תביעה ייצוגית בגין קיפוח בעלי מניות

בעיניין גדיש הוכרה האפשרות להכיר בעילת תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה בחברה בגין קפוח בעלי מניות המיעוט, בעיסקה שממנה נדף ריח של ניגוד עניינים במכירת מניות.

...

בהקשר זה, בדומה לחברי המשנה לנשיאה (בדימ'), אציין בקצרה כי שוכנעתי שלא נפל פגם באופן הילוכו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בפסק דינו וכי הונח בסיס מספיק לסכום שנפסק.

עיון כולל הן בהחלטתו של בית המשפט לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית והן בפסק דינו מעלה כי הכרעתו מושתתת על המסקנה כי לבעלי השליטה הייתה מעורבות בהכוונת התנהלותה של החברה בכל הנוגע לכניסה לרשימת השימור ולהחלטות שהתקבלו בהקשר זה. הדברים אמורים בפרט ביחס לרכישות העצמיות שהיה בהן להחריף את בעיית השימור, וביניהן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, גם רכישות שבוצעו באמצעות המערערת 2.

מכל הטעמים האמורים, אף אני סבורה שדין הערעור להידחות.

על כן מבקש הוא לאשר את בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשמם של כל בעלי המניות מהציבור ולכוף על המשיבים לרכוש את מניות חברי הקבוצה בשווי הוגן בניטרול הפגיעה בערך המניות בשל מעשי הקפוח.

סעיף 191 קובע כדלקמן: (א) היתנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

...

המבקש טוען כי יש להתבונן על כל מסכת האירועים ולהסיק ממנה את המסקנה המתבקשת (לשיטתו) לפיה כל הפעולות נועדו לתכלית אחת: השתלטות על החברה והפיכתה לחברה פרטית.

לא שוכנעתי כי הצעדים השונים שננקטו והחלטות החברה שהתקבלו, בכל הנוגע להנפקות השונות, להצעת הרכש ולפניה לבתי משפט, הקימו למבקש ולחברי הקבוצה עילות תביעה כנגד המשיבים, בין עילות לקיפוח, בין עילות בשל הפרת חובות כלפי בעלי המניות.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לאישור.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות ההליך בסך של 50,000 ₪.

המבקשים טענו בבקשתם כי היתנהגות המדינה, כבעלת השליטה בחברה, והתנהלות החברה עולות כדי קיפוחם של בעלי המניות הפרטיים, במובן הוראת סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ועל כן עתרו למתן סעדים להסרת הקפוח במסגרת הליך של בקשה לאישור תביעה כייצוגית.

דומה שלא יכולה להיות מחלוקת כי תשלומים שונים לבעלי השליטה עשויים להחשב במקרים מתאימים כתשלום דיבידנד, ואם הדבר נעשה שלא על פי התנאים הקבועים בדין ובמסמכי היסוד של החברה לחלוקת דיבידנד, או שלא באופן שוויוני לכלל בעלי המניות הזכאים לדיבידנד, יש בכך משום קפוח (ראו: צ' כהן, בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א), בעמ' 151; והשוו: ת"א (תל אביב-יפו) 50402-12-11 רזיאל אלרון (2000) בע"מ נ' אלרון (13/08/2017)).

...

בהעדר עילה ראויה בדבר קיפוח, דין הבקשה לאישור להידחות.

אשר על כן אני דוחה את בקשת האישור.

המבקשים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪.

על רקע הרכישה העצמית של מניות הנתבעת, הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הנתבעת ונתבעים נוספים, בטענה שהרכישה בוצעה תוך חריגה מסמכות, קפוח הנרכשים ובנגוד להוראות חוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

לטענת התובעים הייצוגיים, נתונים אלה הנוגעים לשווי אחזקות החברה בבנק מסד מלמדים שבשנת 2013 בלבד קפחה הנתבעת את בעלי המניות מהם רכשה את המניות, בסכום כולל של 32 מיליון ₪ (259-227).

