תביעה חוזית בגין אי תשלום עבור שירותי תכנון הנדסי

בית משפט השלום בבת ים תא"מ 8072-02-20 ניו אדג' הנדסת חשמל בע"מ נ' שכטר ברחוב עוזיאל ר"ג בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר תובעת ניו אדג' הנדסת חשמל בע"מ נתבעת שכטר ברחוב עוזיאל ר"ג בע"מ פסק דין

פתח דבר לפני תביעה על סך 26,325 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו על ידי הנתבעת לתובעת בעקבות אי תשלום שכר עבור עבודה שבוצעה.

טענות התובעת בתמצית הנתבעת הזמינה וקיבלה שירות מאת התובעת בהתאם להזמנתה ולשביעות רצונה המלאה.

כמו כן, מוכחש האמור בס' 9 בטענה כי לא הייתה אף הפרה חוזית מטעם הנתבעת והאחרונה טוענת כי התובעת היא המפירה של החוזה.

דיון והכרעה ביום 17.11.2020 היתקיים דיון, בו נכחו נציג התובעת בעצמו וב"כ, ונציג הנתבעת בעצמו וב"כ. עד התביעה מר אלעד בן בסט העיד כי תיכנון העבודה הנו עבודות חשמל וקונסטרוקציה.

...

אין מחלוקת כי הנתבעת הזמינה מהתובעת הזמנת עבודה על היתרי בניה ואישורים מחברת חשמל, בזק, הוט ו-יס. לאחר שמיעת העדים ועיון בראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט אני קובע כי דין התביעה להתקבל במלואה, מן הטעמים הבאים: התובעת טוענת בכתב התביעה כי אכן סיפקה את העבודה שהוזמנה ממנה על ידי הנתבעת.

לפיכך אני קובע כי התובעת זכאית לתשלום הן על פי החוזה שנחתם בין הצדדים והן על פי דיני עשיית עושר .

סוף דבר לאור האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 26,325 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה , אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המשיבה סירבה להשיב את הכספים, בטענה, שהסכומים ששולמו הם עבור עבודה שכבר בוצעה והתוכניות והחישובים כבר נימסרו למבקשת, והתשלום שבוצע מהוה תמורה בגין אותה עבודה שבוצעה.

מכאן הוגשה התביעה מושא תיק זה בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט, בגדרה עתרה המבקשת להחזר הכספים ששולמו על ידה למשיבה, לטענתה, בגין עבודות תיכנון שלא בוצעו בשטח ופקוח שלא נעשה בפועל עקב פטירתו של המהנדס אבי ליאור; וכן לנזקים נוספים המוערכים בסכום של 25,000 ₪ שנגרמו לה, לטענתה, בשל אי עמידת המשיבה בלוח הזמנים המוסכם בחוזה לסיום עבודת התיכנון והבניה.

נימקה המבקשת, כי קביעה זו של הבורר סותרת מהותית את הודעת המשיבה שעל פיה: דרכי המבקשת והמשיבה הסתיימו בשל מות בעלה, וכי על המבקשת להמשיך לבדה על ידי קבלת שירותיו של מהנדס אחר (סעיף 10 לבקשה).

...

לגופם של דברים לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003), לענייננו: "אין בית המשפט רשאי להתערב בפסק הבורר אפילו סבור הוא כי טעה טעות מהותית, בין עובדתית ובין משפטית, וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה בלתי שקולה. הצדדים קיבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר גם אם יטעה, וגם אם צד זה או אחר לא ישבע נחת מההחלטה". (עמ' 623) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') ועוד נקבע: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול". (עמ' 616) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') אשר לטענה שהבורר הוציא שני פסקי בוררות – טענה זו גם דינה להידחות.

