תביעה ייצוגית לשימוש בשירות תזכורת תום החניה

עניינה של התובענה בטענה, כי המשיבה, פנגו פיי אנד גו בע"מ (ובשמה הקודם: מילגם חנייה סלולרית בע"מ) (להלן: "המשיבה"), פועלת בנגוד לדין כאשר היא מחילה באופן אוטומאטי את החבילה של "שירותים נוספים", הכרוכים בתשלום, על כלי רכב נוספים אותם מוסיף הלקוח מעבר לכלי הרכב הראשון שבמנוי, וגובה דמי שירות עבור כל כלי רכב, וכל זאת מבלי ליידע באופן מפורש את הלקוח על עצם הצירוף לשירות הנוסף ועל החיוב הנילווה אליו, וזאת חלף האפשרות הפשוטה של הצעת השרות ללקוח וקבלת הסכמה אקטיבית מצידו, בעת צירוף כלי רכב למנוי.

אחד מהשירותים הנוספים המוצע ללקוחות הוא שירות "פנגו סימפל", שעלותו 5.90 ₪ לחודש, והוא כולל שירות תיזכורת אישית לסיום חניה, איתור כלי רכב ושרות חניון מהיר (שירות המאפשר ללקוחות לשלם את עלות החניה בחניות באמצעות האפליקציה בתמורה ל-1 ₪ להפעלה).

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

בתוך כך יצוין, כי במקרה דנן עולה תהייה באשר לתום ליבו של המבקש, כאשר הוסיף והסיר מהמנוי את אותו כלי רכב מס' פעמים למנוי, וכן יצר קשר טלפוני עם נציגי המשיבה במספר הזדמנויות חוזרות, כאשר לא מן הנמנע עשה כן כדי לייצר ראיות לגיבוש התובענה; המבקש לא הקדים פניה מקדימה אל המשיבה, אשר יכול והיתה מביאה להבהרת ההודעה הנשלחת אל הלקוח מיד לאחר צירוף כלי רכב נוסף למנוי; המבקש טען ללא בסיס ראייתי כי תנאי השמוש אינם זמינים; המבקש לא גילה כי בקשתו לשירותים נוספים עבור כלי הרכב הראשון במנוי שלו נעשתה באמצעות האפליקציה ותוך קבלת הודעה על הצירוף לשירות; המבקש לא ציין כי עשה שימוש בשירות הנוסף.

...

עשיית עושר ולא במשפט אשר לטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי דין הטענה להידחות, ולו מן הטעם שהלקוחות קיבלו שירות, דהיינו כי בעל המנוי קיבל ונהנה מהשירותים הנוספים גם לגבי כלי הרכב שהוסיף למנוי, מעבר לכלי הרכב הראשון.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

לצד זאת אני מורה למשיבה להוסיף להודעה מושא הדיון מלל המבהיר כי הוספת כלי רכב למנוי מצרפת את כלי הרכב המוסף לכל השירותים הקיימים במסגרת המנוי וכי התשלום בגין שירותים אלו הוא בגין כל כלי רכב בנפרד.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 13190-03-13 סבח נ' סודות המזרח בע"מ ת"צ 940-04-13 מירון נ' סודות המזרח בע"מ לפני כבוד השופטת הדס עובדיה התובעות/המשיבות .1 אילנית סבח .2 חנה מירון באמצעות עוה"ד ישראל וולנרמן ואריאל מירון הנתבעת/המבקשת סודות המזרח בע"מ באמצעות עוה"ד יוסף יפרח ואביחי ורדי החלטה

לאחר אישור התביעה כייצוגית הוגשו כתבי טענות מתוקנים; התנהלו הליכים מקדמיים; והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וחוות דעת מומחה מטעם התובעות הייצוגיות.

ביום 17.11.2019 היתקיימה ישיבת תיזכורת אליה לא התייצב נציג הנתבעת, על-אף שישיבה זו תואמה בדיון מיום 10.7.2019 בו נכח מלבד ב"כ הנתבעת גם מנכ"ל הנתבעת והבעלים, מר יצחק סער (להלן: "מר סער").

בנוסף, סבורתני כי יש ממש בטענות התובעות הייצוגיות בדבר היתנהלותה הדיונית הפסולה של הנתבעת, אשר לא פעלה בהתאם להחלטות בית המשפט ונראה כי על פני הדברים המנעותה מלשכור שירותי עו"ד נועדה כדי לשבש ולהשהות את בירור ההליך.

