תביעה ייצוגית: אי תשלום ריבית על תגמולי ביטוח

המבקשת ביססה את התביעה שלה על הפרת חובה חקוקה - סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח; וכן על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 - בטענה כי המשיבה התעשרה עקב אי תשלום ריבית צמודה בתום 30 יום מהגשת התביעה ועד התשלום בפועל; וכן על עילת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] – בין השאר, בטענה כי המשיבה התרשלה מאחר ולא פעלה באופן שמצופה מהמשיבה שעה שלא קיימה את הוראות חוק חוזה הביטוח לעניין תשלום ריבית צמודה.

משמעות הדבר, לשיטת המבקשת, שבעוד שלפי הוראת סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח: "על תגמולי הביטוח יתוספו הפרישי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרישי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור" (ההדגשה הוספה), הרי שבמצב שהוראת חוק זו אינה חלה על המשיבה, מחובתה לשלם ריבית והצמדה כבר מיום קרות מקרה הביטוח (מיום קרות הנזק) ויש לחשב את גובה הריבית וההצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה").

בהתאם לאמור בבקשה לאישור השאלה המשותפת לחברי הקבוצה היא "האם המשיבה משלמת ריבית צמודה בתום 30 יום ממועד מסירת התביעה לתגמולי ביטוח, וזאת בהמשך ישיר לתביעה הייצוגית המנוהלת בקשר לחברת האחות – הראל חברה לביטוח שבעניינה נקבע כבר בפסק דין שהחברה האחות לא הקפידה על ביצוע הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח וכי "מועד מסירת התביעה" הנו המועד שבו לראשונה פנה המבוטח לחברת הביטוח, ולא המועד שבו השלים המבוטח את מסירת כל המסמכים שהוא נידרש מהמבטחת למסור" (סעיף 46 לבקשה לאישור).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי אותן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות ואנמק.

בהתאם לכך, הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב. מן הכלל אל הפרט במקרה דנן, אין מדובר בבקשה לתיקון שנועדה רק להעמיד להכרעה את השאלה השנויה במחלוקת, אלא מדובר בבקשה שבמהותה היא בקשה להגשת בקשת אישור חדשה.

מכל הטעמים כאמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לתיקון – להידחות.

נגד הראל היתנהל הליך קודם לאישור תובענה ייצוגית במסגרת ת"צ 27796-05-13 שילה נ' הראל בטענות של הפרת החובה לשלם תגמולי ביטוח בתוספת הפרישי הצמדה (וריבית) בכל ענפי הביטוח (להלן – עניין שילה).

אולם הוסיפה, כי בשל תקלה, היו מקרים בהם לא שילמה הפרישי הצמדה על תגמולי ביטוח בענף בטוחי בריאות.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 102,900 ₪, בתוך 45 ימים מהיום.

המשיבה תשלם לבאי כוח המבקש, שכר טרחה בסך של 428,750 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובכפוף למתן אישור על ניהול ספרים ואישור על ניכוי מס במקור.

ועוד טענה למשיבות היא טענת ההתיישנות, והכוונה לכך היא כי דיני ההתיישנות מכוח חוק חוזה ביטוח סעיף 31 מגבילות את כוח התביעה ל- 3 שנים מעת קרות מקרה הביטוח ועל כן מאחר שרכיב הפרישי הריבית הוא נלווה לתגמולי הביטוח הרי שדין תקופת ההתיישנות לפי חוק חוזה ביטוח, החל על תגמולי ביטוח, חל גם בעניינינו ויש לצמצם את הגדרת הקבוצה למבוטחים שהיו זכאים לתגמולי ביטוח במהלך 3 השנים שקדמו להגשת התובענה הייצוגית בלי שצורפו להם ריבית כדין, ובעניינינו התיישנו תביעות המבקשים שקיבלו את התגמולים למעלה משלוש שנים עובר להגשת בקשות האישור דנא, קרי, עילת התביעה עומדת למבוטחים ל-3 שנים בלבד.