בפסק הבוררות התמציתי הבורר סיכם את המסקנות אליהן הגיע, ואין כל שינוי לגופם של דברים, ובתאריך 24.12.2020 נערך עדכון ביחס למועד התשלום של ה-5,000 ₪, שנקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה: הבורר הוסיף בסעיף ח – "התשלום יועבר תוך 30 יום". ב"כ המבקשת לא הוכיח, כי התקבלו שני פסקי בוררות שונים ולא הציג לפני בית המשפט כל ראיה או מסמך המעידים על כך. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר אינג' שטרנברג רונן, בתאריך 22.12.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לטענת התובעת, אין מחלוקת על כך שערב החתימה על הסכם הפשרה בתביעה החוזית לא הובאה לידיעת הנתבעת 1 העובדה שחברת אשכול בשמחה פוצתה על ידי התובעת בגין ניזקי ההצפה, וסלע המחלוקת הוא בשאלה האם הנתבעת 1 היא האחראית לשלם לתובעת עבור הנזקים בהם נשאה בשל חבותה הנזיקית או החוזית של הנתבעת 1 או שמא על אשכול בשמחה להשיב לתובעת את כפל התשלום, והאם הסכם הפשרה בתביעה החוזית כולל פיצוי עבור נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת 1 אם לאו.

הנתבעות גם הגישו הודעה לצדדי ג' כנגד מר דרשתי שלטענתן היה שותף פעיל בעריכת הסכם הפשרה עמן; כנגד עו"ד חסטר שייצג את חברת נחל אשכול בתביעה החוזית והיה שותף פעיל בנסוח הסכם הפשרה; כנגד חברת רביד תיכנון והנדסה 2003 בע"מ העוסקת בין היתר בייעוץ ותכנון מערכות אינסטלאציה ואשר שירותיה נשכרו על ידי חברת נחל אשכול ומר דרדשתי בין היתר לשם ייעוץ ותכנון מערכות האינסטלציה של המלון; וכנגד חברת א.א. הוטלס בע"מ – חברה פרטית בבעלות מר אבי אגאג'ני, שספקה שירותי ניהול למלון ואשר התרשלה לטענתן בהפעלת המלון, בניהול ארוע הנזק ובאופן העסקת העובדים ומתן ההנחיות לאורחי המלון.

מר דרדשתי אמנם הודה שהתנהל כל הזמן מו"מ לפשרה בינו לבין הנתבעות (עמ' 39 שורה 14 לפרוטוקול) אם כי לשיטתו: "אני חושב שהסיפור הוא שאף אחד מאיתנו לא ידע שחברת הביטוח מתכוונת להגיש תביעה." (עמ' 39 שורות 21-20 לפרוטוקול) ובהמשך הבהיר: "לא, ידעתי שקבלתי כסף מחברת הביטוח אבל לא ידעתי שחברת הביטוח תתבע אתכם כי אתם עשיתם את העבודה בצורה נכונה." (עמ' 39 שורות 25-24; וכן עמ' 40 שורות 32-7 לפרוטוקול), ובהמשך טען כי שילם על התיקונים ולכן אין לו רווח (עמ' 40 שורות 32-7 לפרוטוקול).

...

עוד טענה התובעת, כי הנתבעת 1 היא שבנתה המלון על מערכותיו ואירוע ההצפה מתיישב טוב יותר עם המסקנה שהתרשלה מאשר עם כל מסקנה אחרת נוכח כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" והנטל עליה להראות שלא התרשלה והיא לא עמדה בנטל זה. לחלופין, הנזקים אירעו כתוצאה מרשלנותן ו/או חוסר זהירותן של הנתבעות שלא נהגו כחברות קבלניות סבירות, התקינו מערכות לא תקניות, ולא פעלו למניעת ההצפה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית, וממילא נדחית יחד עימה גם ההודעה לצדדים שלישיים.

ואולם הדיון הנרחב שהוקדש לעיל למערכת היחסים בין הנתבעות לצדדים השלישיים לא נערך אלא על מנת לחדד את המסקנה שהגשת ההודעה מלכתחילה הייתה מוצדקת, וכי בסופו של יום צדדי ג' 1-2 ו- 6 צריכים היו לשפות את הנתבעות, ככל שהתביעה העיקרית הייתה מתקבלת.

