תביעה ייצוגית בגין הפסדים בקרנות פנסיה

התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, החזרי סכומים שנוכו שלא כדין מהשכר, תוספת וותק, דמי חגים, אש"ל, נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה – בגין תגמולים ופיצויים וגילום שעורי מס. הנתבעת - קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ הנה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.

באשר לנכויים מהשכר, טענה הנתבעת כי קיים בה ועד עובדים ועל כן היא היתה מחוייבת בנכוי דמי ועד שהועברו לחשבון הוועד וכי עניין זה נדון כבר במסגרת תובענה ייצוגית שנדחתה.

בהתאם לחישובי הנתבעת, התובע זכאי היה להפרשה לקרן פנסיה בסך של 5,649.5 ש"ח והנתבעת הפקידה עבורו סך של 4,747 ש"ח לביטוח מנהלים כך שהתובע זכאי, לכל היותר, להפרש בסך 902.5 ש"ח בגין רכיב זה. לטענתה, בהתאם להסכם הקבוצי משנת 1972 לא חלה עליה כל חובה להפקיד 8.33% עבור התובע לקופת הפיצויים.

משכך, מתייתר הדיון ברכיב זה. גילום מס התביעה לתשלום גילום המס נזנחה אף היא בסיכומי התובע ועל כן מתייתר הדיון בה. מכל מקום, אף לגופו של עניין, טענות התובע בדבר "הפסדי מסוי" טעונות הוכחה וראויות להתברר מול רשויות המס.

...

נוכח המחלוקות בדבר שיעור הסכומים להם זכאי היה התובע, מחלוקות שהוכרעו בפסק דין זה, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים שנפסקו לזכות התובע בפסק דין זה ממועד סיום ההעסקה (22.11.08) ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סך של 12,291 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.

ביום 12.2.17 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה בה עתרו התובעות לחיוב הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לתשלום הסעדים הבאים – פיצוי בגין הפסדי פנסיית השארים שנגרמה להן בגין אי ביטוחו הפנסיוני של המנוח בסך של 1,113,075 ₪, החזר עלות חוות דעת אקטוארית שהוגשה לצורכי התביעה דנן בסך של 11,700 ₪ , שכר מחצית חודש יוני 2016 בסך של 4,196 ₪ , דמי הבראה בסך של 3,402 ₪, גמול שעות נוספות בסך של 260,568 ₪ וכן מתן צו עשה להעברת פנקס החופשה של המנוח לידי התובעות.

וכדברי בית הדין הארצי לעבודה שם: "כפי שנאמר לעיל, תובענות המופנות כלפי המעסיק, שעילתן הפסד גימלה בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מתאפיינות בדרך כלל בריחוק ניכר, שיכול להישתרע על פני עשרות שנים בין מועד ההפרה לבין מועד תחילת ההתגבשות של הנזק. זאת, בנסיבות שבהן אין חלה על המעסיק חובה לשמור בידיו מסמכים וראיות הנוגעים לתקופות עבר רחוקות או להערך אליהן מבחינה כלכלית (זאת בשונה כמובן מקרן הפנסיה). משכך, ככל שהייתה מתקבלת עמדתו של המערער בסוגיית ההתיישנות שלפיה, יש להגדיר את מועד קום העילה בהתאם למועד קרות הארוע המזכה, כמשמעו בתקנון קרן הפנסיה - הרי שהדבר עלול היה להוביל להגשת תביעות רבות לפצוי עשרות שנים לאחר תום יחסי העבודה ועשרות שנים לאחר מועד ההפרה הנטענת האחרונה של החובה לבצוע התשלום לקרן הפנסיה. זאת שעה שמנגד, ניהול הליך לבצוע הפרשות בזמן אמת הנו פשוט יחסית ואינו דורש לרוב השקעת משאבים משמעותיים. במיוחד, שעה שמקור החובה הנו בהוראות הסכמים קבוציים או צוי הרחבה אשר לעיתים אין מחלוקת לגבי עצם תחולתם, ובשים לב לכך שהוכחת תביעות מסוג זה, בזמן אמת, נסמכת על רישומים שיש חובה לנהלם על פי החוק ועל נטלי ראיה הבאים להקל על העובד בהסתמך על חובה זו. בין שמדובר בתלושי שכר ובין שמדובר ברישומים של קרן הפנסיה. על כך יש להוסיף את המגמה המסתמנת של העצמת הכלים המשפטיים שנועדו להביא להגברת האכיפה של חובות המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה באופן שוטף. בין באמצעות הכלי של תובענות ייצוגיות, בין באמצעות שכלול והגברת האפקטיביות של המנגנונים שמקורם בהסכמים קבוציים ובין באמצעות השמוש בכלים שהעמיד לשם כך המחוקק (ר' החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011). זאת מתוך הכרה בחשיבות הרבה של הביטוח הפנסיוני עבור העובד ובני משפחתו מחד ובאנטרס הצבורי שבהטלת עלות הפצוי בשל קרות ארוע בטוחי על הגורם הערוך לכך מבחינה כלכלית.

