תביעה ייצוגית בדבר חובות הדיווח לרשות ני"ע

לציין, כי בקשת האישור הנוכחית היא בקשה מתוקנת שהוגשה ביום 23.9.2019, לאחר חקירת העדים והמומחים מטעם הצדדים והגשת סיכומים ובהתאם להחלטה מיום 15.4.2019 לפיה ניתנה למבקש רשות להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית מתוקנת הנסמכת על הדין הזר ולצרף לה חוות דעת לעניין הדין הזר החל.

לטענת המשיבים אין למצוא בחוות הדעת שוול, המומחה מטעם המבקש לדין הזר, ולו מקרה דומה אחד, בו הוכרה אחריות משפטית במצב דברים מעין זה. דיון נוכח טענות הצדדים באשר לדין החל על המקרה כאן, נראה כי נכון לפתוח את הדיון ולהכריע בעיניין זה. בטרם דיון, יובהר כי הסוגיה הנוגעת לדין האחריות החל על תאגיד זר המדווח לפי הוראות פרק ה3 לחוק ניירות ערך, טרם הוכרעה במשפט הישראלי, וכך נקבע ברע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' יהושע חזן (צורף לתיק ביום 30.10.2016) (שם, פסקה 6): "לאחר חקיקתו של הסדר הרישום הכפול, התעוררה השאלה על פי איזה דין מהותי יש להכריע בתביעות שהוגשו נגד חברות "דואליות" בטענה שהפרו את חובות הגילוי והדיווח המוטלות עליהן.

בעיניין כהן נדונה בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברה ישראלית אשר דיווחה לפי ההסדר הקבוע בפרק ה3 לחוק ניירות ערך.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי קיים סיכוי סביר שהמבקש יזכה בתביעתו בעילות התביעה המפורטות להלן: אחריות לנזק בשל מידע צופה עתיד (סעיפים 32א, 31, 32 ו - 34 לחוק ניירות ערך).

סוף דבר הבקשה לאישור תביעה ייצוגית מתקבלת.

בהתחשב בתקופת ההתדיינות הארוכה, היקפה, כמות כתבי הטענות וחוות דעת המומחה שהוגשו ודיוני ההוכחות (2) הארוכים, אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 275,000 ₪.

מה הוא הדין החָל על חברה דואלית בעיניין האחריות להפרת חובות הדיווח השוטף המוטלות עליה? האם עצם קיומם של מספר ניירות ערך של חברה דואלית, שחלקם נסחר רק בישראל, משפיע על תחולת הדין הרלוואנטי בעיניין האחריות? מה הוא הדין החָל על רואי החשבון המבקרים של חברה דואלית בעיניין האחריות להפרת חובות הדיווח השוטף המוטלות על החברה? אלו השאלות העיקריות העומדות בבסיס החלטה זו. מבוא בפניי בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה לסילוק").