כפי שנקבע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (שכותרתה "שימוש לרעה בהליך השפוטי"): "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". חובת תום הלב מהוה כיום יסוד מוסד של סדר הדין האזרחי, על-פי ההלכה הפסוקה שקבעה כי עיקרון תום הלב "מצודתו פרושה על השדה הדיוני" וכי "כוחות משפטיים דיוניים יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב". ראו: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, פסקה 7 (5.6.2006); ע"א 3496/15 הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ, פסקה 2 (17.1.2017); בש"א 6479/06 בנק דיסקונט נ' שנפ (15.1.2007); להרחבה ראו: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 245-248 (2015).

...

לא די בטענות עמומות שנטענות בעלמא כדי להצדיק זימונו של עד מומחה שכבר נחקר לחקירה נוספת ולא שוכנעתי כי מתקיימות "נסיבות חריגות ומיוחדות" כנדרש בהלכה הפסוקה.

הסבריו המתחמקים של מנכ"ל הנתבעת בדבר הסיבות להימנעות הנתבעת מלשכור שירותי עו"ד במועד ורמיזותיו שאין בדעתו לקיים את פסק הדין ככל שייפסק לחובת הנתבעת, כמו גם הימנעות הנתבעת מלשכור שירותי עו"ד על-מנת לייצגה והשיהוי שנפל בהגשת הבקשה לחקירה נוספת לאחר שכבר הוגשו סיכומי התובעות שהסתמכו כדין על ההחלטות שניתנו, תומכים במסקנה כי פעולות הנתבעת נועדו לשבש את מהלכו התקין של הדיון ולהשהותו.

התוצאה לאור כל האמור לעיל הבקשה לחקירה נוספת נדחית.

בבקשת האישור נטען, כי ביום 23.6.2016 חנה התובע את רכבו באיזור מרכז תל אביב, והפעיל שירות חניה "פנגו" (להלן: פנגו) שפעל בין השעות 18:39-16:58 על מנת לשלם את אגרת החניה הנדרשת באותו איזור.

עילות התובענה שמכוחן הוגשו התובענה ובקשת אישורה כתובענה ייצוגית הן עשיית עושר ולא במשפט, מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר); רשלנות, מכוח סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) וכן עילת השבה מנהלית הנובעת מחובת ההגינות המוטלת על הרשות וכן חובתה לפעול במסגרת סמכויותיה בלבד, בתום לב ובאופן סביר.

את הקבוצה הייצוגית ביקש התובע להגדיר בבקשת האישור, כך: "כל מי ששילם למשיבה אגרת חניה ו/או כל תשלום בעבור חניה, בין ישירות ובין באמצעות צד שלישי, בעבור חניה שלא במקום מוסדר, בין היתר בזמן ו/או במקום שבהם החניה היתה אסורה בכלל ו/או מותרת לכלי רכב אחרים בלבד, אך המשיבה לא השיבה לו את הכספים ששילם כאגרת חניה כאמור." בתובענה נתבקשו מספר סעדים: ראשית, השבה בגובה הסכום ששולם לעירייה ביתר, כאגרת חניה, על אף שהחניה בוצעה במקום אסור.

לחילופין, ביקש התובע כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, בין היתר לפי סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, וייתן כל סעד אחר הדרוש לטובת חברי הקבוצה או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון ולצודק בנסיבות העניין.

ביום 27.3.2018 הודיעה הערייה כי הפיתוח נמצא בעיצומו וביקשה לקבוע את התיק לתזכורת נוספת, ליום 1.6.2018.

...

מטרתו של המסלול שהתווה המחוקק הוא לוודא שבית המשפט אינו מאשר את הסדר הפשרה כ'חותמת גומי', אלא בוחן ובודק, עד שהוא מגיע למסקנה כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (כלשון סעיף 19(א) לחוק).

מן הכלל אל הפרט: מתן הוראות בקשר עם הסדר הפשרה לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן בהסדר הפשרה המוצע, ולאור העובדה שהסדר הפשרה המתוקן, גובש על פי הנחיות בית המשפט, יש מקום להורות על פרסום הודעה לעניין הסדר הפשרה המתוקן.

אשר על כן, מצאתי להורות כדלקמן: אני מורה על פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח שצורף כנספח ב' לבקשה לאישור הסדר הפשרה.

השרות העקרי אותו מעניקה פנגו הוא שירות מבוסס מיקום המאפשר למשתמש לשלם בעד משך החניה ישירות מהטלפון הנייד בעת חניה עירונית ב"כחול לבן" (להלן: "השרות העקרי").

