תביעה ייצוגית עיגול חלקי מטר בעלות דירות

בסיומו של הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. לאחר הסיכומים בעל פה, ביקשה הנתבעת להשלים טיעון בנושא גובה החלל העליון, והתרתי לנתבעת להגיש טיעון כאמור ולתובעת להגיב.

בית המשפט העליון לא קיבל עמדה זו של בית המשפט לעניינים מינהליים, והחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיקבע קריטריונים למונח "גלריה" או "יציע", ר' בר"מ 8562/15 עריית נשר נ' מוסך התאומים בע"מ [‏פורסם בנבו] (15.3.2016): "מטעמים אלו יש לקבל את העירעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שייקבע אמות מידה מבדילות, ולו לכאוריות וראשוניות, אשר לפיהן ניתן להבחין בין גלריה או יציע המגדילים במובהק את שטח הנכס בו ניבנו ואותן אין מקום לכלול בתובענה הייצוגית מלכתחילה, ובין גלריה או יציע אשר לגביהם קיים סיכוי סביר כי בסופו של יום ועל פי אותן אמות מידה לכאוריות יקבע שאינם מגדילים את שטח הנכס שבו ניבנו או שיקבע כי הם מצויים בתווך שבין שני הסוגים המובהקים וכי בשל הספק הקיים לגביהם לא ניתן – ללא צו מפורש – לחייבן על פי הצוו הקיים" בית המשפט לעניינים מינהליים אכן קיים דיון לאור הנחיית בית המשפט העליון ובהחלטתו מיום 2.5.2016 בת"צ (חי') 30701-02-15 מוסך התאומים נשר בע"מ נ' עריית נשר [‏פורסם בנבו] (2.5.2016), קבע קריטריון ברור להגדרת "גלריה" או "יציע", כאשר קריטריון זה מורכב מההגדרה בתוספת השלישית לתקנות הבקשה להיתר, אולם בתוספת מיגבלת גובה, כך שחלל שגובהו עולה על 2.2 מ' לא ייכלל בגדר הגדרת 'גלריה', ואצטט את ההגדרה אליה הגיע בית המשפט לעניינים מינהליים: "מפלס המצוי בתוך חלל הקומה, בחלק העליון של הקומה, והקף רצפתו קטן מהקף רצפת הקומה, והגישה אליו מתוך הקומה, וגובהו אינו עולה על 2.20 מטר". בית המשפט המחוזי מגיע להגדרה זו גם על סמך האמור בפרטים 2.03(א)(6) ו- 2.03(א)(8) לתוספת השנייה לתקנות הבקשה להיתר, פרטים המורים כי גובהו של יציע לא יפחת מ- 2.20 מטר.

כך, בתוספת השנייה בסעיף 2.03 לתקנות הבקשה להיתר אשר עוסק בגובה מינימאלי של חלקי בנין, נקבע: "יציע" – 2.20 מ'"

עוד אציין כי לגבי יציע בדירה נקבעה מיגבלה כי היציע יכול לכסות במקסימום עד 1/3 משטח הריצפה שמתחתיו.

...

אשר על כן, אני סבור כי יש לפסוק שכר טרחה והוצאות באופן מלא.

לפיכך, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת מייצגי התובעת בסך של 40,000 ₪ (כולל מע"מ).

לעניין הוצאות המשפט [כלומר – אגרות, נסיעות, תצלומים וכיוצא בזה], אני קובע כי הנתבעת תישא בסכום גלובלי בסך של 7,500 ₪.

שטח הדירה 127.74 מ"ר, אך המשיבה חייבה ומחייבת את המבקש, בתקופה הרלוואנטית לתביעה, לפי חישוב של 128 מ"ר, וזאת לטענתו שלא כדין.

נטען בהודעה, שבתחילת מאי 2013 עודכנה המשיבה על-ידי הלישכה המשפטית, שניתן פסק דין בתביעות נגד רשויות מקומיות כחודשיים בטרם הוגשה התביעה נגד המשיבה, ואזי התכנס הדרג הבכיר של המשיבה, יחד עם החשב המלווה מטעם משרד הפנים, והתקבלה החלטה לחדול (בלי קשר לתביעה שהוגשה) מלגבות עבור חלקי מטר בשיטת העיגול מעלה/מטה, וזאת ביחס לכל הנכסים שבתחום שיפוטה של המשיבה.

