיים בתקופה הרלוונטית, בגין סכום השיקים הבנקאיים שהונפקו לפקודת מלכה (3,000,000 ₪) לתקופה שמיום 19.11.06 ועד ליום 7.10.14, כאשר ביחס לתקופה מיום 19.11.06 עד ליום 5.12.06 יופחת 50% מהסכום בשל אשם תורם.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הטענה המרכזית שדרושה בה הכרעה בתיק דנן היא בשאלה האם שני השיקים שהוחזקו בידיו של צד ג'2 והופקדו על-ידו בחשבון הבנק של חברתו – צד ג'1 נרשמו לפקודת התובעת בלבד, ומכאן שנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת, או שמא, שני השיקים היו סחירים ועל-כן הם הוסבו והופקדו כדין על-ידי צד ג'2.

גביית השיק חייבת להעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמאית.

כשמר אורנבך נישאל בחקירתו הנגדית מהן ההוראות בבנק שמופקד בידיו שיק עם קרוס למוטב בלבד, השיב: "... אם יש קרוס ולמוטב בלבד, השיק צריך להיות מופקד לחשבון המוטב״. בהמשך מר אורנבך אישר, כי פקיד בנק שמקבל שיק כזה, צריך לבדוק כשהוא מפקידו לחשבונו של המוטב (ראו: פרוטוקול מיום 30.5.21 עמוד 41 שורות 19-20). אלא, שהתובעת טוענת כי הבנק בעצמו הודה בכתב ההגנה, כי: "..

הנתבע טוען, לעומת זאת, כי כפי שעולה מכתב התביעה ונספחיו, עילת התביעה כנגד הנתבע משותתת אך ורק על טענת התובעת להגבלת סחירותם של השיקים, וזאת בהסתמך על הנחזה מצילום השיקים - ולא על ידיעה אישית, שכן אין חולק, כי מר אבולניק לא החזיק עותק מקורי של השיקים (ראו: הודאתו של מר אבולניק "לא ראיתי" את העותק המקורי של השיקים בפרוטוקול מיום 24.2.21 בעמוד 29 בשורה 21).

...

סוף דבר אשר על-כן ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נגד הנתבע נדחית בזה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ש"ח (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח דחיית התביעה נגד הנתבע, נדחית אף ההודעה לצדדי ג' שהגיש הנתבע, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

לפניי תביעה שתחילתה בבקשה לבצוע המחאה על סך 42,120 ₪ שמועד פרעונה 3/7/19 אשר הוגשה לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל לאחר שהופקדה ביום 14/11/19 וחזרה עקב מתן הוראת ביטול והעדר כסוי מספיק.

על פי גרסת התובעת, ההמחאה נימסרה לה כנגד העברת תשלום לכסוי החוב של הנתבע וכסימן לכוונתה ורצינותה לרכוש את הדירה שבבעלותו בעוד שעל פי גרסת הנתבע, ההמחאה נימסרה על ידו לצד ג' במסגרת ניסיון לקבל הלוואה מגורם חוץ בנקאי וההמחאה נותרה בידי צד ג' על אף התחייבותו להשיבה לנתבע.

לצורך הבטחת כספים שהועברו, קיבלה התובעת המחאה של הנתבע על סך 42,120 ₪ שמועד פרעונה 3/7/19, "למוטב בלבד" כשהיא מוטבעת בחותמת התובעת כנפרעת ודרור חתום על גב ההמחאה כערב.

יתירה מזו, הסכמת התובעת לקבל כבטוחה היחידה כנגד העברת הכספים שביצעה, לשיטתה, המחאה של אדם שהוצג לה כמי שמצוי על סף פשיטת רגל או כנוס נכסים תמוהה כשלעצמה, קל וחומר, הסכמתה לקבל המחאה שמועד פרעונה הוא כחודשיים קדימה ותמוהה אף יותר, בנסיבות העניין, הפקדת ההמחאה כארבעה חודשים לאחר מועד פרעונה.

...

על פי ההלכה שאושררה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (פורסם בנבו) (11.9.17)), ההסדר של תקנת השוק השטרית הקבוע בסעיף 37(2) בפקודת השטרות, מעניק הגנה מפני טענה לכישלון תמורה רק במקרה שבו מדובר באוחז כשורה בשטר כך שמי שאינו אוחז כשורה לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה, אף אם הוא אוחז בשטר בעד ערך ועל כן, לאור המסקנה שלעיל, אינה נדרשת בחינה של יסודות נוספים.

