תביעה חוזית לאחר הסכם פשרה עם תניית בוררות

בהסכם נקבע כי אין בו העברת זכויות וכי הוא מבטל כל הסכם שקדם לו. לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים, היתקיימה בוררות לפני הרב מרמורש מביה"ד של הרב קרליץ, לפי תניית הבוררות שבהסכם ביניהם.

ניכר כי עיקר הדיונים היתמקד בנושא העברת הזכויות במקרקעין, כאשר בדיון הראשון מיום 23.3.14 פותח מאיר כהן, מנהל המשיבה, ומצביע על הקשיים לקבלת הלוואה מהבנק, חתימה של הערייה על הסכם הפיתוח אשר מתעקשת שהמבקשת תחתום, ועוד; והוא אומר, "הגעתי למסקנה שפה לא יהיה פרויקט אם לא אעמוד על הזכויות שלי כפי שהיה שאני קונה את כל הזכויות מהסבא. היה תנאי אחד מתלה על הנושא של המינהל וזה סודר. אז אני תובע את זה" (נספח 21א לתשובת המשיבה עמוד 1 שורות 8 - 16).

אם כן, גם לאחר אותו חלק בדיון אשר לטענת המבקשת מעיד על הבעת עמדה שלביה"ד אין סמכות לידון בהעברת הזכויות, הרי שבא-כוחה הסכים להעברת הזכויות בתנאי שתהיה ערבות לשיפוי על התמורה החוזית ועל הנזקים, וזו העמדה שלמעשה הציגה המבקשת בשלושת הדיונים, כאשר הצדדים חלוקים על הנזקים הקיימים והפוטנציאליים.

נטען כי עובדה זו הובאה לידיעת המבקשת בשיחות שהתנהלו בין מאיר כהן מטעם המשיבה לבין מי מטעם המבקשת, לרבות הרב זאב ארנסטר; וכן במכתב המשיבה למבקשת ביום 18.3.08 עובר לחתימה על הסכם הפשרה עם תניית הבוררות, אשר בו נאמר כך: "בהמשך לשיחתנו היות וביקשתם למנות כבוררים מוסכמים את הרכב הדיינים הרב אליהו פוזן והרב מאיר הייזלר והרב יואל פרידמן בהסכם המתגבש, מחובתנו לעלות על הכתב כי הרב מאיר הייזלר מופיע כבורר מוסכם בהסכמים ובהתקשרויות עם משקיעים בחברתינו, כמו"כ סוכם כי הבורר יוכל לשמש כנאמן עבור המשקיעים ו/או כדירקטור זמני בחברה להבטחת זכויות המשקיעים. הודעתינו זו מהווה תנאי לחתימתנו על הסכם הפשרה, ותחשב כהודעה מצידנו על כל המשתמע מכך." נטען כי הודעה זו נימסרה ביום 18.3.08 למר משה מילר מטעם המבקשת, אשר אישר בכתב ידו ובחתימתו את קבלתה (להלן: "המסמך"), וכי די במסמך זה בכדי להביא לדחיית הבקשה.

...

אי לכך, אין אלא להסיק כי בפועל לא התקיים ניגוד עניינים המקים עילת ביטול, וכן, לאור כל האמור לעיל, לא נוצר לסברתי כל עיוות דין; ועל כן אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת לביטול פסק הבורר.

הבקשה לביטול פסק בורר, בתוספת הטיעון, נדחית.

פועל יוצא מן האמור, בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשר בזה את פסק הבוררות מיום כד' חשוון התשע"ה (30.12.14), אשר ניתן בבית הדין של הרב קרליץ בידי הרכב הדיינים: מאיר הייזלר, אליהו פוזן ויואל פרידמן.

בפני תביעה כספית חוזית המהוה גילגול שני של הליך משפטי בנוגע להתקשרות בין התובעים, עו"ד צורי לגזיאל (להלן: עו"ד לגזיאל) והגב' איריס לגזיאל (להלן, ביחד – התובעים) לנתבע לבצוע עבודות גינון.

ההליך הראשון בין הצדדים, שהוגש גם הוא לבית משפט זה, הסתיים בהסכם פשרה, שקבל תוקף של פסק דין, ובו נקבעה תניית בוררות.

על אף מנגנון זה טוענים התובעים כי יש לקבל את התביעה הנוגעת לעבודות שבוצעו לאחר החתימה על הסכם הפשרה, לקבוע כי הסכם הפשרה הופר, ולהורות לנתבע לשלם בגין ההפרה וכן בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪.

...

על אף מנגנון זה טוענים התובעים כי יש לקבל את התביעה הנוגעת לעבודות שבוצעו לאחר החתימה על הסכם הפשרה, לקבוע כי הסכם הפשרה הופר, ולהורות לנתבע לשלם בגין ההפרה וכן בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להידחות, הן בשל ההיבט הנוגע למינוי מר אסולין, הן בנוגע למהות התביעה שלא הוכחה והן באשר לראיות התובעים אשר אינן קרובות לרף הראייתי הנדרש על מנת להוכיח את הליקויים הנטענים על ידם.