אמנם לא מצאתי עילה לחייב את צ"ג 3-4 באופן אישי בחיובי צ"ג 1-2, ואולם לו הייתה מתקבלת התביעה העיקרית, מאחר שההודעה כנגד צ"ג 3-4 לא הייתה מופרכת מלכתחילה, ומאחר שההודעה כנגד צ"ג 6 הייתה מתקבלת בעילה נזיקית – אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעות בהוצאותיהם של צ"ג 3-4 ו – 6, ואלו יישאו בהוצאותיהם בעצמם.

התובעת שילמה בהתאם למוסכם את התשלום הראשון בסך 30,000 ₪ אולם לא שילמה מע"מ. לאחר סיום השלב הראשון של העבודה, טרם ביצוע פעולת הדריכה, וכפי שסוכם בין הצדדים, פנתה הנתבעת לתובעת לקבלת התשלום השני בתוספת מע"מ עבור התשלום הראשון והשני.

התובעת הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד וטענה כי לא הייתה כל הפרה מטעמה להתחייבות החוזית וכי הנתבעת שכנגד היא שהפרה את היתחייבותה כלפיה כפי שפרטה בכתב התביעה.

שני הצדדים צרפו לתביעותיהם חוות דעת הנדסיות המתייחסות לעבודה שבוצעה בדירה כמפורט להלן: המומחה מטעם התובעת, אשר ביקר בדירה בתאריך 21.10.2018, ציין בחוות דעתו כי הנתבעת ביצעה עבודות "קוסמטיקה" בלבד על פני הקירות החיצוניים ללא היתייחסות לסיבות אשר גרמו לסדיקת המבנה כגון: שקיעת יסודות דיפרנציאלית, התפשטות והתכווצות המבנה בגין השפעות אקלימיות, תזוזות המבנה הקשורות לחיבורים פרקיים של רכיבים וכו'.

הוא הוסיף שכל מהנדס סביר יודע שביצוע עבודות דריכה הן לא "קוסמטיקה". וכי הנתבעת אינה אחראית על ליקויי תיכנון התוספות מאחר ולא תיכננה אותן, הוא הדין ביחס לטענה שבעתיד עלול להגרם נזק לדירה.

כך למשל התובעת טענה שהנתבעת ומבלי לטפל בסדקים היא הדביקה קירות גבס על מנת שלא יהיה ניתן להבחין בעבודתה הרשלנית, ובשל כך היא נאלצה לשכור שירותי עובדים אחרים שיפרקו את קירות הגבס (סעיף 24 ו- 26 לת/1) ובגין כך היא תבעה סכום של 10,000 ₪.

...

לעניין טענת התובעת בדבר חיוב בפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪, דין טענה זו להידחות לאור קביעותי לעיל שהעבודה שבוצעה על ידי הנתבעת בדירה שיפרה את מצבה; נוסף לכך שטענה זו הועלתה באופן כללי וסתמי, ולא הוכחה בראיות ממשיות.

לסיכום – דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר דין שתי התביעות להידחות, בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

בחודש 10.2016 נערך אומדן נוסף וסופי על ידי פורשטיין גזית מהנדסים בע"מ במחירי משכ"ל, ובהתאם לכך, הוציאה התובעת לנתבעת חשבון סופי עבור ניהול תיכנון, חשבון עסקה מספר 340 אשר עמד על סך של 139,706.41 ₪ כולל מע"מ (בקיזוז סך של 30,000 ₪ שהסדירה הנתבעת).

המסקנה המתבקשת מכל האמור היא שהתובעת ביצעה את שלב התיכנון במלואו, לרבות, קבלת אישור משהב"ש לבצוע העבודות, כך שהיא זכאית לתמורה החוזית בגין עבודות ניהול התיכנון שביצעה.

גם האישור שניתן על ידי משהב"ש (נספח יג' לתצהיר דוד) מעיד כשלעצמו שהתכנון נעשה על ידי הנתבעת ולא על יד משהב"ש, וכך צוין על גבי האישור: "התיכנון בוצע ע"י הישוב ולפיכך לא יופחת בגינו מסכום הסבסוד". באותו אישור צוין גם: "התיכנון לא ע"י משב"ש ולא יגבה ממנו מהסבסוד". בנסיבות דנן, בהן מדובר כאמור בתכנון עצמאי על ידי הנתבעת, הוכח גם מאישור משהב"ש ורמ"י לגמר תיכנון עלויות פיתוח ולגבי משתכנים (נספח יג' לתצהירו) ועדות עובד הציבור, שהנתבעת קיבלה סיבסוד מלא ממשהב"ש בגין התיכנון.

