תביעה ייצוגית ביטול אישור תחילתה של תביעה ייצוגית

דהיינו, הננו מוסמכים להענות לבקשת המונחת בפנינו לביטול אישור התובענה כייצוגית, שבגידרה נטען, בראש ובראשונה, כי נוכח שינוי הנסיבות הנטען, התובענה הייצוגית שבפנינו איננה עומדת עוד בתנאי לפיו היא מהוה את "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8(2) לחוק תובענות ייצוגיות), ועל כן יש להותיר את המשך אכיפת זכויות העובדים לועדת האכיפה. אך כידוע, סמכות לחוד, ושיקול דעת לחוד. מהם אם כן השיקולים שאליהם עלינו להדרש, במקרה כמו זה שלפנינו, שבו ביטול האישור, שכבר ניתן, מתבקש בשל "התעוררות מאוחרת" נטענת של ארגון העובדים, לאכיפת אותן הזכויות שמבוקש לאוכפן באמצעות התובענה הייצוגית? 13.

לכן, ככל שהמעסיק או ארגון העובדים טוענים שאין מקום לאישור של התובענה הייצוגית בשל צעדי אכיפה המאוחרים להגשתה, יהיה על בית הדין לעבודה לבחון היטב האם צעדי אכיפה אלה אכן נותנים מענה מלא לזכויות הנתבעות של עובדים נוכחיים ועובדי עבר כאחד.

מכאן, כי במקרה שלפנינו, ובשים לב בין היתר לשנים הרבות שחלפו – נזכיר כי התובענה הייצוגית מתייחסת לעובדים שהועסקו בין השנים 2004 ל- 2011 – שקולי עלות תועלת מחייבים כשלעצמם את המשך הליך האכיפה הקבוצי, ולא התחלה מחדש של הליך אכיפה באמצעות התובענה הייצוגיות.

...

סוף דבר 27.

ומשכך, הבקשה לניהול התובענה כייצוגית נדחית.

על ההסתדרות והנתבעת להמשיך ולפעול למיצוי התשלומים לרשימת הזכאים, ובכלל זה על הנתבעת לפנות בדואר רשום אל כתובתם המעודכנת של כל העובדים הזכאים, כמפורט ומוסבר בסעיף 25 להחלטה זו. הנתבעת תשלם לתובעת גמול בסך 50,000 ₪ ולבא כוחה שכר טרחה בסך 160,000 ₪ (לנימוקים ראו בסעיפים 17 עד 20 להחלטה זו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

בינואר 2004 ביקשו גוטמן לתקן את בקשת האישור לאור פס"ד שניתן ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת, אשר ביטל את האפשרות לבסס תובענה ייצוגית על תקנה 29.

פסק הדין בעיניין גוטמן, הקובע על יסוד סעיף 45 (ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כי יש לראות את בקשת האישור כאילו הוגשה ביום תחילתו של חוק תובענות ייצוגיות – 12.3.06.

...

אינני מקבלת טענה זו. ההיפך הוא הנכון.

סוף דבר: עילת התביעה האישית של המבקשים התיישנה זה מכבר עוד טרם הגשת בקשת האישור בעניין גוטמן.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

תקופת ההתיישנות נספרת מהיום בו נודעו לתובע עובדות התביעה וההלכה היא כי המירוץ מתחיל כאשר בידי התובע "קצה חוט" או "חשד", וכזה היה בידי התובעים כבר בשנת 2008 אז פורסמו מספר כתבות לעניין חשד לזיוף הליבור והמניפולציה, בין היתר בעתון "הארץ". בנוסף, לעניין טענות המועלות לגבי התקופה שלאחר 01.03.2011 שבמועד הגשת הבקשה לאישור לכאורה טרם חלף מועד ההתיישנות, אלו נטענו בעלמא וללא כל ביסוס וכן לא הועלתה טענה לקיומו של הסדר כובל מתמשך אשר לכאורה מאפשר את הגשת הבקשה לאישור גם ביחס למעשים שנעשו (לכאורה) לפני למעלה מ-7 שנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור.

הנפגעים הישירים: לטענת הצלחה, היא "מייצגת את הנפגעים הישירים. להצלחה יש עילת תביעה וזכות עמידה בהתאם להוראות סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות. כמפורט בסעיף 14 לעיל, הצלחה היא ארגון צרכנים יציג ומוכר, העוסק בין היתר בקידום רגולציה ואכיפה פרטית בתחומים כלכליים בכלל והגבלים עיסקיים בפרט. עניינה של התביעה דנא הוא בתחום כלכלי הכלול במטרות ציבוריות שבהן עוסקת הצלחה." (ראו סעיף 644 לבקשה לאישור).

