תביעה ייצוגית נגד ספקי גז

הרקע לערעור ענייננו מיתמקד בשני סוגי תשלומים שהמשיבה, ספקית גז, מחייבת את לקוחותיה הביתיים הצורכים גז באמצעות מערכת גז מרכזית המשותפת לדיירי הבניין: תשלום משתנה בהתאם לצריכת הגז, ו"תשלום קבוע".

אין חולק כי החוזה אינו כולל את המונח "תשלום קבוע". עם זאת כולל החוזה את סעיף 6 שזו לשונו (להלן: סעיף 6): "6. כל עוד לא החזיר הצרכן לחברה את הציוד בשלמותו במצב טוב ישלם הצרכן לחברה מראש דמי שמוש בסכומים ומועדים שיקבעו מדי פעם בפעם על ידי החברה. הסכום שישולם על ידי הצרכן לחברה כאמור כולל כבר את התשלום עבור בדיקה שגרתית, או בדיקה לפי קריאת הצרכן כפי שיקבע על ידי הרשות המוסמכת, של הציוד ושל המכשירים מצד החברה, אולם אין הוא כולל כל הוצאות עבור תיקון הציוד, חלקיו ואביזריו או עבור החלפתם". ביום 2.1.2020 הגיש המערער בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה (להלן: בקשת האישור).

בית המשפט הוסיף וציין כי סעיף 8 לצוו הפיקוח, המפרט בשורה ארוכה את השירותים הנלווים לאספקת הגז הנכללים במחיר (כגון שירות הניתן בעת דליפת גז; הובלת מיכל גז; פירוק ציוד; מתן שירות של ביטוח כנגד נזקים העשויים להגרם; ועוד כיוצא באלה), אינו נוקב בכינוי כלשהוא לתשלום בגין אותם שירותים נלווים.

...

נוכח כל האמור דחה בית המשפט את בקשת האישור וחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 12,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו.

מסכים אני עם חברי שכך מתבקש מהקשרם של המילים "דמי שימוש" בחוזה בין המשיבה לבין לקוחותיה כמו גם מהציפיות הסבירות של הצרכן שהתקשר עם המשיבה בחוזה זה. כמו כן, סבור אני שמסקנה זו דווקא מתחזקת מהוראת סעיף 13 לחוזה, לפיה: "לשם הסרת ספק מוסכם בין הצדדים שמחיר הגז, גובה הסכומים שעל הצרכן לשלם לחברה כאמור בסעיף 6 לעיל, מחיר העברות או שינויים, מחיר התיקונים והחלפת ציוד, חלקים ואביזרים גובה דמי השמוש בציוד וכן כל תשלומים אחרים שיגיעו מאת הצרכן לחברה יקבעו מדי פעם בפעם אך ורק על ידי החברה, באישור הרשות המוסמכת במידה ויש הוראה חוקית המחייבת זאת והצרכן מתחייב לשאת בהם ולשלמם לחברה" (ההדגשות הוספו – י' כ').

מעבר לצורך אוסיף כי מקובלת עליי גם עמדתו של בית המשפט קמא, לפיה אף לו ניתן היה לסבור שהשימוש במונח "דמי שימוש" מאפשר לבסס תובענה ייצוגית לעניין מרכיב כזה או אחר שהמשיבה כוללת תחת מונח זה, הרי שבנסיבות דנן, והואיל והחיוב תואם את הדין ואת ציפיותיו של הצרכן, והקושי הנטען הוא במונח בו נעשה שימוש, היה מקום לדחות את בקשת האישור שהגיש המערער וזאת מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט (וראו לעניין זה: ע"א 6007/21 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 8 לפסק דינה של השופט ע' ברון (26.12.2021); עע"מ 7639/20 עזר נ' עיריית רחובות, פסקה 29 לפסק דינה של השופטת י' וילנר (2.7.2023); רע"א 4481/20 קירשנר נ' לוינשטיין, פסקה 21 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (6.6.2023)).

מהטעמים שפורטו לעיל מסכים אני לדעתו של חברי כי דין הערעור להידחות.

רקע והשתלשלות ההליך ביום 17.11.16 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות בטענה כי המשיבות מקיימות ביניהן הסדר כובל בשוק אספקת הגז למשקי בית באמצעות מערכת גז מרכזית (להלן: "בקשת האישור").

על חסמי המעבר של לקוחות בין ספקי הגז נכתב (סעיף 3.3), בין היתר, כי קיים קושי משמעותי לקבל את ההסכמה הנדרשת (לרבות חתימותיהם) של למעלה ממחצית מבעלי הדירות על מנת להחליף ספק גפ"מ, כנדרש בדין.

...

חלק מהמסמכים צוינו על ידי המומחה בכלליות רבה מדי (למשל, "דוחות מבקר המדינה משנים שונות") ולפיכך אני מורה כדלקמן: המשיבה 1 תגלה באופן מפורט את המסמכים הנזכרים בעמ' 5 לחוות דעת פרופ' שפיגל.

