תביעה ייצוגית בגין שירותי הובלה אווירית

עוד הפניתה המשיבה לסעיף 10 לחוק תובלה אוירית שקובע כי "אחריותו של המוביל, עובדיו סוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של הנוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תשמע כל תביעה לפצוי על אותו הנזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה בסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". כמו כן נקבע בת"צ (מחוזי מרכז) 55278-03-18 סנדלמן נ' Ryanair Limited (פורסם בנבו, 19.8.2020) כי לאור מילותיו המפורשות של סעיף ייחוד העילה, אין לתבוע מוביל אוירי בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה בנסיבות שבהן חלה אמנת מונטראול.

לאור המפורט בפסק הדין ויישום פס"ד גבאי בעניינינו, איני נידרש לסוגיה זו. עוד יוטעם כי בשים לב לדחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית לפי שנתבע בגדרה פיצוי ללא הוכחת נזק, בנגוד להוראת סעיף 20(ה), הרי שלא מצאתי לידון בטענת המשיבה כי התקלה שארעה אשר הובילה לאיחור בטיסה מושא בקשת האישור, היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, אשר פוטרות אותה מחובת פיצוי.

לאור הקבוע בסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות לא יאושר ניהול תובענה ייצוגית בגין פיצוי ללא הוכחת נזק ומשכך דין בקשת האישור להדחות.

...

לאור הקבוע בסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות לא יאושר ניהול תובענה ייצוגית בגין פיצוי ללא הוכחת נזק ומשכך דין בקשת האישור להידחות.

בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את בקשת המבקש לאישור התובענה כייצוגית.

המבקש ישלם למשיבה בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 30,000 ₪.

ד.1 טענות מקדמיות – היתיישנות ושיהוי בריטיש איירוויז טענה כי ה"אמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית", שנערכה בוורשה, פולין ביום 12.10.1929, ואשר אליה הצטרפה ישראל ביום 8.10.1949 (להלן: "אמנת ורשה"), המסדירה את אחריות חברות התעופה במתן שירות לנוסעים, מטען וסחורות, היא הדין הרלוואנטי לבחינת עילת התביעה.

ואולם, לעניין תחולתה של אמנת ורשה על ענייננו, הבהרתי כבר בהחלטתי בעיניין הסילוק כי "מאחר שהתובענה שלפני איננה עוסקת כלל בדמי נזק שניגרם עקב הובלה אוירית, אלא כאמור, בטענה לגביית דמי הובלה ביתר בעקבות קיומו של קרטל, אין להסדר זה כל תחולה בעניינינו" (פסקה 6(ב) להחלטה בעיניין הסילוק).

גם הוכחת נזק או התעשרות בעקבות העוולה עשויה להציב אתגרים לא פשוטים (ראו עניין רייס, בעמ' 17.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבות מתקבלת, וזאת בכפוף לאלה: חברי הקבוצה: הנפגעים הישירים: "כל לקוחות המשיבות (בישראל או מחוצה לה) אשר שילחו מטענים לישראל (למעט מארצות הברית) או מישראל (למעט לארצות הברית) בתקופה שתחילתה היא לכל המאוחר 1 בינואר 2000 ועד מועד סיום הקרטל, שהינו לכל המוקדם ביום 14 בפברואר 2006". הנפגעים העקיפים: "כל הלקוחות של הנפגעים הישירים, אשר רכשו מהנפגעים הישירים שירותי שילוח מטענים לישראל (למעט מארצות הברית) או מישראל (למעט לארצות הברית) בתקופה שתחילתה 1 בינואר 2000 לכל המאוחר, ועד סיום הקרטל, שהינו לכל המוקדם ביום 14 בפברואר 2006". עילות התביעה שהתובענה הייצוגית מאושרת בגינה: המשיבות היו צד להסדר כובל שבו הכבילה נוגעת למחיר שיידרש, וזאת בנגוד לסעיפים 2(ב)(1), 6-4 ו-50(א) לחוק התחרות הכלכלית.

...

ואולם, גם במקרה זה, כמו באחרים רבים, השתכנעתי כי אין בטיעון הזה ממש, ולפיכך דינו להידחות (ראו, למשל: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקאות 11-10 ו-19 (5.7.2012).