פרשנות סעיף 28(א) במוקד המחלוקת בעניינינו עומדת הפרשנות של סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח בעיניין חיוב המבטחת לשלם ריבית על תגמולי הביטוח " 30ימים מיום מסירת התביעה". בעיניין עופר בר קבע בית המשפט כי מועד מסירת התביעה הוא יום דרישת התשלום ולא "[ל]מועד מסירת דרישת תשלום הנתמכת בכל המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות" (פסק דין עופר בר, עמוד 1).

...

אני מקבלת גם את טענת המשיבות לפיה לקוחות או מבוטחים של המשיבות שבעניינם ניתן פסק דין, לא יהיו חלק מהקבוצה.

כפי שנפרש לאורך עמודים רבים בחנתי את טענות המבקשים ואת טענות המשיבות ומסקנתי היא כי התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישור תובענה כייצוגית התמלאו ויש לאשר התובענה כייצוגית.

לסיכום הדברים אני מקבלת את בקשת האישור.

התובענה הוגשה על פי פרט 2 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו - 2006 שעניינו: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו" (להלן: "החוק" או "התוספת", בהתאמה).

הבהרה - מבוקש להבהיר כי ליבה של הבקשה מושתת על חובת המשיבה לשלם לצידי ג' תגמולים בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, ככל שהתגמולים אינם משולמים בתוך 30 ימים מיום הגשת התביעה וזאת אף לפי סעיף 28(א) בחוק חוזה ביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: ("חוק חוזה ביטוח" ו"התיקון הנוסף", בהתאמה).

סעיף 28(א) בחוק חוזה ביטוח קובע: "על תגמולי הביטוח יתוספו הפרישי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרישי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור".

...

אלא שאני סבורה כי עניין בר שונה מענייננו.

לאור המבחנים שנקבעו בעניין אינסלר, אני סבורה כי תיקון הפרט על פי התוספת השנייה אכן נועד כאמור להעמדת השאלה האמיתית השנויה במחלוקת לדיון.

תום לב המבקש - לא מצאתי שהתנהלות המבקשת ובאי כוחה לוקה בחוסר תום לב. לאור כל האמור עד כאן אני מתירה למבקשת לתקן את בקשת האישור בדרך של הוספת פרט 1.

כפי שעמדה על כך כב' השופטת א. שטמר בת"צ 2005-12-11 הר עוז נ' מכבי שירותי בריאות, מיום 28.8.2013: "מעבר להגדרת ביטוח חיים בחר חוק חוזה הביטוח להפריד בין ביטוח חיים, שבפרק ב' בחוק, לבין ביטוח תאונה, מחלה ונכות – לפי פרק ג' בחוק. כלומר שלא נתכוון לאותו דבר עצמו. אמנם סעיף 54(א) בחוק חוזה הביטוח קובע כי על תגמולי הביטוח בגין תאונה, מחלה ונכות שמשולמים ללא תלות בשיעור הנזק שניגרם, יחולו הוראות פרק ב', הוא פרק בטוחי החיים, אך אין זהות בין השניים...

סעיף 28(א) מבחין בין מועד תשלום הפרישי הצמדה לבין תשלום הפרישי ריבית: "על תגמולי הביטוח יתוספו הפרישי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרישי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור.

סיכום ביניים באשר לתחולת סעיף 28(א) על תגמולי ביטוח המשולמים כתשלומים עיתיים מכל האמור עולה, שבידי המבקשת עלה לשכנע, שיש אפשרות סבירה שתתקבל הטענה, שסעיף 28(א) חל על תגמולי הביטוח החודשיים המשולמים למוטבים, ככל שהדבר נוגע להפרשי הצמדה וכי יש סיכוי ששאלת אופן חישוב תגמולי הביטוח בתוספת הפרישי הצמדה תוכרע לטובת הקבוצה, כנדרש בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

טענה זו נדחית ולו מהטעם, שעד כה נראה שהמבקשת ובאי כוחה ניהלו את ההליך בצורה הולמת.

סוף דבר מהטעמים האמורים עד כאן בקשת האישור מתקבלת, וזאת בהתאם למפורט להלן: עילות התביעה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בשל אי קיום הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, והוראת סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981; הטעיה לפי דיני החוזים; קיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד.

טענת המשיבה לעניין ההתיישנות, נדחית.