במוקד בקשת האישור ניצבת הטענה כי פרטנר מפירה את חובתה כלפי לקוחות המשויכים לתוכניות עסקיות, ליתן הודעה מראש ובכתב על מועד סיום תקופת ההטבה שבה נרכשים שירותיה בטלפון הסלולארי במחיר מוזל, וכי העלתה את התעריף החודשי שנגבה מהמנוי מבלי ליתן הודעה מוקדמת; זאת בין היתר בנגוד להוראות הרישיון ולחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק).
נקבע כי פרטנר אינה יכולה לטעון להיעדר נזק רק משום שהציעה ליוני הטבה בדמות ביטול דמי המעבר לתוכנית עסקית אחרת בעלות נמוכה יותר – בייחוד כשלא הוכח כי יוני זוכה בגין חיוב ביתר של חודש דצמבר 2016; וכי אין בסירובו של חן לעבור לתוכנית זולה (לעומת הסכום שהוא נידרש לשלם בתוכנית העסקית שעליה הוא מנוי), כדי ללמד שלא נגרם לו נזק לכאורה, וגובהו יתברר בתובענה הייצוגית עצמה].
[בהקשר זה נטען כי בין חברי הקבוצה המיוצגת קיימת שונות רבה: הן בשאלה אם הלקוח הוא צרכן; הן באופי ובנסיבות הצריכה של שירותי הסלולאר ביחס לכל אחד מאלפי הלקוחות; הן בעצם קיומם של עילת תביעה ונזקים נטענים בגינה, בהנתן ההודעות, המסרונים והחשבוניות שנשלחו ללקוחות; וכיוצ"ב שאלות אינדיוידואליות שניהול הדיון בעיניינן באמצעות תובענה ייצוגית איננו הדרך היעילה וההוגנת.
...
צוין כי לפי המפורט בתצהיר גילוי המסמכים, קיימת לכאורה קבוצה של כ-11,811 לקוחות שצורפו לתוכניות עסקיות של פרטנר מבלי שהציגו את האישורים הנדרשים או שהם חתומים על הסכם התקשרות כדוגמת ההסכם שעליו חתומים כרמי, הכולל תנאי "לשימוש אישי סביר והוגן". בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי הונחה לכאורה תשתית לכך שלא מדובר "בטעות" שאירעה בעניינם של כרמי וכי היה על פרטנר "להיות מודעת לכך שמדובר בלקוחות שיש חובה בדין לידעם אודות שינוי התעריף". [בהקשר זה מצא בית המשפט חיזוק בלשון תנאי השימוש, שם נקבע כתנאי מהותי כי מטרת השימוש היא לשימוש אישי.
עמדה זו על פניה מקובלת עליי.
מקובלת עליי אפוא הטענה כי לא היה מקום לאשר את בירורן וניהולן של עילות התביעה הנוספות בהליך הייצוגי, ועל כן דין הערעור להתקבל בהיבט זה.
מעבר לאמור, על פני הדברים מתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית, והטענות שבפי פרטנר אינן מעוררות עילה להתערבות בשלב זה. כך בפרט, ביחס לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה כרמי מחזיקים בעילת תביעה אישית וכי יש יסוד סביר להניח שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
סוף דבר
התוצאה היא שהערעור נדחה בעיקרו, ומשמע שהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר לנהל תובענה כייצוגית נגד פרטנר בגין אי מסירת הודעה מראש ובכתב לצרכנים על מועד סיום תקופת ההטבה נותרת בעינה.
בכל הנוגע לבירורן וניהולן של עילות התביעה הנוספות, הערעור מתקבל אך במובן זה שאין לאפשר את ניהול ההליך הייצוגי ביחס לעילות תביעה אלה.