...

לפיכך, גם הטענה לחיובו האישי של הנתבע 2 מכוח מעשיו או מחדליו או מכוח היותו מעסיקו של המנוח להידחות.

לפיכך, משהנתבעת נמנעה מלפרט מהו החזר ההלוואה שהושב לה וטענה באופן סתמי להשבת הלוואה ללא כל פירוט בנדון, ממילא ראוי היה לדחות את טענתה גם מטעם זה. סוף דבר : הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים תוך 30 ימים מהיום: החזר עלות חוות דעת אקטוארית בסך של 11,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.1.16 ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בהיעדר עילה.

על כן, מקום בו הנתבעת ייחסה שלא כדין חלק משכר הבסיס לתשלום עבור "נסיעות", יש לחייבה עבור הפסד הפרשות לקרן הפנסיה עבור הכספים שהוכתרו כ"נסיעות" בסך של 906 ₪ (במסגרת התצהיר הסך עמד על 735.9 ₪).

באשר לטענה כי יש לשלם תעריף לילה עבור שעות עבודה במשמרת לילה שקדמו לשעה 22:00, טענה הנתבעת, כי התובע מעלה טענות זהות לאלה שהועלו בתיק ע"ע 54650-09-16 (להלן – עניין שובל) שם נדחתה טענתו כאמור; מעבר לכך, עניינים אלה נדונו בתיק התביעה הייצוגית שהגיש התובע (ת"צ 46328-03-13) רכיב זה נדחה בבית הדין הארצי ולכן קיים השתק פלוגתא.

עוד יצוין כי נדחית גם התביעה בגין הפרשות מוגדלות לקרן הפנסיה בגין משמרות כפולות זאת לאור דחיית התביעה לתשלום שעות נוספות כאמור לעיל.

...

היות ושולם לתובע סך של 4,379 ₪ עבור דמי הודעה מוקדמת – התביעה נדחית.

אין המדובר בהטבה שניתנה לתובע, כי אם בחישוב שגוי מצד הנתבעת, ולכן אני מורה על השבה של ההפרש בסך 1,181 ₪.

זה המקום לציין כי התביעה לתשלום הפרשות פנסיוניות מדמי ההודעה המקודמת נדחית היות ובתשלום חלף הודעה מוקדמת יש ניתוק מידי של יחסי העבודה והתובע מפסיק לצבור זכויות סוציאליות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ת"צ 20773-04-19 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד נציג ציבור (מעסיקים) יעקב אורנשטיין המבקשת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית: רוני צורף ע"י ב"כ: עו"ד משה וקרט או עו"ד ליאת בן סימון המשיבה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית: מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אייל בריק או עו"ד טליה יונתן דגן החלטה

לחלופין המשיבה טענה כי היא כלל אינה מסווגת בענף הביטוח או בענף ההשקעות אלא בפעילויות עזר בלבד משאינה חברת ביטוח או קרן פנסיה, אלא סוכנות ביטוח, העוסקת בתיווך למוצרי ביטוח ומוצרים פנסיוניים (פעילויות שהוחרגו מהענף הראשי של "ביטוח, ביטוח משנה וקרנות פנסיה" בסווג האחיד ומופיעות תחת ענף ראשי אחר).

