לפניי תביעה כספית המושתתת על עילות מתחום דיני החוזים ודיני הנזיקין בסך של 100,000 ₪.
עילת התביעה החוזית מבוססת על טענה בדבר הפרת הסכם שכירות מחייב ותביעה לתשלום פצויי קיום, ואילו עילת התביעה בנזיקין נסמכת על טענה בדבר תפיסת חזקה בנכס, וגרימת נזקים.
לטענתו, ביקש לשכור 6 חנויות הנמצאות זו לצד זו במבנה, על מנת להקים במקום מועדון בר-מסעדה, ולצורך כך ניהל במקביל מו"מ עם התובע באמצעות בנו, יורם קטן, ועם מר אדלר המחזיק בחנויות מס' 3,4,6 ו-70% מחנות מס' 5.
לטענת הנתבע, אף שני שוברי התשלום שצרף התובע, לחודשים 9-10/2012 ו- 11-12/2012 אינם משולמים וידיעה שיפוטית היא כי ניתן לקבל פטור מארנונה בגין נכס ריק, בהתאם לסעיף
מיום 1.1.2013
תיקון מס' 131
ס"ח תשע"ב מס' 2374 מיום 2.8.2012 עמ' 590 (ה"ח 541)
התובע נישאל בחקירתו האם הגיש בקשה לפטור מארנונה בתקופה שהנכס היה ריק והשיב:
"מגיע לי חצי שנה אבל זה היה שנה וחצי. אני ביחסים מאוד טובים עם כל העובדים בעריית נהריה וראש העיר. אני כל השנים בנהריה ואזרח הגון" (בעמ' 15 לפרוט' ש' 2).
בכתב התביעה נטען כי הנתבע פינה מהמושכר את כל ההשבחות, כולל גלריה ממתכת, מטבח, עבודות חשמל ועוד, תוך שהוא משנה את מצבו הפיזי של המושכר ללא הכר, מסיר את כל המחיצות והורס את הבר שהוקם במקום.
...
הנתבע הודיע כי טיוטת ההסכם מקובלת עליו אך, לטענת התובע, מספר ימים לאחר מכן ניתק עמו הנתבע קשר, ללא כל הסבר.
ממכלול הראיות עולה כי הנתבע גרם נזקים למבנה, שכן החל בביצוע עבודות הריסה במושכר, למרות שהפר את זיכרון הדברים.
לאור העולה מהמקובץ, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
בגין אובדן דמי שכירות- סך של 43,400 ₪.
בסך הכל, ישלם הנתבע לתובע סך של 68,400 ₪.