ומה לגביי הקלות בכללי האחריות? ועדת ברודט התייחסה לסוגיה זו (ברודט, בעמ' 22) [ההדגשות שלי, ח.כ.] - "מוצע כי האחריות הפלילית והאזרחית שתחול בכל הנוגע למסמך הרישום תהא זו החלה על-פי הדין בארץ על דוח שוטף המוגש לרשות על-ידי חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה בתל-אביב בלבד. אין הוועדה רואה לנכון לשנות מרמת האחריות במסגרתה נכתב והוגש הדוח השנתי על-ידי החברה מלכתחילה. כך תחול אחריות שווה על כל הדו"חות התקופתיים אשר תגיש חברה שברישום כפול במסגרת דיווחיה גם לאחר הרישום למסחר." במסגרת הדיונים בועדת המשנה לשוק ההון בנוגע לתיקון 21, גם מר שאול ברונפלד, מנכ"ל הבורסה בתל-אביב דאז, היתייחס לסוגיה שבנידון (פרוטוקול של ועדת המשנה של ועדת הכספים לנושא שוק ההון, 5-6 (4.7.2000)) [ההדגשות שלי, ח.כ.] - "...הלכתי לגיל שוויד מצ'ק פוינט לדבר אתו והוא אמר לי במפורש שאין טעם שנדבר לפני שהחוק והתקנות יבטיחו שלא נדרש לשום דבר מעבר למה שבארצות-הברית. הוא אמר מעבר לזה, שזה תנאי הכרחי ואחר-כך אצטרך לשכנע אותו שהרישום הכפול לא יפגע במחיר המניה ובשווי המניה. אמרתי לו שזה מקובל מאוד עלי, נעשה את התיקון לחוק." וכך תארה יו"ר רשות ניירות ערך דאז, עו"ד מירי כץ, במסגרת הדיונים בועדת המשנה לשוק ההון בנוגע לתיקון 21, את תפישתה לגבי הדין החָל במסגרת החוק (שם, בעמ' 4) [ההדגשות שלי, ח.כ.] - "[החוק] ייחודי בקטע הזה שהוא לראשונה מאמץ לישראל הסתמכות על שיטת משפט זרה כדי להקל על חברות...הרעיון הוא להקל על החברות מצד אחד ולהקטין כימעט לאפס את העלות שיש להן כדי לבוא ולהירשם במקביל גם בבורסה בישראל. מצד שני הוא מעניק הגנה למשקיעים בישראל בכך שמצד אחד החברות מסתמכות על אותם מסמכים שהן פירסמו בארצות-הברית ומצד שני המשקיעים – אם מאיזושהי סיבה תתגלה תקלה הן במסחר והן במסמכים שפירסמה החברה – תעמוד למשקיעים היכולת לתבוע את החברה בישראל, אמנם לפי הדין הזר, אבל בבית המשפט בישראל." הינה, יו"ר רשות ניירות ערך, שהובילה את מהלך החקיקה, נותנת את דעתה המפורשת לכך שהקטנת העלויות הנובעות ממסחר דואלי עומדת במרכז הֶסדר הרישום הכפול, וכי ההסתמכות על הדין הזר כדי להקטין עלויות אלו כוללת גם את משטר האחריות לעניין הפרת חובות הדיווח.

...

מבלי להידרש לפרשנות הלכת מוריסון ומשמעותה לגבי תביעות המוגשות בארצות-הברית, אני סבור כי לקביעת בית המשפט האמריקאי אין השפעה בענייננו.

גם אם נניח, בהתאם לטענת המבקש, כי חברי הקבוצה אינם יכולים להגיש תביעה לבתי משפט בארצות-הברית, גם אז לא נוצר "מעגל שוטה". בהתאם למסקנה לפיה הדין האמריקאי הוא הדין החָל, אין כל מניעה להגיש תביעה בבית המשפט בישראל בהתאם לדין האמריקאי (במקרים המתאימים).

סוף דבר הצדדים בהליך יגישו עמדתם בנוגע לסוגיית הדין החָל על אחריות רואי החשבון המבקרים של החברה להפרת חובות הדיווח המוטלות על החברה, תוך 14 ימים, על-פני לא יותר מ-10 עמודים.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה ביום 25.1.2022 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו להליך בשל ההשפעה הרוחבית שעשויה להיות להכרעה בו על פעילות הבורסה בישראל, ובה בעת הוגשה עמדה מטעמו שגובשה יחד עם הרשות לניירות ערך.

השוואת ההסדר האמור לזה הקבוע בדין הישראלי מעלה כי השוני המשמעותי ביותר בין סוגי כללי האחריות טמון ב"יסוד הנפשי" הנידרש לשם הטלת אחריות בגין קיומו של דיווח מטעה [שרון חנס ואלון קלמנט "חישוב הנזק בתובענה ייצוגית בגין הטעה בניירות-ערך" ספר אליהו מצא 729, 757-756 (2015) (להלן – חנס וקלמנט); ת"צ 22300-05-15 הייט נ' Verifone, עמ' 15 (14.05.2018)]: ההסדר הקבוע בדין הישראלי אינו מציב תנאי סף להטלת אחריות בדמות הוכחת יסוד נפשי מסוים, אלא מדובר בסטאנדארט של אחריות מוגברת [חנס וקלמנט, עמ' 757].