...

בע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רזניק"), דן בית המשפט ביישומן של הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, במקרה שדובר בחברי קבוצה ייצוגית, וכך נקבע: "אולם ברי כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אינו יכול לסייע אלא למי שאכן לא ידע על ההחלטה משנת 1975. דא עקא, מועד הידיעה על ההחלטה משנת 1975 הינו נתון שאינו משותף לכל חברי הקבוצה. לא ניתן להכריע בשאלת הידיעה בבת אחת ביחס לכל חברי הקבוצה, אלא יידרש בירור פרטני שלה לגבי כל אחד ואחד מהם...". דברים אלה נאמרו בשלב הדיון בשאלה האם לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, ונוכח השונות האינדיבידואלית בשאלת ההתיישנות מצא בית המשפט, בנסיבות המקרה שם , שלא לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית.

בשלב זה, תשלם הנתבעת לבאי כוח התובעים המייצגים סך של 150,000 ₪ על חשבון שכר טרחתם הכולל שייפסק להם לאחר השלמת ביצוע ההוראות שלעיל.

בשלב זה, תשלם הנתבעת לתובעים, למעט תובע 1, סך של 17,000 ₪ כל אחד מיחידי התובעים על חשבון הגמול הכולל שייפסק להם לאחר השלמת ביצוע ההוראות שלעיל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות המשפט בסך 111,375 ₪, כמפורט בחשבוניות שצורפו לסיכומי התובעים.

במסגרת ההיתנגדות לבקשה נטען כי מטרתה האמתית של החלוקה המבוקשת היא החזרת כספי הרכישה לקרן קיסטון, לטובת פרעון הלוואותיה; כי בבקשת החלוקה לא צוין דבר קיומם של נושים מהותיים או מובטחים של אגד; כי לא פורטו במסגרת הבקשה ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד אגד, לרבות הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה מטעם גימלאי אגד (להלן: "בקשת האישור"), שמכוחה, ומכוח אחזקתם במניות אגד בעבר, בהיותה אגודה שיתופית, הם בעלי מעמד של נושים "פוטנציאליים". בעיניין מעמדם של המתנגדים נטען כי אמנם הם לא מהוים נושים מהותיים כהגדרת סעיף 1 לתקנות החברות (אישור חלוקה), התשס"א-2011, אולם, במסגרת מבחן יכולת הפרעון יש לקחת בחשבון גם נושים עתידיים.

ראשית אציין כי לטעמי, טענתם העובדתית של גימלאי אגד המתנגדים במסגרת בקשת האישור לפיה נכרת חוזה נאמנות מחייב בין האגודה לכלל חבריה (סעיף 40 לבקשת האישור) תתקשה לדור בכפיפה אחת יחד עם יתר עילות התביעה הנטענות ובכללן הטענה לקיומה של תניה מקפחת בחוזה אחיד, קפוח בעלי מניות, עשיית עושר ולא במשפט ותניה בחוזה הנוגדת את תקנת הציבור.

...

אציין כי חוות דעת המומחה מטעם המתנגדים כללה טענות נוספות אשר הביאו אותו למסקנה כי לא ניתן לעשות שימוש חוו"ד וינר וכי חלוקת הדיבידנד המבקשת תפגע בכושר הפירעון של המבקש וביתר שאת כשמתחשבים בנשייה בכוח של גמלאי אגד המתנגדים ושל הקבוצה אליה הם משתייכים.

טענות אלה זכו למענה מקיף ומפורט בחוות דעתו של פרופ' וינר ועל יסוד מענה זה, כמו גם מסקנתי דלעיל בנוגע לתוחלת החבות כלפי גמלאי אגד המתנגדים, באתי למסקנה כי ניתן להסתמך על האמור בחוות דעתו של פרופ' וינר לשם הערכת יכולת הפירעון של המבקשת.

סוף דבר נוכח האמור התנגדות גמלאי אגד לבקשה לאישור חלוקה - נדחית.