לאור כל האמור, מצאתי שלא עלה בידי התובעת להוכיח שניתנה על ידה תמורה בגין ההמחאה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא שהנני מורה על קבלת ההתנגדות, דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

ההמחאות אמנם משורטטות "למוטב בלבד" בתוספת "קרוס" המגביל את סחרותן, אך הן נימסרו למפעלי עיצוב בעץ ללא ציון שם הנפרע; לימים גילו בניה"ז כי חלק מההמחאות הנ"ל הועברו לידי חב' אורדילן חברה ליבוא ושיווק בע"מ (להלן: "אורדילן") וחלקן לידי צדדים שלישיים אחרים, כפי שיפורט בהמשך.

תביעת בניה"ז נ' מפעלי עיצוב בעץ בניה"ז שילמו בפועל ע"ח ההזמנה סך של 2,000 ₪ בלבד - הגם שבתביעתם טוענים בניה"ז כי שילמו למפעלי עיצוב בעץ סך כולל של 3,000 ₪, הרי שלאחר שהגישו מסמכים נוספים מטעמם, ביקשו בניה"ז לתקן כי שילמו למפעלי עיצוב בעץ עבור ההזמנה אך את הסך של 2,000 ₪; בנוסף, ועל אף טענות בניה"ז, הרי שלתיק ההוצל"פ שולמו אך 600 ₪ (כך לפי דף החשבון שצורף), והטענה בדבר הפקדת הסך של 750 ₪ כפקדון כלל לא נתמכה באסמכתא.

לא אך זאת, שעה שהמחוקק ביקש למנוע אפשרות של פרעון המחאות ללא ציון שם הנפרע באמצעות מוסד בנקאי (ראה סעיף 5 ופרט (1) לתוספת השנייה לחוק), הרי שבפועל הגבלה זו ניתנת לעקיפה בנקל, אם ימלא האוחז את שמו כשם הנפרע, כאשר המוסד הבנקאי כלל אינו מודע לכך כי עד שהגיעה אליו לפרעון, ההמחאה הועברה מיד אל יד בנגוד להוראות סעיף 4 לחוק ותוך פגיעה במטרה לשמה נועדו הגבלות אלו; דוקא מניעת האפשרות להפרע מן המושך היא אשר תביא ליישום מטרות החוק באופן יעיל ונכון ותמנע, בין היתר, אפשרות לעקוף את ההגבלה העולה מסעיף 5 לחוק.

סוף דבר - אני מורה על דחיית תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי בתיק 60497-05-21 וסגירת תיקי ההוצאה לפועל שניפתחו לבצוע ההמחאות מושא הליכים אלו; כמו כן, אני מורה לאורדילן להשיב לידי הגב' שי את כל הכספים ששולמו לתיקי ההוצאה לפועל וכן את הסך של 750 ₪ שהופקד בתיק ההוצאה לפועל; משנדחתה תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי, אני מחייב את אורדילן לשאת בהוצאות הגב' שי בגין הליכים אלו בסך של 1,000 ₪.

...

ודוק – כי בין אם מפעלי עיצוב בעץ מילאה את שמה של אורדילן כנפרעת, ובין אם אורדילן קיבלה את ההמחאות על החלק ומילאה את שמה כנפרעת בעצמה, הרי שבכל מקרה וודאי ידעה כי אין לה דבר וחצי דבר עם מושכת ההמחאות, הגב' שי, אשר כאמור מעולם לא התקשרה עמה בעסקה כלשהיא, כפי שאורדילן עצמה טענה להגנתה; מכאן נדרשת המסקנה כי חזקה על אורדילן שידעה כי ההמחאות אינן תקינות כבר בעת שנמסרו לידיה ושע"פ הוראות סעיף 4(א) לחוק אסור היה לה להסכים לקבלן.

לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי אורדילן אינה זכאית להיפרע מהגב' שי בגין המחאות אלו שבידה.

סוף דבר - אני מורה על דחיית תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי בתיק 60497-05-21 וסגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לביצוע ההמחאות מושא הליכים אלו; כמו כן, אני מורה לאורדילן להשיב לידי הגב' שי את כל הכספים ששולמו לתיקי ההוצאה לפועל וכן את הסך של 750 ₪ שהופקד בתיק ההוצאה לפועל; משנדחתה תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי, אני מחייב את אורדילן לשאת בהוצאות הגב' שי בגין הליכים אלו בסך של 1,000 ₪.