תביעה זכויות כספיות מקדם מכירות

זו תביעה כספית על פגיעה בזכות-יוצרים ובזכותו המוסרית של התובע ביצירותיו, תמונות שצילם, מבוקשת פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 2.9 מליון ₪, ושלצורכי אגרה הועמדה על 100,000 ₪.

נטען כי במהלך 8/14 גילה התובע, כי הנתבעת עושה שימוש מסחרי והמוני בצילומים, ללא רשות, ומבלי לתת לתובע קרדיט כבעל הצלום, הכל תוך הפרה גסה של זכויותיו, וזאת לצורך פירסום וקידום מכירות הנתבעת, באתרי האנטרנט של הנתבעת, לרבות באתר האנטרנט של רשת "אלקטרו קובי", "דיילי סייל" , "אנטר פרייס" , "ג'מבו חנות וירטואלית ", מדובר בעשרות מקרים.

איני מקבל את גירסתה, כי אין זה משנה מבחינתה אילו צילומים יוצגו על המסך, וכי לתמונה אין כל חשיבות לפירסום, ואין זה משנה אם הייתה מופיעה בפירסום תמונה זו או אחרת, אני סבור כי בחירת הצילומים ע"י הנתבעת, מלמדת את ההיפך, ואני סבור כי הבחירה בצילומים נשוא התביעה ולא בצילומים אחרים , יש בהם כדי לקדם את אתרי האנטרנט ואת פוטנציאל המכירות.

...

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ואלו נימוקי: האם התובע צילם את הצילומים/ תמונות? לצורך הוכחת זהות היוצר (בענייננו- הצלם) אין הכרח בהצגת הקובץ הדיגיטלי המקורי של הצילום דווקא, ככל שהדבר לא מתחייב מדיני הראיות הרגילים.

למען הסר ספק , אין בציון זה, לפגוע בחיוב כלשהו ביחס לנתבעת , וכאמור בפסק דין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כאמור לעיל בסך 40,000 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל .

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין חלק אגרה ועלות המומחה מטעמה בסך 2,500 ₪, וכן ובנוסף הנתבעת תשלם לתובע בגין שכ"ט עו"ד סך 10,000 ₪ , הסכומים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל .

דיון והכרעה- מקום בו התובע לא חזר על טענתו לפיה הוא זכאי לקבל מהנתבעת את כספי המענק השנתי, יש לראות בו כמי שויתר על תביעת הרכיב.

נקבע גם כי אין חובה להמציא אישור רופא תעסוקתי, ודי כי העובד יוכיח את מצב בריאותו בדרך אחרת [דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ - שלומית פרץ, [פורסם בנבו] פד"ע ל' 364].

...

אשר על כן יש לראות בפסק הדין החלקי שניתן בהסכמה, משום מעשה בי דין ולכן נדחות טענות התובע להרמת מסך.

כפי שפורט לעיל, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה התובע נטש את עבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת.

סוף דבר- משדחינו את התביעה בחלקה הארי, תישא הנתבעת בתשלומים הבאים בלבד ובקיזוז סך של 5,300 ₪ בגין חלף דמי הודעה מוקדמת: סך של 34,157 ₪ בגין הפרשי תשלום עבור שעות נוספות.

התובעת טוענת כי לאחר שהתובעת פעלה לבצוע חלקה בשיווק הדירות והשקיעה השקעות כספיות לקידום המכירות של היחידות, הודיע נתבע בשם הנתבעות, חד צדדית, על הפחתת עמלת התובעת ל-1% בצרוף מע"מ ממכירת היחידות והתובעת נאלצה להסכים לכך.

בסעיף 26 לכתב התביעה נטען: "מעבודתה המקצועית המיומנת של התובעת ומכוח הקף ההשקעות הגבוה שבוצע על ידי התובעת בפועל, משך חודשים ארוכים, בשיווק, פירסום, קידום מכירות, הצגת הדירות בפועל בשטח למתעניינים, הגיעו כמות מתעניינים גבוה לשלבים מתקדמים של מכירה וחלק מהם השלים ה"היתעניינות" ברכישה והתקשר בהסכמי מכר עם הנתבעות ומכוח התקשרויות אלו ומכירות אלו היתה זכאית התובעת לעמלות ואף קיבלה בפועל עמלות מכירה.