בשנים האחרונות מציעה פנגו, מעבר לשירות העקרי של תשלום בגין חנייה, גם שירותים נוספים, ובכללם: שירות "פנגו סימפל" הכולל את השירותים הבאים: שירות "זזתי", תיזכורת אישית, שירות החניון המהיר, שירות איפה האוטו.

בבקשת האישור, הוגדרו חברי הקבוצה כ-"כל לקוחותיה של המשיבה אשר צורפו לשירותים נוספים כלשהם ונגבו מהם תשלומים בגין כך ללא ידיעתם ו/או ללא הסכמתם, לרבות לקוחות אשר ביקשו לבטל שירותים אלו באפליקציה אולם המשיכו להיות מחויבים בגינם". עילות התביעה הן, הפרת חובת תום הלב מכוח ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הטעייה לפי ס' 15 לחוק החוזים וכן לפי ס' 2-3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; עשיית עושר ולא במשפט; וכן רשלנות לפי ס' 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מבלי להמעיט מהסכנות שבאשור הסדר פשרה בהליך של תובענה ייצוגית, הרי יש בצדו יתרונות משמעותיים: גיבוש הסדר פשרה מביא לחסכון משמעותי ביותר בעלויות ההיתדיינות הן לצדדים והן למערכת השיפוטית, תוך מציאת פיתרון המקובל על שני הצדדים, נוסף על כך, קיצור ההליך מאפשר חלוקה מהירה של כספי הפצוי לחברי הקבוצה (במקום שיש פיצוי כספי) [ר' אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 598-597 (2017) (להלן: "פלינט וויניצקי").

...

עוד יש להתחשב בסיכון שנטלו המבקשים ובאי כוחם שכן לו הייתה הבקשה נדחית, הייתה יורדת עבודתם לטמיון תוך חיובם בהוצאות.

משכך, אין בידי לקבל את בקשת הצדדים למתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, ומחובת המשיבה לשלמה.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקש לבין המשיבה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בבסיס בקשת האישור ניצבת טענת המבקש כי המשיבה, אשר הינה חברה פרטית המספקת יישומון לשימוש נהגים לצורך תשלום עבור חניה (פנגו), פעלה בנגוד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, בכך שהיא לא התריעה בפני המשתמשים כי יש לבדוק מתי מסתיימת החניה או כי היא עלולה להסתיים לפני המועד המצוין בשלט הסמוך למקום החניה (בהתאם לזהות הרשות המקומית).

כאשר חזר מבקש למכוניתו לאחר השעה 12:04 הוא הופתע לגלות דו"ח חניה שהוצמד לרכבו ובו קנס בסך של 100 ₪ בגין "חניה ללא תשלום אגרת חניה". המבקש יצר קשר עם שירות לקוחות של המשיבה והוסבר לו כי בהתאם להסכם בין המשיבה לרשות המקומית, עריית רחובות, אורך החניה המירבי הוא שעתיים, ועל כן לאחר שעתיים המשיבה סגרה את חיוב החניה.

לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בהליך מצאתי כי הבקשה סבירה ועומדת בתנאי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, שתכליתו לאפשר לבית המשפט למחוק תובענות שאין עוד תועלת בהמשך ניהולן, בין מחמת שסכוייהן נמוכים ובין מחמת טעם אחר כגון שמטרתן כבר הושגה.

על פני הדברים, תרומתו העיקרית של המבקש הנה בכך שההודעה הראשונה המציינת את שעת סיום החניה תופיע מיד עם הפעלת החניה, ולא מספר שניות לאחר מכן (ביטול מיגבלת השעתיים ברחובות שהושגה לאחר פניית המשיבה לעירייה חורגת מהעילה של התובענה, שעניינה לא עצם המיגבלה אלא העדר יידוע מספק על אודותיה על ידי המשיבה).

עם זאת, בנסיבות שבהן גם קודם לכן ההודעה נשלחה בסמוך מאוד לרגע הפעלת החניה, ובנסיבות שבהן המשיבה שולחת שתי הודעות תיזכורת נוספות במהלך שעות החניה: שעה לפני תום החניה, ורבע שעה לפני תום החניה (ראו סעיפים 18.3 ו- 18.4 לתשובה לבקשת האישור) הרי שמדובר בתרומה בהקף מוגבל.

...

סוף דבר: מאושרת בזאת בקשת ההסתלקות.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת, ותביעתו האישית של המבקש נדחית.

המשיבה תשלם למבקש את האגרה כפי ששילם.