משמעות הדבר היא שלא היה בהעדרות המבקשת מהעבודה ביום ספציפי (עקב חופשה, מחלה, חג, יום בחירה וכו'), כדי לפגוע בתהליך המכירה ובעמלות שהמבקשת קיבלה ולא נגרם לה הפסד הישתכרות עקב כך. בנוגע לעילת התביעה בגין הכללת העמלות בחלף הודעה מוקדמת, נטען כי למבקשת אין עילת תביעה אישית משום שהיא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת וקיבלה עמלות.

לעניין עילות התביעה מכוח צו ההרחבה הענפי - אי ביצוע הפרשות לגמל ומתן יום בחירה כאמור לעיל, המדינה סברה כי מאחר שהנושא של תחולת צו ההרחבה הענפי טרם הוברר סופית, אין מקום לדחות את התביעות בגין עילות התביעה מכוחו (אי ביצוע הפקדות לפנסיה, אי מתן יום בחירה ותשלום דמי חגים) כך שהדבר יהווה מעשה בית דין, שעה שהקבוצה אינה מקבלת סעד כלשהוא בגין רכיבים אלו, אלא יש אך ורק למחקן.

...

אשר לשכר הטרחה של ב"כ המבקשת – הגענו לכלל מסקנה כי גם הוא סביר וראוי, חרף טענת המדינה, ונפרט.

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

סוף דבר מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לשינוי המוצע שפורט בסעיף 36 לעיל.

בתקופת עבודתו חלק ניכר משכרו של המבקש (למעלה מ 30% מהשכר) חושב כ"עמלות מכירה", וכתשלומים בגין עמידה ביעדי מכירות "עמלת יעד" ו/או "יעד חנות". הבקשה דנן הוגשה בחודש ינואר 20' לאישור תביעה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין שלוש עילות תביעה, אשר לטענת המבקש משותפות לכל קבוצת העובדים שהועסקו על ידי הנתבעת בתפקיד אנשי מכירות: הפרשות חסרות לקרן פנסיה – לטענת המבקש הפרשות לפנסיה בוצעו משכר הבסיס בלבד ולא בוצעו הפרשות לפנסיה מרכיבי העמלות.

בהחלטתי מיום 10/11/21 קבעתי כדלקמן: "בנסיבות העניין ובשים לב למהות הזכות הנתבעת בית הדין סבור לכאורה כי יש קושי בכך שיתקיים מעשה בי-דין כלפי מי מחברי הקבוצה אשר לא הודיע באופן מפורש על רצונו להכלל בקבוצה, ואפשר שאף עומדת לו עילת תביעה שונה (כגון תביעה בגין הפסד בתגמולי נכות / גובה קצבת שארים וכיו"ב אשר אין מקום לשלול אותה שלא מדעת.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בעמדת היועץ המשפטי החלטתי לדחות את הבקשה לאישור הסכם פשרה וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: הנתבעת מנהלת רשת חנויות למכירת ריהוט, חיפויים ופרטי עיצוב לבית.

בהקשר זה אציין כי על מנת ליצור תמריץ לאתר את חברי הקבוצה אני סבורה כי יש לזכות את ב"כ הקבוצה בשכר טרחה בגין הפיצוי הרטרואקטיבי אך ביחס לעובדים שקיבלו את הפיצוי בפועל ואשר לא הודיעו על רצונם לצאת מהקבוצה.

לצד ההערות עליהן עמדתי לעיל בגינן אני סבורה כי אין מקום לאשר את ההסכם אציין כי בהליכי פרט שענינם הפרשות חסרות לקרן פנסיה אין זה דבר נדיר שהסעד שנפסק (בין במסגרת אישור פשרה ובין במסגרת פס"ד) מבוצע בדרך של תשלום פיצוי לעובד חלף הפרשה רטרואקטיבית לקרן פנסיה, אשר במרבית המקרים ממילא איננה אפשרית.

מכל הטעמים שפורטו לעיל הבקשה לאישור הסכם פשרה נדחית.