היות שבעניין טאואר הועלתה טענה יחידה לקיומם של פרטים מטעים בדיווחים שוטפים, נקבע כי מלשון סעיף 35לא(ב) ניתן ללמוד כי המחוקק ביקש להחריג את תחולתו של סעיף 38ג לחוק ביחס להוראות הקיימות בפרק ה'3 בהקשר של חובות הדיווח השוטף של חברות דואליות [עניין טאואר, פס' 59].

כך, במסגרת הדיונים בועדת המשנה לשוק ההון, היתייחס מי שהיה אז מנכ"ל הבורסה לניירות-ערך, מר שאול ברונפלד, לסוגיה האמורה [פרוטוקול ועדת המשנה של ועדת הכספים לנושא שוק ההון, 6-5 (4.7.2000)]: "אני חייב להודות שלפני כמה חודשים הלכתי לגיל שוויד מצ'ק פוינט לדבר אתו והוא אמר לי במפורש שאין טעם שנדבר לפני שהחוק והתקנות יבטיחו שלא נדרש לשום דבר מעבר למה שבארצות-הברית. הוא אמר מעבר לזה, שזה תנאי הכרחי ואחר-כך אצטרך לשכנע אותו שהרישום הכפול לא יפגע במחיר המניה ובשווי המניה. אמרתי לו שזה מקובל מאוד עלי, נעשה את התיקון לחוק". מסקנה דומה עולה גם מהדברים שנאמרו על-ידי יו"ר רשות ניירות-ערך בזמנו, עו"ד מירי כץ, במסגרת אותו הדיון [שם, בעמ' 4]: "[החוק] ייחודי בקטע הזה שהוא לראשונה מאמץ לישראל הסתמכות על שיטת משפט זרה כדי להקל על חברות [...] הרעיון הוא להקל על החברות מצד אחד ולהקטין כימעט לאפס את העלות שיש להן כדי לבוא ולהירשם במקביל גם בבורסה בישראל. מצד שני הוא מעניק הגנה למשקיעים בישראל בכך שמצד אחד החברות מסתמכות על אותם מסמכים שהן פירסמו בארצות-הברית ומצד שני המשקיעים – אם מאיזושהי סיבה תתגלה תקלה הן במסחר והן במסמכים שפירסמה החברה – תעמוד למשקיעים היכולת לתבוע את החברה בישראל, אמנם לפי הדין הזר, אבל בבית-המשפט בישראל." כל אלה, יפים לענייננו, ושילובם מביא לכלל מסקנה כי ראוי ונכון להחיל את כללי האחריות הזרים ביחס להפרה של כללי הדיווח הזרים של כל החברות הדואליות, בין אם מדובר בחברות שהתאגדו בישראל ובין אם בכאלה שהתאגדו בחו"ל. זאת כדי לייצר הסדר אחיד שאינו תלוי בנסיבות הקונקרטיות והמשתנות של כל חברה וחברה [ראו גם עניין רבקה טכנולוגיות, פס' 31-25].

...

עוד יובהר כי לא מצאנו לנכון להידרש לטענה בדבר הפרת החלטת בית-המשפט מיום 15.4.2019 (ראו סעיף 9 לעיל).

סוף דבר כפי שהובהר גם לעיל, מטבע הדברים, בית-המשפט – ובכלל זה המחלקה הכלכלית – אינו עשוי מקשה אחת וקולו אינו תמיד אחיד.

לכן מצאנו לנכון להרחיב בסוגיית הדין החל.

דיווח מיידי מיום 23.3.2020 בבוקר (משעה 8:58) – המבקש מתייחס בבקשה לדווח זה כאל "מועד הגילוי". עניינו של הדיווח הוא "הודעה בדבר דחיית מועד פירסום הדוח התקופתי לשנת 2019 ופרטים בדבר מסגרות אשראי והלוואות בנקאיות של החברה וחברות מטה". בדווח זה עדכנה החברה כי בהתאם להודעת רשות ניירות ערך (להלן: "הרשות") מיום 16.3.2020, יידחה פירסום הדוח התקופתי של החברה לשנת 2019 והוא יפורסם עד ליום 30.4.2020.

