תביעה ייצוגית בגין גביית אגרות בניה שלא כדין

עניינה של התובענה, גביה שלא כדין של היטלי פיתוח שצ"פ, תעול, סלילת כביש וסלילת מדרכה וחיוב בדמי הקמה, בגין שטחים קיימים שניבנו כדין, וזאת במסגרת בקשה לתוספת בניה.

במסגרת הליך מתן היתר הבניה חויב המבקש בגין אגרות בניה, לפי שטח בגודל של 5.47 מ"ר –השטח שהתווסף לשטח הדירה.

עפ"י סעיף 10(ב) לכללים: "השטח שלפיו יחושב סכום דמי ההקמה בבנייה שאושרה לגביה בקשה להיתר, הוא שטח הבנייה החדשה שאושרה כאמור, ואם לא נמצאה הבקשה להיתר – שטח הבנייה החדשה כפי שהיה מחושב לצורך הגשת בקשה להיתר במועד המצאת הדרישה לתשלום". הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהמשיבות גבו ממנו, במסגרת הליך היתר לתוספת בניה, היטלי פיתוח; שצ"פ, תעול, סלילה ודמי הקמה – בגין שטחים קיימים שניבנו ע"פ דין, וכל זאת בעשרים וארבע החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה." המבקש העריך את ניזקו האישי בגין גביית היטלי הפיתוח ביתר, כפי שנעשה על ידי המשיבה 2, בסך של כ-3,300 ₪.

התובענה הביאה להגשמת מטרות חוק תובענות ייצוגיות, הביאה לאכיפת הדין – חוקי העזר הערוניים והכללים למימוש זכותם של חברי הקבוצה לגישה לערכאות ולהפסקת הגביה שלא כדין.

...

לא מצאתי ליתן משקל לכך שהמבקש לא המתין משך זמן סביר מהפנייה המוקדמת, ושלא פנה בפניה כזו למשיבה 3, בהיעדר חובה כזו לפי הפסיקה (ר' דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (17.12.19)) לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - בהתחשב בסכום גביית היתר (שכאמור, אינו מוסכם על הצדדים ואיני קובעת מסמרות בעניינו) ובחסכון עתידי מסוים, ובשיקולי התפוקה, התשומה והחשיבות הציבורית שפורטו לעיל - אני קובעת כדלקמן: המשיבות 2-1 תשלמנה גמול למבקש בסך 9,000 ₪ ושכר טרחה לבאת כוחו בסך 102,375 ₪ כולל מע"מ. המשיבה 3 תשלם גמול למבקש 2,000 ₪ בסך ושכר טרחה לבאת כוחו בסך 21,937 ₪ כולל מע"מ. 53אני מורה כי המבקש פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7(א(א)(4)(ב) בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית: עילת השבה מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, וכן מכוח פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, בשל גביית אגרות בנייה שלא כדין על ידי המשיבה ביחס לרכיבים פטורים מהיתר שנכללו בבקשות להיתר בנייה.

...

בפסק הדין מיום 12.5.20 במסגרת "גלגולו הראשון" של התיק נקבע כי במקרה שלפנינו לא ניתן להתיר תקיפה עקיפה של מעשה שלטוני במסגרת תובענה ייצוגית, ובנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בסיכומם של דברים, סבורני כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה דנא.

משנקבע לעיל כי לכאורה יש ממש בטענות המבקש בדבר גבייה בלתי חוקית של אגרת היתר בנייה, ומשאין חולק כי האגרה בגין המצללות (הפטורות) אמנם שולמה על ידי המבקש, דין טענת המשיבה בנדון להידחות.

על יסוד כל המפורט לעיל, התרשמתי כי בענייננו, יש יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סיכום: על יסוד כל האמור לעיל, אני מאשר ניהולה של תביעה זו כתובענה ייצוגית, וקובע כדלקמן: הגדרת הקבוצה: "כל תושבי המועצה המקומית קצרין, אשר נגבתה מהן אגרת היתר בנייה שלא כדין בגין מצללות פטורות שנכללו בבקשת היתר, בתקופה המתחילה שנתיים קודם להגשת בקשת האישור". בעניין זה אני מוצא להזכיר כי לפי הפסיקה, סמכותו של בית המשפט לערוך שינויים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעת אישור התובענה (גם בהיבט של הגדרת הקבוצה) היא סמכות רחבה, והכל לשם הבטחת ניהול הוגן ויעיל של התובענה הייצוגית (השוו בהקשר של שינוי בהיבט של הגדרת השאלה המשותפת: רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה (14.04.2015)).