אינני מתיימרת להכריע בשאלת מתן אישור לתובענה הייצוגית, שכן שאלה זו אינה בסמכותי ואינני נידרשת לה, אך סבורני שבעוד שהדברים שהובאו לעיל מספרם של פלינט וויניצקי מתייחסים לדחיית הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אזי וודאי שבעניינינו בו עסקינן בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום, הנזק העשוי להגרם לקבוצות הנפגעים לכאורה כתוצאה מביטול היתר ההמצאה, קטן משמעותית מהנזק שמדחיית הבקשה לאישור וכפועל יוצא גם קטן מהנזק לנתבעים.

...

סוף דבר: מאחר וקבעתי כי בענייננו לא עונים המבקשים על דרישת עילת התביעה כנגד המשיבים, מתייתר הצורך בבחינת פרוצדורת ההמצאה.

לאור האמור, אני מורה על ביטולו של היתר ההמצאה למשיבים מיום 16.04.2018.

היות ואני סבורה כי הצדדים הרחיבו והפליגו עם טענותיהם למחוזות שאינם רלוונטיים לענייננו וחורגים מגדר הסביר לרבות בהיקפי העמודים שנשאו כתבי טענותיהם, אינני עושה צו להוצאות.

המשיבה נימנעה במשך תקופה ארוכה מלהגיש בקשה לביטול החלטת האישור, ולאחר שהחלו הליכים מקדמיים בתובענה הייצוגית היא הגישה, ביום 15.7.13, בקשה (מס' 11) לביטול החלטת האישור ("בקשת הביטול").

...

סיכומו של דבר, המבקש הראה שקיימת אפשרות סבירה שכל אחת מן המשיבות תימצא אחראית להפרת האיסור הקבוע בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת, וכי התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

במצוות סעיף 10(א) לחוק אני מורה כי הקבוצה תמנה את כל הנמענים אשר קיבלו מהמשיבות דבר פרסומת, בין אם במסר קולי מוקלט ובין אם בדרך אחרת, למכשיר טלפון נייח או נייד, והכול בניגוד להוראת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב–1982, וזאת בתקופה שחלה ממועד כניסתו לתוקף של סעיף 30א(ב), קרי מיום 1.12.08 ועד ליום הגשת בקשת האישור והתביעה שהוא 2.11.11.

במצוות סעיף 14(א) לחוק אני קובע כי המבקש יהיה התובע המייצג ועו"ד ש' רפול יהיה בא הכוח המייצג.

מכל מקום, לאחר מאמץ רב ומספר דיונים לא מבוטל (ולאחר שאף נשמעו חלק מהעדים) הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמות במסגרתן הוסכם כדלקמן (פרוטוקול הדיון מיום 26.5.22): "1. התובענה תאושר להתברר כתובענה ייצוגית, מבלי שהצדדים מסכימים על הסכומים שישולמו כפצוי לקבוצה, כגמול למבקש וכהוצאות בא כוחו.

בתגובתו הבהיר המבקש כי הוא אינו סבור שיש לתקן את התקופה וכי הוא מבקש למנות את תחילת התקופה 7 שנים קודם למועד מתן הצוו ולא 7 שנים קודם להגשת בקשת האישור (הגם שלא הובהר מדוע, שכן תחילת התקופה אינה משפיעה על העובדה שהמבקש דורש נתונים גם על התקופה בה נוהלה התובענה הייצוגית).

...

מכל מקום, החלטתי בדבר מתן הצו, שאני סבור שהיא משקפת את האיזון הדרוש על מנת להבין את היקף ההודעות שנשלחו, אל מול מהות ההליך והסכמת הצדדים, כבר ניתנה ואיני סבור שיש נימוקים שבדין כדי לשנותה.

ככל שהדבר נדרש, המבקש יצרף פסיקתא לחתימה בנוסח החלטתי זו וימציא את ההחלטה לחברת ביטאיט.

לסיום החלטתי זו אדרש לעוד שלוש סוגיות: האחת – הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהגישו המשיבים – בהמשך להחלטותיי הקודמות בעניין זה (וראו החלטתי מיום 12.2.23), עד ליום 5.3.23 יבהירו המשיבים האם הם עומדים על בקשתם, וככל שיודיעו שכן – אקבע מועד לדיון; השנייה – טענת המבקש כי החלטתי לאפשר למשיבים להגיש הטיעון באיחור: לא סברתי בנסיבות העניין, כי יש למנוע מהמשיבים את זכותם להביא מלוא טיעוניהם בפני בית המשפט, לא סברתי כי מתן ארכה קצרה למשיבים בהגשת הטיעון תפגע בזכויות המבקש, שעה שאת הפגם שבאיחור ניתן לרפא בדרך של פסיקת הוצאות (כפי שעשיתי בהחלטתי זו); ואחרון – התשלום לעדים שנחקרו בתיק – עד ליום 5.3.23 יודיע המבקש האם התשלום בוצע.