המשיבה נתנה הוראה להפסיק את גביית הארנונה על בסיס חישוב השטח על דרך של עיגול כלפי מעלה, וזאת רטרואקטיבית מיום 1.1.13 לפי הוראת מזכיר/גזבר המשיבה, ובהתייעצות עם כל בעלי התפקידים והחשב המלווה מטעם משרד הפנים.

המועצה גם התחייבה, כי לגבי נישום שלאחר הודעת החדילה יתברר, כי בשל נקיטה בשיטת העיגול מעלה/מטה חוייב בתשלומי ארנונה עבור שטח הגדול משטח נכסו בפועל, היא תזכה את חשבונו בגין ההפרש אשר בין החיוב בו היה חב בארנונה אילו עוגל שיטחו כלפי מטה, לבין חיובו בארנונה בפועל, כל זאת מיום הגשת התובענה הייצוגית ועד ליום שבו יחוייב בפועל הנכס שבחזקתו לפי שיטת העיגול כלפי מטה, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

...

לפיכך אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

תעריף לנכסי מגורים עד 90 מ"ר ותעריף גבוה יותר לנכסי מגורים ששטחם עולה על 91 מ"ר. בצו הארנונה לשנת 1992 נקבעו על ידי המשיבה תעריף של 9.68 ₪ למ"ר עבור נכס מגורים עד 90 מ"ר ו- 11.13 ₪ למ"ר עבור נכס מגורים ששטחו עולה על 91 מ"ר. בצו הארנונה לשנת 1993 שינתה המשיבה את הגדרת תת סוגי נכסי המגורים והשוותה את תעריפי הארנונה של שני תתי סוגים של נכסים וקבעה כי דירה ששיטחה עד 90 מ"ר ודירה ששיטחה מ- 91 מ"ר ומעלה תשלמנה - 11.70 ₪ למ"ר. צוי הארנונה של המשיבה החל משנת 1994 ואילך אמצו את השוואת התעריפים בין שני תתי הסוגים לפי התעריף הגבוהה, כך שבעל דירה שאינה עולה על 90 מ"ר שילם ארנונה בתעריף זהה לבעל דירה שגודלה למעלה מ- 91 מ"ר. כתוצאה משינוי זה חויבו מחזיקי נכסים למגורים עד 90 מ"ר בחיובי יתר כתוצאה מהכללתם בתת סווג שונה המחויב בתעריף גבוה בהתאמה.

חיוב חלק ממ"ר כמ"ר שלם: תקנה 3(א) בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007 שנחקקה מכוח סעיף 8 בחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, תשנ"ג-1992) קובעת כי "חישוב שיטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים; הארנונה הכללית אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר ריבוע". משמע, יחידות המדידה הן לפי מטרים רבועים כאשר סכום החיוב הוא המכפלה של התעריף לחיוב במספר המטרים הרבועים.

הודעת חדילה חלקית – ביום 24.12.12 הגישה המשיבה הודעה על "חדילת חלקית מגבייה" לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הודעת החדילה החלקית"), ביחס לעילת התביעה שעניינה עיגול שטחי מ"ר. על פי הודעת החדילה החלקית, התחייבה המשיבה לחדול מגביית ארנונה של חלק ממ"ר כמ"ר שלם, כן התחייבה להשיב סכומי ארנונה שנגבו ביתר לאחר שתערוך מדידה בנכסי המגורים בעיר ותקבל נתונים מדויקים, אודות אותם נישומים שלגביהם נערך חישוב זה. תגובת המבקש להודעת החדילה החלקית – המבקש מיתנגד להודעת החדילה כפי שהוגשה מן הטעם שהיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה.

...

לאור זאת, אני קובעת כי לא הוכח, אף לא באופן לכאורי, כי המשיבה גבתה מהמבקש סכומי ארנונה ביתר.

סוף דבר - מצאתי כי אין למבקש עילת תביעה אישית, וכי לא הוכחו סיכויי התביעה ברמה הלכאורית.

תובענה זו נדחית חלקית (בהתאם להודעת החדילה) בדרך הקבועה בתקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010.