תביעה ייצוגית בדבר גביית דמי חבר מופרזת

דיון והכרעה התשתית הנורמאטיבית לגביית דמי ניהול ע"י חברות המנהלות קרנות פנסיה בעיניין צולר (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18)) עמדה כב' השופטת ענת ברון על חשיבותן של קרנות הפנסיה: "אין להפריז בחשיבותו של החסכון הפנסיוני לעת פרישה לגימלאות, מבחינה אישית וציבורית כאחת. קרנות הפנסיה נוסדו במטרה להבטיח כי עובד שהגיע לגיל פרישה יזכה לחיות ברמת חיים שאינה נופלת באופן קצוני מרמת החיים שניהל לפני שפרש 'שזקנתו של אדם לא תבייש את צעירותו' כלשונות של המשנה לנשיא מ' חשין בבג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה... ובבחינת 'מקור הכנסה עקרי לאחר גיל פרישה ומשענת לערוב יום'...". ומיד בהמשך פסק דינה עמדה, בהקשר זה, על הצורך התמידי להיתמודד, במסגרת הסדרת פעילותן של הקרנות אל מול עמיתיהם, עם פערי הכוחות בין הצדדים: "כידוע מערכת היחסים שבין קרן פנסיה לבין המבוטחים בה מתאפיינת בפערי מידע וכוח ניכרים, שמעצם טיבם וטבעם מקימים חשש לניצול לרעה של יחסי הכוחות לטובתו של הצד "החזק". החשש מתגבר לנוכח העובדה שהנכס המנוהל על ידי הקרן הוא אותם כספים שהעמיתים חסכו "שקל לשקל" משך כל חייהם, על מנת שמשו אותם לעת שיבה".

התנאים הנדרשים בדין לקבלת אישור – משהגענו לכלל מסקנה שקיימת אפשרות סבירה שעומדת למבקש עילת תביעה אישית, עלינו לבחון את התנאים הנוספים לאישור תובענה כייצוגית: אשר לקיומן של שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות) – השתכנענו כי מנהגה של המשיבה לגבות דמי ניהול מקסימאליים בקרן הכללית הנו אחיד ביחס לכל עמיתיה המקבלים הנחה בקרן המקיפה, והדברים עולים בבירור מהמסמכים האחידים שצורפו לבקשת האישור, ומעמדתה של המשיבה עצמה; אשר להגדרת הקבוצה – הגדרת הקבוצה הנכונה, כפי שהיא עולה מחומר הראיות, הנה כל עמית של המשיבה, שבמהלך התקופה שמיום 12.12.09 (שבע שנים לאחור ממועד הגשת הבקשה, נוכח הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958) ועד ליום 30.4.19 (יום אישור בקשה זו, כפי הוראת הסיפא לסעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות) ניפתחה עבורו קרן פנסיה כללית לאחר שחצה את תיקרת ההפקדות הסטאטוטורית בקרן הפנסיה המקיפה, ושחויב באופן אוטומאטי ובלא שנמסרה לו הודעה על כך בדמי הניהול המקסימאליים האפשריים על פי דין בגין הפקדותיו לקרן הכללית.

...

אף שמוסכם עלינו כי אכן יש ליתן לחריג פרשנות מצמצמת – אף בלא להביא בחשבון את העובדה שהחריג בוטל לחלוטין החל מיום 1.4.18 – הרי שאף המבקש אינו טוען כי לא היה תוקף לחריג בתקופה שבה היה בתוקף – מיום 1.3.13 עד ליום 1.4.18 – וכאמור לא מצאנו כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות החריג.

נוכח כל האמור, משהגענו לכלל מסקנה שלמבקש לא עומדת עילת תביעה אישית, דין חלק זה מבקשתו לאישור תובענתו כייצוגית להידחות.

לסיכום לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, אך זאת רק ביחס למחלוקת הראשונה מבין השתיים שנותרו להכרעתנו, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל עמית של המשיבה, שבמהלך התקופה שמיום 12.12.09 ועד ליום 30.4.19 (יום אישור בקשה זו) נפתחה עבורו קרן פנסיה כללית, לאחר שחצה את תקרת ההפקדות הסטטוטורית בקרן הפנסיה המקיפה, ושחויב, באופן אוטומטי ובלא שנמסרה לו הודעה על כך, בדמי הניהול המקסימליים האפשריים על פי דין בגין הפקדותיו לקרן הכללית, זאת, אף שבהתאם להסדר הנחות שהיה בתוקף בעניינו הוא היה זכאי להנחה בדמי הניהול בקרן המקיפה.

בעקבות הגשת הבקשה לאישור התובענות הייצוגיות הגישו קופות החולים הודעות חדילה מכוח סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות הואיל ומדובר, לטענתן, בתביעת השבה נגד "רשות" כהגדרתה בחוק תובענות ייצוגיות, ומאחר שקופות החולים חדלו כאמור מגביית דמי ההישתתפות בעקבות חוזר הסמנכ"ל. בהחלטה מיום 3.8.15 קבענו כי קופות החולים אינן בגדר "רשות" כהגדרת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ובהתאם דחינו את הודעות החדילה שמסרו קופות החולים.

דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונאמר כי, לאחר שחזרנו ובחנו את הסדר הפשרה, עמדת היועץ המשפטי לממשלה ועמדת הצדדים לבקשה בעיניין שכר הטירחה, ונתנו דעתנו למגוון השיקולים המוזכרים בחוק ובפסיקה, סבורים אנו כי בנסיבות העניין שכר הטירחה והגמול המיוחד למבקש הנם מופרזים, אם כי מקובל עלינו כי שיטת האחוזים עדיפה בעניינינו, ונבאר.

עם זאת, יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעיניין רייכרט ביחס לשיטת האחוזים (ואשר אוזכרו גם בעיניין רשף ביטחון) (ההדגשות אינן במקור – ח"ט): "אימוצה של שיטת האחוזים דורש אף הוא מספר הבהרות. ראשית, יודגש כי שכר טירחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק. זאת, שכן לעיתים ייתכן פער, ואפילו משמעותי, בין הסכום אותו קובע בית המשפט בפסק דין, או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום אשר בסופו של דבר מגיע אל חברי הקבוצה. גזירת שכר הטירחה של עורך הדין מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה תיצור לו תמריץ להוסיף ולפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו, תוך הבטחת האינטרסים של חברי הקבוצה (ראו, אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 87-84 (התשע"א)).

...

לטעמנו, יש לקבוע כי שכר הטרחה ייפסק בשיעור מדורג, כאשר ככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן.

בנסיבות העניין, בשקלול מכלול השיקולים באנו לכלל מסקנה כי אין מקום לפסיקת שכר טרחה בשיעור שהוסכם.

עם זאת, בשים לב להתמשכות ההליך, תשלם המשיבה לבאי כוח המבקש 100,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. סוף דבר בהמשך להחלטת בית הדין מיום 26.12.17, מאושר הסדר הפשרה, בכפוף לתיקון שיעור שכר טרחת באי כוח המייצג והגמול המיוחד למבקש, וניתן לו תוקף של פסק דין בתובענה ייצוגית; כאמור בהחלטה מיום 26.12.17 הצדדים יודיעו לבית הדין תוך 15 יום מיום מתן פסק דין זה, מי הוא רואה החשבון המוסכם עליהם, כעולה מהסדר הפשרה; הגמול למבקש יועבר 14 יום לאחר שתימסר חוות דעתו של רואה החשבון שימונה בהסכמת הצדדים; שכר הטרחה ישולם בשני חלקים: 100,000 ₪ תוך 30 יום מיום מתן החלטה זו והיתרה, תוך 30 יום מיום שישלחו ההודעות האישיות לזכאים בפועל, המודיעות על מועד הזכות להחלפת המשאבה בה הוא משתמש.

רקע עובדתי בתמצית המבקשות, חברת א.צודקביץ בע״מ וחברת אלון א.חלפים בע״מ (להלן: "המבקשות"), הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד לישכת המסחר תל אביב-יפו (להלן: "לישכת המסחר"), בטענה כי לישכת המסחר גובה דמי טפול אירגוני בשיעור מופרז ושרירותי, לתכליות שלא לשמן הם יועדו, וכי מדובר בגבייה בלתי חוקית, בחוסר סמכות, על בסיס פרשנות שגויה של הוראת דין חוקית.

בעניינינו טענת לישכת המסחר, להעדר סמכות עניינית מבוססת על טענות משפטיות ולפיכך, מוצדק לקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף, בשלב מוקדם זה, עת נטען כי התובענה אינה נכללת בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות או לחילופין אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי המקור הנורמאטיבי לגביית דמי טפול על ידי המשיבה קבוע בסעיף 33 ז' לחוק הסכמים קבוציים, אשר מסדיר את חובת תשלום דמי טפול אירגוני לארגוני מעבידים: (א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעסיק שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טפול אירגוני-מקצועי לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעסיקים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גאוגרפיים או מעסיקים מסויימים, למעט מיפעל או מעסיק שהוא חבר באירגון של מפעלים או מעסיקים אשר נקבע בתקנות כאמור.

...

המבקשות טוענות מנגד כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, וכי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.

כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור.

סוף דבר המתקבלת לפיכך הבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף.

(דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג–1993, ה"ח 116 [להלן: הצעת החוק]; ראו עוד ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי, פסקה 17 [פורסם באר"ש, 24.06.2007]) בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 947–948 (2004), פסק השופט (כתוארו אז) אליעזר ריבלין שאין להפריז בהתערבות בשיעור הריבית הנגבית בהלוואות חוץ-בנקאיות, אשר נולדו מתוך הצורך של גורמים שלא הצליחו לקבל הלוואות מהמערכת הבנקאית – ולכן הן מסוכנות יותר למלווה – ומנגד יש להגן על הלווים, אשר ההלוואה נחוצה להם מאוד, מפני ניצול לא-הוגן של פערי הכוחות ביניהם לבין המלווה.