דין הבקשה לתיקון הגדרת הקבוצות, על כל רכיביה, להידחות.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבות מתקבלת, וזאת בכפוף לאלה: חברי הקבוצה: הנפגעים הישירים: "כל לקוחות המשיבות (בישראל או מחוצה לה) אשר שילחו מטענים לישראל (למעט מארצות הברית) או מישראל (למעט לארצות הברית) בתקופה שתחילתה היא לכל המאוחר 1 בינואר 2000 ועד מועד סיום הקרטל, שהנו לכל המוקדם ביום 14 בפברואר 2006". הנפגעים העקיפים: "כל הלקוחות של הנפגעים הישירים, אשר רכשו מהנפגעים הישירים שירותי שילוח מטענים לישראל (למעט מארצות הברית) או מישראל (למעט לארצות הברית) בתקופה שתחילתה 1 בינואר 2000 לכל המאוחר, ועד סיום הקרטל, שהנו לכל המוקדם ביום 14 בפברואר 2006". עילות התביעה שהתובענה הייצוגית מאושרת בגינה: המשיבות היו צד להסדר כובל שבו הכבילה נוגעת למחיר שיידרש, וזאת בניגוד לסעיפים 2(ב)(1), 6-4 ו-50(א) לחוק התחרות הכלכלית.

הקבוצה שמבוקש לייצגה מוגדרת כך: "כל הנוסעים של המשיבה בטיסותיה הבינלאומיות ב-4 השנים שקדמו להגשת הבקשה ועד למועד בו תחדל המשיבה מהתנהלותה המפורטת בתובענה זאת, אשר המשיבה לא הציעה ו/או לא סיפקה להם את מלוא ההטבות המגיעות להם מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012". הסעדים הספציפיים המופיעים בעמ' 46 של בקשת האישור, סעיף 177, הם: "... ג) להורות למשיבה לפנות לכל חברי הקבוצה, בכתב ולידע אותם בדבר זכויותיהם הקבועות בחוק שירותי תעופה, ולאפשר להם לידרוש ממנה בצורה פשוטה ונינוחה את ההטבות המגיעות להם עפ"י דין, לרבות פיצוי כספי מכוח התוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה ו/או שיפוי ו/או פיצוי בגין שירותי סיוע שלא סופקו, לרבות משלוח הודעה לכל הנוסעים שטיסתם בוטלה כתוצאה מתקלה טכנית, בדבר זכאותם לקבלת פיצוי.

על יסוד כל אלה טוענת המשיבה בסעיף 22 של בקשתה לסילוק על הסף: "... 22. לאור האמור לעיל, וכמפורט להלן, לאור פסיקת בתי המשפט בעיניין דהן ובעניין קליין מחד, אשר לפיהן לא ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק שירותי תעופה, לרבות גם לא סעדים הצהרתיים שמשמעותם הפראקטית היא קבלת אותו פיצוי סטאטוטורי ולאור האמור בעיניין קליין לפיו לאור סעיף ייחוד העילה לא ניתן לתבוע סעדים אחרים כנגד מוביל אווירי, שלא בהתאם לחוק תובלה אוירית או חוק שירותי תעופה (היינו כלל הסעדים המבוקשים ע"י המבקשים, בגין הפרת חובה חקוקה, נזיקין חוזים וכיוצ"ב), הרי שלתובענה שבכותרת אין עוד תכלית ומשכך, ברי כי יש לסלקה על הסף כבר כעת". לטעמה של המשיבה, יש לסלק על הסף את הסעדים שמטרתם קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, הואיל ולא ניתן לתבוע אותם במסגרת הליך תובענה ייצוגית ולעניין זה מפנה המשיבה להוראות סעיפים 177(ג) ו-177(ד) שהבאתי לעיל.

...

לכן, אני נעתר לבקשתה של המשיבה ומורה על מחיקת כל הסעדים בבקשת האישור שעניינם סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, וזאת בשים לב להוראת סעיף 20(ה) של חוק תובענות ייצוגיות והנימוקים שפורטו בהחלטה שנתתי בעניין דהן.