לכן, ניתן לקבוע כי החל מיום 15.3.2020 הפרה החברה לכאורה את חובות הדיווח המוטלות עליה – כל זאת נכון לשלב זה של הדיון ולאור הרקע העובדתי כפי שהוכח על ידי הצדדים עד כה. בשולי הדברים אציין כי המועד של יום 15.3.2020 נקבע לאור הטעמים עליהם עמדתי בהסתמך על המסכת העובדתית שנפרסה בפני בשלב זה של ההליך.

סוף דבר לאור על האמור לעיל, אני מאשרת את הבקשה כתביעה ייצוגית בעילה מכוח סע' 38ג וסע' 52יא לחוק ניירות ערך כנגד המשיבים 1-3, 5-10; ודוחה את בקשת האישור כנגד המשיב 4.

...

אני סבורה כי טענות אלה נוגעות לשאלה האם הופרה חובת הדיווח ולא לאמצעים שנקטו המשיבים כדי למנוע את הפרתה.

באשר למשיב 4 - הרי מאחר שבהתאם להחלטה זו, המבקש הרים את הנטל להוכיח כי החברה הפרה לכאורה את חובת הדיווח החלה עליה רק החל מיום 15.3.2020, הרי שיש לדחות את הבקשה כנגדו שכן הוא כיהן כמנכ"ל החברה רק עד ליום 31.12.2019.

סוף דבר לאור על האמור לעיל, אני מאשרת את הבקשה כתביעה ייצוגית בעילה מכוח סע' 38ג וסע' 52יא לחוק ניירות ערך כנגד המשיבים 1-3, 5-10; ודוחה את בקשת האישור כנגד המשיב 4.

ביום 12.5.2021 הודיעה דלק ים כי ביום 25.3.2021 נחתם הסכם מכר עם תדהר (תדהר הראל מניבים הפרק הלוגיסטי בעכו – שותפות מוגבלת, שכאמור כונתה בהחלטה זו – תדהר), וצרפה דיווח לרשות לניירות ערך לגבי עסקת המכר.

ההיגיון מאחורי הדברים ברור: צירוף בעל דין נוסף להליך קיים משול להגשת הליך נפרד נגד אותו בעל דין, וכשם שלא מבקשים רשות מהנתבע להגיש נגדו תביעה כך ברגיל לא מבקשים את עמדת בעל הדין שמבוקש לצרפו להליך קיים.

הדברים הללו נטועים בהבנה כי הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא כשלעצמו הילוך מקדמי בו נבחנת האפשרות לנהל תובענה ייצוגית, ועל כן אין ליצור הליך מקדמי שבמקדמי (רע"א 147/22 אבו חרפה נ' מסרי, והפסיקה המאוזכרת בו [פורסם בנבו] (29.3.2022)).

שנית, גם לגופם של דברים לא ניתן לשלול את הטענה כי תדהר עשויה לחוב הן ביחס לסעד העשה והן ביחס לסעד הכספי ולו באופן יחסי לגבי התקופה למן רכישת הזכויות ואילך.

...

לטענת תדהר, יש לדחות את הבקשה – הן על הסף והן לגופה – משום שקבלת הבקשה עלולה לעקוף את הדרישה המכוננת בהליך הייצוגי הישראלי, שמעוגנת בסע' 3(א) לחוק, שלפיה תובענה ייצוגית תוגש אך ורק בעניין שמפורט בתוספת השנייה לחוק.

גם בחינת הדברים לגופם לא מוליכה למסקנה לה מייחלת תדהר.

המסקנה היא אפוא שאני מקבל את בקשת הצירוף ומתיר למבקשים לתקן את כתבי הטענות (בקשת האישור והתביעה הנספחת) על ידי צירוף תדהר הראל מניבים הפרק הלוגיסטי בעכו – שותפות מוגבלת, כבעלת דין נוספת בהליך.