בתשובה כללה הועדה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 בנוגע לגביית "אגרת תיק ורוד" ואגרות עבור הנפקת טופס 4 (טופס אישור אכלוס).

הועדה הוסיפה וטענה כי קסיס לא שילם אגרת תיק ורוד ואף לא נידרש לשלם אגרה עבור הנפקת טופס 4, ועל כן לא עומדת לו עילת תביעה אישית בשל גביית אגרות אלו.

בהחלטתי האמורה אשרתי את הגשת התביעה כייצוגית, אך ורק בכל הנוגע להשבת הפקדון להבטחת אגרות הבנייה.

חובת רשות ציבורית להשבת תשלומי מס ואגרה שנגבו שלא כדין הוכרה במספר רב של מקרים (ראו ע"א 546/04 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (20/8/2009); ע"א 412/54 עריית תל אביב יפו נ' חברת ארמון אהרונוביץ 3 בע"מ, פ"ד י (3) 1835, 1845 (1956); ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545, 566 (2006); דנ"א 7398/09 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14/4/2015)).

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני מקבל את התביעות ומורה לנתבעות, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי והוועדה המקומית לתכנון ולבניה אלונים, להשיב את הפיקדונות שנגבו מחברי הקבוצה, כהגדרתם בפסקה 47 לעיל.

אני מורה כי אם יתעוררו מקרים של מחלוקות לעניין זכות מבקשי ההיתר להשבת הפיקדון או לעניין חישוב סכום ההחזר, יפנו הצדדים לבית המשפט וימונה בודק להכריע במחלוקות.

אני מורה על פרסום פסק דין זה על פי סעיף 25(א)(5) לחוק תובענות ייצוגיות, לרבות הודעה כאמור בסעיף (ב) למתווה ההשבה (פסקה 49 לעיל).

הקבוצה בבקשת האישור: "כל מי שהגיש בקשה להיתר בנייה ושילם למשיבות פקדון על חשבון אגרת הבניה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר, אך במועד גביית יתרת סכום האגרה סכום הפקדון קוזז בערכו הנומינלי, ללא תוספת הפרישי הצמדה למדד המחירים לצרכן, כדין". תמצית הודעת החדילה ביום 21.9.2023 הגישו המשיבות הודעת חדילה מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו- 2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"החוק" בהתאמה).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

הועדה חדלה מהגבייה שלא כדין ביום 20.9.2023, היינו בטרם חלף "המועד הקובע". על כן, הודעת החדילה ניתנה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות.

...

משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות – בקשת האישור נדחית בזאת.

נוכח האמור עד כאן, אני מקבלת את המלצת הצדדים לעניין שכר הטרחה והגמול (המהווים כ-19% מסכום גביית היתר לפי הצהרת סגנית גזברית העירייה).

על כן אני מורה כי שכר הטרחה לב"כ התובע יעמוד על 28,080 ₪ (כולל מע"מ) והגמול יעמוד על 7,020 ₪ (כולל מע"מ).

פסק הדין בעיניין אלפריח והפסיקה בעקבותיו בעיניין אלפריח נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עריית חיפה להשבת סכומים שגבתה, לפי הנטען, שלא כדין בגין אגרות שלוט שהוטלו מכוח חוק עזר ערוני.

בראש ובראשונה, ובשונה מתביעת השבה פרטנית, כאשר מדובר בתובענה ייצוגית נגד רשות שבה נתבע סעד של השבה בגין גביה שלא כדין, הסמכות העניינית מסורה מלכתחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ופרט 2 לתוספת השלישית; סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006).

כמו כן מציין הוא, ואף זאת בצדק רב, כי על-מנת ליצלוח את מחסום המניעות, המערערת צריכה להניח על כפות המאזניים טענות מעולם המשפט המנהלי שבבסיסן חובתה של רשות שלטונית לנהוג בהגינות, ביושר ובתום-לב עם האזרחים שניצבים מולה – חובה שאינה מאפשרת לרשות לגבות מאזרח תשלומי יתר ולא להשיבם (ראו: ע"א 4708/14 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' המועצה המקומית גן יבנה, פסקות 35-34 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (24.8.2015)).

...

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.

ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).

לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.