הקביעה בדבר אפשרות סבירה שבסופו של הליך ייקבע כי דמי הגבייה אינם אלא ריבית מוסווית, שאותה אימץ גם בית המשפט העליון, יפה אף לכאן, באשר לאותם דמי גבייה, אשר אפילו סכומם זהה בפרשת רון ובתיק שלפניי (17 ₪ לחודש).

בע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון ראבי, פסקה 32 (פורסם באר"ש, 04.12.2011), הדגים בית המשפט העליון שיש יסוד בפסיקה לגישה הדוגלת בהתאמת הכלל של זוטי הדברים לנזק – הקטן על-פי רוב, מטבע הדברים – שנטען כי נגרם לכל חבר בקבוצה בתובענה ייצוגית (וראו פרשת אביב שירותים משפטיים, פסקה 10).

השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן, בין היתר, האם החיוב בעמלות או באיזו מהן הוא בגדר ריבית מוסווית; האם שיעור העלות הממשית של האשראי שהמשיבה מציגה הוא השעור הנכון, או שמא הוא נמוך מהשיעור בפועל; האם מתקיימות עילות התביעה, ובהן הפרת חובת הגילוי לפי חוק הלוואות חוץ-בנקאיות, הטעה לפי חוק הגנת הצרכן, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה ההלוואה ופעולה בחוסר תום לב; האם חברי הקבוצה זכאים לסעד הנתבע בתובענה הייצוגית, לפי חלוקתו זו: ביטול הסעיפים שמכוחם נגבו העמלות, פיצוי כספי – השבת העמלות שנגבו, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית חוקית, וצו מניעה קבוע.

...

(סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות) גם לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא יזכה לייצוג נאמן בדרך הולמת ובתום לב, והיה עדיף אילולא הועלתה טענת המשיבה בעניין זה. ס ו ף ד ב ר אני מקבלת את הבקשה.

] כל סכום שנדרש לווה לשלם בקשר לחוזה ההלוואה מעבר לסכום שקיבל בפועל מן המלווה, למעט אלה: (1) ריבית פיגורים; (2) הוצאות שהוציא המלווה לשם גביית התשלום שהלווה פיגר בתשלומו כאמור בסעיף 7א; (3) הוצאות שנדרשות לשם העמדת ההלוואה במועד העמדתה, מסוג ובסכום שקבע שר המשפטים, ובכלל זה, סכום כולל, לפי הצעת המפקח על הבנקים, המפקח על נותני שירותים פיננסיים או הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, לפי העניין, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט, ורשאי שר המשפטים לקבוע הוראות שונות כאמור לגבי סוגי הלוואות ובתנאים שיקבע[] (ההדגשה אינה במקור) נמצאנו למדים שעם כניסת התיקון לחוק לתוקפו יחליט שר המשפטים, על-פי הצעתם של הגורמים במערכת הבנקאית, מה יהיה סוג ההוצאות שיגבו המלווים על העמדת ההלוואה ומה יהיה סכומן.

המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה.

מבחינת שקולי מדיניות, נטען כי אין מקום לאפשר למוסד התובענה הייצוגית לשמש ככלי לגביית חובות עבור הנתבע, בייחוד מקום שבו עשויות להיות טענות הגנה אינדיבידואליות לחברי הקבוצה.

בית המשפט המחוזי קבע כי טענות המועצה בדבר גביית דמי אחזקה מופרזים, לפיהן קלאב הוטל גבתה דמי אחזקה שנתיים בסכומים גבוהים מהמוסכם באמצעות "ניפוח סעיפי הוצאות, שאמנם הייתה זכאית להעמיס על חברי הקבוצה, אך לא בשיעורים שהעמיסה בפועל", יתבררו בתובענת המועצה; משמע שאין בהסדר הפשרה המתוקן כדי לחסום את בירורה, ומסקנה זו מקובלת גם עליי.

...

מכל מקום, כאמור, כל אחד מחברי הקבוצה רשאי לבטל בכל עת את הסכם הנופש אם יגיע למסקנה שהתקשרות זו אינה כדאית עוד עבורו.

כך שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של ולר בעניין זה "מעוררת קשיים". לצד זאת, יצוין המובן מאליו והוא שבעצם הגשת התנגדויות המגינות על אינטרסים ייחודיים של תת קבוצה מסוימת, אין כשלעצמו פסול או חוסר תום לב. בית המשפט דן בהתנגדות שהוגשה מטעם דקל וכספי ודחה אותה לגופה, ואין הצדקה להתערב בעניין זה. סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו אושר הסדר הפשרה המתוקן על כנו.

שורת הדין, אם וככל שהיא ניתנת להשׂגה בסופו של דבר, עלולה להביא לתוצאה שתָּרֵעַ עם הצדדים; מי ברב ומי במעט.