לאור האמור לעיל תביעת התובעים נדחית במלואה.

מאחר והנתבע נדרש לשאת בהוצאות מלוא ניהול ההליך, כולל הליך הוכחות והגשת סיכומים, הרי שיש לשפות את הנתבע על מלוא הפסדיו בגין ניהול הליך זה. משכך, התובעים ישלמו לנתבע שכר טרחה והוצאות בסך של 20,000 ₪.

בסיכומיה פירטה התובעת את הפרויקטים המדוברים הרלבאנטיים לשיטתה לנתבעת 2 והעמידה את סכום תביעתה ביחס לנתבעת 2 על סך של 2,000,050 ₪ (שהוא סכום התביעה בהפחתת הסכום שסוכם בהסכם הפשרה עם הנתבעת 1) ולחלופין 1,394,423 ₪ על פי הפרוט הבא.

הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה שהוגש על ידי עו"ד ג'ובראן כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת העידר יריבות, שהוי ניכר בהגשת התביעה וקיומה של תניית בוררות בהסכם שבין הצדדים.

בכתב סיכומיה טענה הנתבעת כי במסגרת כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן העלתה התובעת טענות שמקורן בעילה חוזית הנובעת מההסכם מיום 7.11.05 ואולם בפועל רק חלק קטן מהעבודות שבגינן היא תובעת כלול באותו הסכם נטען (קירות תומכים לקווי ביוב ותכנון קירות תומכים עוספייא - סעיף 13 לסיכומי הנתבעת).

עם כל הכבוד ובזהירות המתבקשת ועל מנת שלא לפגוע בתובעת ובגורמים מטעמה שלא לצורך הרי שנראה כי בחלוף פרק זמן מסוים ולאחר פירוק הערייה בחרה התובעת להגיש את תביעתה בסכומים המדוברים ללא כל תימוכין וללא כל אדן משפטי בשים לב ללשון ההסכם שלו עצמו היא טוענת ולהוראותיו ומבלי לפעול כלל להשגת הנתונים הנדרשים לביסוס תביעתה.

...

לסיכום, נוכח התוצאה אליה הגעתי ועל מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך יובהר כי אני דוחה את טענות התובעת בכל העילות הנטענות על ידה.

למען הסר ספק - תביעת התובעת על כל רכיביה ביחס לנתבעת 2 נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

המבקשת טוענת שמאחר והיא חולקת על הטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה, יש להעביר את העניין לבירור במסגרת הליך בוררות בהתאם לתניית הבוררות שנקבעה בהסכם הפשרה.

לטענתו, הכירה המבקשת בזכותו החוזית לסיום מוקדם של ההיתקשרות גם לאחר החתימה על הסכם הפשרה וזאת כפי שניתן להסיק מן העובדה שחברת האם של המבקשת, "חברת מנרב אחזקות בע"מ" שהנה חברה ציבורית, הקפידה לדיווח במסגרת הדוחות התקופתיים שפורסמו על ידה לבעלי מניותיה, אודות זכותו של המשיב לסיים את ההיתקשרות עם המבקשת לפני שנת 2025.

...

איני מקבלת אף את טענת המשיב כי אזכור האפשרות לסיום ההתקשרות בין המבקשת לבין המשיב, בדוחות הכספיים של חברת האם של המבקשת, הוא בבחינת הודאת בעל דין.

מטעם זה, כמו גם מן הטעמים שפורטו על ידי המבקשת בתשובתה, אני דוחה את טענת המשיב כי יש בגילוי האמור בדוחות הכספיים כדי ליצור השתק שיפוטי כלפי המבקשת בעניין זה. מכל האמור לעיל אני דוחה את טענות המשיב בדבר היעדר מחלוקת ובדבר השתק שיפוטי.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את הבקשה ומעכבת את בירורו של הליך זה. הצדדים יפעלו למינוי בורר בהתאם להסכם בינהם ובשלב זה התיק המתנהל בפני ייסגר.

טענות הצדדים הנתבעים טענו, כי מדובר בתביעה חוזית, כאשר במסגרת החוזה חתמו הצדדים על תניית בוררות, אשר מסמיכה את בית הדין כבורר מוסכם.

התובע אישר כי אכן, נעשתה פניה לבית הדין טרם הגשת התביעה, והתביעה הוגשה לאחר שבית הדין סרב לידון בתביעה הפרטנית.

פסק הבוררות פוסק גם לגבי התובע: "לגבי עמדת המתנגדים להסכם כולו או חלקו, להבנתי בנסיבות אלה, לדעת בית הדין רשאי הרוב לכפות על המיעוט לקבל את הסדר הפשרה...". היינו בית הדין פסק בעיניינו של התובע ומתנגדים אחרים, מכוח הדין הדתי שלפיו מכריע בית הדין, אליו הפנו הצדדים את ההכרעה בתניית הבוררות.

...

זאת ותו לא. סיכומו של דבר מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב הליכים בתובענה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתובענה, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות.

התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך 2,500 ₪.