מקובלת עליי, בשלב הנוכחי של הדיון בבקשה לסילוק על הסף, עמדת המבקשים בסעיף 15 של תגובתם: "אין מחלוקת כי במסגרת בקשת אישור זו עולות טענות נגד ישראייר שאינן קשורות לפיצוי הכספי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה (שלגביו נפסק כאמור כי הוא אינו בר תביעה בהליך ייצוגי)". דהיינו, עצם העובדה שאכן אין מקום לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בתובענה ייצוגית אין בה כדי לשלול מן המבקשים אפשרות לטעון כי המשיבה אינה מקיימת את חובת היידוע של נוסעיה באשר לזכויותיהם, בין אם באשר לפיצוי כספי, ובין אם באשר לשירותי סיוע (סעיף 14 לחוק שירותי תעופה, שעניינו: חובות יידוע וגילוי).

משכך, ונוכח הסכמת המבקשים בתגובתם למחיקת הסעדים בבקשת האישור המתייחסים לפיצוי הכספי הקבוע בתוספת הראשונה של החוק, הרי שיש להיעתר במקרה ספציפי זה לבקשתה של המשיבה לסילוק על הסף בכל הנוגע לסעד המבוקש של פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 6(א)(3) וסעיף 5(ב) של החוק וכפי שקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, וכך אני אכן מחליט.

ביום 14.07.2020 הגישו חברות התעופה בקשה לסילוק התובענה הייצוגית מחמת היתיישנות מהותית של עילת התביעה מאחר ולשיטתן מקום בו תובעות המשיבות בשם הקבוצה אותה הן מבקשות לייצג, דמי נזק אשר נגרם להן כתוצאה מביטולי מקטעי הטיסות, נופלת תביעה זו לגדר חוק התובלה האוירית ואמנת מונטראול המסדירים את אחריות המוביל האוירי לנזקים הנגרמים לנוסעים, הקובעים תקופת היתיישנות מהותית של 3 שנים ולא 7 שנים.

אליס טענה כי בקשת האישור מבוססת כולה על הנחת יסוד כוזבת כי המשיבה היא סוכנות נסיעות כהגדרתה בחוק שירותי התעופה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק.

אני סבורה כי סרבול והכבדה אלה אינם עדיפים על פני ניהול הליך שלם ונפרד שעשויה רויאל ג'ורדניאן, ככל שתחויב בהליך זה, לנקוט כנגד אליס.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפני ביהמ"ש בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין טיסה שבוטלה.

המבקשת ביקשה להגדיר את חברי כך "כל מי שרכש כרטיסי טיסה של ישראייר, לטיסה מספר 251H6 ו/או לטיסה מספר 252H6, עד יום 24.2.2022.". טענות המשיבה המשיבה טענה בתשובתה שאין לנהל הליך ייצוגי בעילות תביעה מכוח הדין הכללי (חוק החוזים, עשיית עושר וכיוצב'), וזאת בנגוד לסעיף ייחוד העילה הקובע, כי אין לתבוע מוביל אוירי בעניינים נשוא הליך זה, אלא אך ורק מכוח חוק התובלה האוירית ואו חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה).

...

אולם, ביהמ"ש התייחס בעניין ועקנין לפסק דין זה וקבע כלהלן: "73. אין בידי לקבל את הפסיקה שצוינה על ידי המבקשת, ואשר לשיטתה מעידה על כך שאמנת מונטריאול אינה חלה על הנסיבות דנן. אותה פסיקה אינה עוסקת במצבים של עילה בשל עיכוב או ביטול טיסה אלא בעילות אחרות, כגון בנזקים שנגרמו עקב הטסת נוסעים מבלי שהייתה בידיהם ויזה, או אז נקבע כי אלו נזקים שמקורם בבידוק לפני שלב התובלה האווירית, ומשכך אמנת מונטריאול אינה חלה עליהם [ר' למשל: רת"ק (מחוזי ת"א) 30901-05-17 אתיופיאן איירליינס נ' לוי [פורסם בנבו] (27.7.17)].

אשר על כן, המסקנה היא כי על המחלוקת חל סעיף 6 לחוק שירותי תעופה שמחייב מוביל אווירי להשיב לנוסע את מחיר הכרטיס, אך פוטר אותו על פי ס"ק (ג)(1) מתשלום פיצוי כאשר הנוסע קיבל הודעה על הביטול "14 יום לפחות לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה". הוראת סעיף 6 אינה מגבילה שיקול דעת המוביל האווירי לעניין סיבת הביטול.

סוף דבר ביהמ"ש דוחה הבקשה ומחייב המבקשת בשים לב לכך שהתקיימו רק שני דיונים, ללא דיון בבקשות מקדמיות, בתשלום שכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 15,000 ₪ בלבד.