התמורה בגין עבודות ניהול התיכנון: באשר לתמורה בגין ניהול תיכנון – טענה התובעת שהתמורה שהיא זכאית לה בגין ניהול תיכנון הנה 1% מערך אומדן מיכרז, לעומת הנתבעת שטענה שהתמורה שיש לשלם לתובעת עומדת על 7.5% מעלות התיכנון, והבסיס לכך, לטענתה, הם נהלי משהב"ש. בסעיף 11.1 להסכם נקבעה התמורה כדלקמן: "התמורה שישלם המזמין לנותן השירותים עבור ניהול תיכנון בסך 1% מערך אומדן מיכרז לפי מחירון משהב"ש בגמר תיכנון, בכפוף לאישור משהב"ש או החכ"ל עמק הירדן לכלול עלות סעיף זה". את הסיפא "בכפוף לאישור משהב"ש או החכ"ל עמק הירדן..", הוסיפה הנתבעת בהסכמה במסגרת תיקונים שבוצעו בהסכם לאחר מו"מ בין הצדדים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים בעיניין, ועיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין רכיב זה של התביעה להדחות, ואנמק; בהואיל השני במבוא להסכם נקבע כי: "והמזמין מעוניין לקבל שירותי ניהול תיכנון ואדריכלות לעבודות המפורטות בנספח א' להסכם זה ושרותי פקוח צמוד על ביצוע העבודות בהתאם לתיכנון הנ"ל באתר: ניהול ביצוע ופקוח צמוד (להלן: "השירותים")". גם הצעת המחיר אשר צורפה להסכם כנספח ב' כללה הצעה לפיקוח, ובהתאם נקבעה התמורה לה זכאית התובעת בסעיף 11.2 להסכם.

...

לסיכום, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את כל הסכומים לעיל המסתכמים בסך של 721,669 ₪.

לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין, ועיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין רכיב זה של התביעה להידחות, ואנמק; בהואיל השני במבוא להסכם נקבע כי: "והמזמין מעוניין לקבל שירותי ניהול תכנון ואדריכלות לעבודות המפורטות בנספח א' להסכם זה ושירותי פיקוח צמוד על ביצוע העבודות בהתאם לתכנון הנ"ל באתר: ניהול ביצוע ופיקוח צמוד (להלן: "השירותים")". גם הצעת המחיר אשר צורפה להסכם כנספח ב' כללה הצעה לפיקוח, ובהתאם נקבעה התמורה לה זכאית התובעת בסעיף 11.2 להסכם.

מקובלת עליי טענת הנתבעת שלמעשה, מחומר הראיות עולה שהבחירה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים היתה של התובעת, היות ומראש היא היתה מודעת לפרסום המכרז על ידי המועצה לבחירת גורם אשר יבצע את הפיקוח על כלל הפרויקטים בשטח המועצה, לרבות פרויקט זה. הנתבעת ביקשה ממנה לגשת למכרז, והיא בחרה לא לעשות כן. מקובלת גם טענת הנתבעת שגם בהנחה ותתקבל העמדה לפיה מתן אפשרות למועצה לביצוע הפיקוח מהווה יוזמה של הנתבעת להפסקת ההסכם, הרי שבנסיבות בהן מתקיימות שיחות בין אמיר לדוד אשר מהן ברור לדוד כי במידה ולא ייגש למכרז של המועצה הוא לא יבצע את עבודות הפיקוח, ובסופו של דבר מחליטה התובעת שלא לגשת למכרז, הטענה בדבר העדר הודעה כתובה על סיום ההסכם מעל לחצי שנה ממועד קיום המכרז, מועלית בחוסר תום לב. גם לפי סעיף 20.3 כשלה התובעת מלהוכיח שזכויותיה תיפגענה אם היתה ניגשת למכרז.

לסיכום – אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 51,334 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).