בהינתן האמור לעיל, ובהנחה כי הנספח הנ"ל כבר הועבר, ומשהמומחה בר צור לא ציין באופן מספק את המסמכים שהועברו אליו על ידי המשיבה 3 (השתמש בביטויים "בין השאר", "ועוד"), אני מורה כי המומחה יציין באופן מפורש את המסמכים שהועברו אליו על ידי המשיבה 3 (וככל שמדובר בנספח הנזכר לעיל בלבד, יציין זאת במפורש, כולל פרטים המאפשרים לזהות את המסמך), וכן יוסיף ויציין את המסמכים הנוספים שעמדו בפניו בעת הכנת חוות דעתו, ככל ועמדו כאלה בפניו.

נוכח הדברים שנאמרו בראשית פרק זה, וההיקף הנרחב של הגילוי המבוקש בעניין זה (ר' סעיף 19(13) לעיל), לרבות גילוי סודות מסחריים בהיקף נרחב עד מאוד, איני סבור שהתשתית הראייתית הקיימת בתיק זה מצדיקה את הגילוי המבוקש, ואיני נעתר לו, גם אם עשויה להיות לכך רלוונטיות להליך.

התביעה באה לעולם בעקבות הודעה שמסרה סונול לסופרגז ולדיירים המחוברים למערכת הגז בבניינים הנ"ל בדבר החלפת ספק גז, באופן שסונול תהיה ספקית הגז תחת סופרגז.

צוין כי בקשר לעניינים שעל הפרק ננקטים הליכים משפטיים נוספים (בסעיף 9 לסיכומי הדיירים הנתבעים דובר על תובענה ייצוגית נגד סופרגז).

...

התובעים טוענים כי יש לקבל את התביעה.

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט זה ואם תידחה טענתם זו – יש לדחותה לגופה.

העובדה שכבר בקרוב, בתוך פרק זמן של ששה חודשים מן המועד הרלוונטי, ניתן לנקוט מהלכים מתאימים לצורך השינוי שנדון כאן ולהתנהל בקשר אליהם כדת וכדין מחזקת את המסקנה כי על יסוד מה שבוצע עד כה יש לקבל את התביעה ולמנוע עתה את השינוי שעל הפרק.

השורה התחתונה של פסק דין זה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: ניתנים הסעדים ההצהרתיים שצוטטו בסעיף 4 דלעיל כסעיפים קטנים ב' ו-ג'.

התביעה למתן צו מניעה (שצוטטה בסעיף 4 דלעיל כסעיף קטן א') נדחית.

התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לניהול המחלוקת בנסיבות העניין, וקבלתה עלולה לפגוע בספקי הגז "הקטנים" שהם "מחוללי התחרות" בשוק הגז ולסייע לספקי הגז ה"גדולים" לצמצם את התחרות ולהעלות את המחירים לצרכנים; אין זה סביר שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה; אין יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בצורה הולמת ובתום לב. השתלשלות ההליך בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.7.2021 הוריתי למשיבה להמציא לב"כ המבקש חשבוניות רלוואנטיות מלפני הרכישה על ידי המשיבה 4 ושאז ישקול ב"כ המבקש אם יש מקום להסתלקות כנגד משיבה זו. עוד הצעתי לצדדים לבוא בדברים על מנת להגיע להסדר מתאים, זאת בהיתחשב בתקופת ההפרה הנטענת, שהיא קצרה יחסית וכן בסכומים הנתבעים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקש ולבאי כוחו, בהתאם למפורט בסעיף 54 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

השופטת א' חיות: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שטמר) מיום 23.11.2016 בת"צ 35507-06-14 בה נדחתה בקשת המבקשות לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגדן המשיב 1 (להלן: המשיב), בטענה כי המחיר שבו הן מוכרות גז טבעי לחברת החשמל הוא מחיר מונופוליסטי גבוה ובלתי הוגן וכי יש בכך משום ניצול לרעה של מעמדן כמונופול בשוק אספקת הגז הטבעי, כמשמעות הדבר בסעיף 29א לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העיסקיים).

בהחלטת הממונה נבחנה השאלה האם ההסכם מגביל את התחרות בשוק אספקת הגז, ובייחוד האם הוא מותיר די ביקוש לגז טבעי (בהיתחשב בין היתר בהסכמים של יצרני חשמל פרטיים עם המבקשות), כך שתתאפשר כניסת ספקי גז טבעי נוספים לשוק.

...

לחלופין טענו המבקשות כי עומדת להן ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) וגם מטעם זה דין בקשת האישור להידחות על הסף.

בנתון לתיחום האמור של הסוגיה שלפנינו, איני מקבל את העמדה כי בבג"ץ מתווה הגז נבחן המחיר שנקבע בהסכם והוראות עדכונו אך בשל הוראת התחולה האמורה (בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (27.3.2016) (לעיל ולהלן: בג"ץ מתווה הגז)).

הוראת התחולה, כמו גם ההסדרים הפרטניים שנקבעו בהסכם, לא נדונו בפסק דיננו, אף לא באופן כללי, ולכן אף אני סבור כי לא ניתן לקבוע כי פסק הדין בבג"ץ מתווה הגז חוסם על הסף את בירורה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שלפנינו, בה נטען כי המחיר שנקבע בהסכם הוא מחיר מופרז ובלתי הוגן.

בשים לב למסגרת הדיונית האמורה ולגישה המקובלת בפסיקתנו, המצרה את תחום המקרים שבהם ייעתר בית המשפט לבקשות לסילוק על הסף בהליכים מעין אלה, סבורני כי טענות הסף שהעלו המבקשות ראוי שיידונו במסגרת בירור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית עצמה.