תביעה ייצוגית חדשה הוגשה נגד הנהלת בתי המשפט

התובע השלים ראיותיו בדרך של הגשת חוות דעת רואה חשבון שצורפה לתצהירו, כשהיא ערוכה בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971.

כמו כן איים כי בדעתו לפתוח משרד פרטי שיעסוק אך ורק בהגשת תביעות כנגד הנהלת בתי המשפט (עמ' 36 לתמליל, בשורות 34 – 24), וכי "לא לעולם חוסן". משמע, אם יחליט כבוד בית המשפט המחוזי למחוק את בקשתו לאישור תובענה ייצוגית "אין בעיה להגיש עוד פעם" (עמ' 47 לתמליל, בשורה 26).

...

כאמור לא שוכנענו כי נסיבות העניין מצדיקות את איסור פרסום זהותו של התובע לא כל שכן כאשר מדובר בעניינים הנמתחים לא מעט שנים לאחור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובאופן שאנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה.

לנוכח האיחור הניכר בהגשת התביעה; תוצאת הדברים, קרי, הפער הניכר בין גובה התביעה לסכומים שנפסקו; כמו גם העובדה שהתובע ייצג את עצמו דעתנו היא כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, וכך אנו מורים.

רקע עניינו של ההליך דנן בתובענה ובקשה לאישורה כייצוגית (להלן – בקשת האישור) שהוגשה כנגד הנהלת בתי המשפט (להלן – המשיבה) ביום 2.8.2019.

עילות התביעה ושאלות משותפות בהתאם לבקשת האישור, עילות התביעה הן הפרת חובה חקוקה, מיטרד ליחיד ולציבור ורשלנות, כולן מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

מינוי בודק מקובלת עלי עמדת הצדדים כי אין צורך במינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נוכח כך שנראה שההסכמות בבסיס ההסדר אינן מתבססות על עניינים חשבונאים מורכבים הדורשים מומחיות מיוחדת, אלא על קיום הוראות הדין ופעולות נוספות לשם העלאת המודעות לנושא התובענה.

במסקנה בדבר אי מינוי בודק תומכים גם שיקולי עלות-תועלת.

סוף דבר לאור כל האמור, הנני מאשרת את הסדר הפשרה בין הצדדים, אחר שמצאתי כי ההסדר המוצע ראוי, הוגן וסביר.

העובדות העותר , עו"ד במקצועו, מייצג בעלי דין בשתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד חמש חברות קבורה בעיניין תשלומים שנגבים ממשפחות נפטרים בגין "ייסוד מצבה". לפי הטענה גבייה זו מנוגדת להוראות תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו 1976.

העותר טוען כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה חשיפת המידע המבוקש צפויה לשבש את תיפקודו, זאת בין היתר בהנתן אמת המידה המחמירה שנקבעה לעניין זה בפסיקה, לפיה רק סכנה בדרגת וודאות גבוהה לשיבוש ממשי של עבודת הרשות תצדיק סרוב למתן מידע (עע"מ 1245/12 התנועה לחופש המידע נ' משרד החינוך (23.8.12); עע"מ 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עתון דה מרקר עתון הארץ בע"מ (22.9.14)).

על כן, בקשתו של העותר לקבל מיסמך זה נדחית, מבלי לגרוע מזכותו לפנות למשיב בבקשת מידע חדשה ונפרדת בעיניין זה. ביום 27.6.22 הוגשה הודעת עידכון מאת העותר לפיה ביום 3.4.22 פורסמה להערות הציבור טיוטת תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) (תיקון מס'.

...

לפיכך בעניין זה העתירה נדחית.

אשר לתשובות חברות הקבורה למסמך השימוע – לאחר שלא מצאתי ממש בטענות המשיב לאפשרות של שיבוש פעולתו אם יימסר המידע, ולאחר שהטענה בדבר היות המידע נוגע למדיניות המצויה בשלבי עיצוב הפכה להיות לא אקטואלית, אני מורה למשיב להמציא לעותר גם מסמכים אלו.

אשר על כן, העתירה מתקבלת ברובה כאמור לעיל.

בית המשפט אישר שם שכ"ט על אף שדובר בהסתלקות ולא בהסכם פשרה, בסך של 330,000 ₪ בתוספת מע"מ וגמול בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ; ת"צ (מחוזי י-ם) 3312-08-19 רוטנמר נ' מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט (20.6.22)- בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוגשה נגד הנהלת בתי המשפט שעילתה הפרת החוק לאיסור עישון במקומות צבוריים.

" הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה: "כל לקוח של המשיבה אשר היה קשור עימה בהסכמי שירות החל משבע שנים אשר קדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ואשר ביטל את הסכם השרות שלו עם המשיבה ו/או שהמשיבה ביטלה עמו את הסכם השרות" עילות התובענה כפי שפורטו בבקשת האישור: הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ובפרט סעיפים 2, 13ג, 14ג ו-31; הפרת חובה חקוקה, כמשמעותה בס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); הפרת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; הפרת הוראות חוק החוזים, תשל"ג-1973; עילת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

...

לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

הצדדים הסכימו על העברת תמורות בלתי מבוטלות מהמשיבה למבקש וב"כ אותן מצאתי לנכון לאשר לאור כל האמור לעיל, אף עלויות אגרת בתי המשפט הן חלק מעלויות ההליך ויישובו בהסדר.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

ברקע לדברים בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש עו"ד מוטי בן ארצי (להלן – "המבקש") נגד מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט ורשות האוכלוסין וההגירה, להלן – "המשיבה"), בה נטען כי המשיבה מחייבת בעלי תעודות נכה בתשלום דמי חניה בחניונים המצויים במיתחם קריית הממשלה בנוף הגליל, תוך הפרת החובה החקוקה שבסעיף 4ב. לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן –"חוק חניה לנכים").

המשיבה הוסיפה וטענה, כי היא אינה עוסקת במתן שירותי חניה והיא אינה מהוה "עוסק". המשיבה (הנהלת בתי המשפט ורשות האוכלוסין וההגירה) פועלת בעניינינו בכובעה השלטוני (וכך גם הודה המבקש בס' 32 לבקשתו לאישור התובענה כייצוגית), כך שלא ניתן לראות את בקשת האישור כאילו הוגשה בהתאם לפריט הראשון בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות שנועד לסכסוכים בין לקוח לבין "עוסק". ככל שמעוניין המבקש לתבוע מכוח הפריט הראשון, עליו להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית חדשה ולפרט מדוע לטענתו בקשתו נכנסת לגדריו של פריט זה. עוד טענה המשיבה כי היא אינה "מתנערת" מחובותיה על פי דין.

...

אף אם דרכי ההגעה האפשריות למשרדי המשיבה מצומצמות יותר ככל שלא ייעשה שימוש בשירותי החניה הסמוכים למתחם, לא שוכנעתי כי לא ניתן להגיע למתחם קריית הממשלה באמצעות תחבורה ציבורית או אמצעים חלופיים לרכב פרטי.

בכל מקרה, ואך על מנת שלא יימצא הנייר חסר אעיר, כי גם אלמלא דובר בהרחבת חזית אסורה, אני סבורה כי ענייננו אינו נופל אף לגדריו של פריט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל – דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, והבקשה לאישור תובענה כייצוגית נמחקת בזאת.