...

התובעת מבקשת למחוק את התשובה מטעמים אלה, ואני נעתרת לבקשתה.

נקודת המוצא היא כתב התביעה והעובדות הנטענות בו. בחינת כתב התביעה, לאחר בחינת טענות הצדדים ובזהירות המתבקשת, מביאה אותי למסקנה כי לא ניתן למחוק על הסף את התביעה נגד נתבע 2, אולם יש לסלק באיבה את התביעה לקבלת פיצוי בגין עמלות ממכירת הדירות שטרם נמכרו כמבוקש בסעיפים 54.1-54.5 לכתב התביעה.

מכל האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שהתביעה לתשלום נזקי התובעת בגין עמלות יחידות הפרויקט שטרם נמכרו (סעיפים 54.1- 54.5 לכתב התביעה) תסולק על הסף.

בבקשה להטלת עיקולים, טען התובע, כי לאחר מספר עיסקאות בהן נקשר ביחד עם הנתבעים בתחום הנדל"ן, התבקש ע"י הנתבע להעמיד לנתבעים הלוואה בסך 500,000 ₪, שהיתה אמורה להפרע, בצרוף ריבית (לפי נוסחה עמומה-משהו המופיעה בהסכם בין הצדדים, מיום 26.8.2018 – להלן – "ההסכם"), מתוך כספי מכר מקרקעין מסוימים, אולם אם אלה לא יימכרו עד 31.12.2018, כי אז יוחזר לתובע סכום מוסכם של 700,000 ₪, ב-18 תשלומים חודשיים של 38,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.2019 (סכום זה מגיע ל-684,000 ₪, ולא 700,000 ₪, ומכאן סכום התביעה).

בבקשה זו גם מרחיבים הנתבעים ומתארים הליכים נוספים שבין הצדדים, ועיסקאות קודמות, בהם שתפו הצדדים פעולה – לרבות תביעה בקשר עם זכויות כספיות אפשריות בנכס שבבעלות משותפת, ועיסקאות נדל"ן. מכל אלה מבקשים הנתבעים להראות, ראשית, כי אין עילת תביעה, כי אין חשש אמיתי מהכבדה, וכי אפילו התובע סמך וסומך עליהם כי יעמדו בהתחייבויותיהם.

התמונה המצטיירת היא כפי שתיאר אותה התובע: הנתבע יצר מצג כאילו הדירה תמכר באופן שנתח משמעותי מתמורתה יועבר לתובע ע"י החזר כמחצית מהחוב הכולל, קידם את המגעים לקראת מכירה, וברגע האחרון, בלא לגלות דבר לתובע, מכר את הדירה לקונה אחר, באמצעות עורך-דין אחר, ולא העביר שקל על חשבון החוב לתובע.

...

בהקשר זה אציין, כי הנתבעים טענו בסיכום טענותיהם, כי התובע זנח את הטענה לעניין מכירת הדירה בסיכומיו-שלו, אולם לא ירדתי לסוף דעתם, מקום בו הטענה מופיעה בבירור בסעיף ה' לסיכום טענות התובע.

אשר על כן אני מורה כדלקמן: בכפוף לכך, שהתובע יפקיד במזכירות בית המשפט – תוך 7 ימים – כתב התחייבות עצמית, כמקובל לעניין עיקולים זמניים, וכן ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ (על צד ג' להיות בעל איתנות כלכלית מספקת, כמפורט בנהלים המצויים במזכירות, ולהציג אסמכתאות לכך), ייוותר העיקול על כנו; לתובע הזכות, אם יעדיף להמיר את הערבות בערבון, להפקיד ערבון (במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מוגבלת בזמן) בסך של 30,000 ₪.

משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. פסק דין הצהרתי השולל זכאות לרכיב פצויי פיטורים שנצברו בקופה לטענת התובעת בנסיבות סיום עבודתו של התובע וחרף הוראת סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, המוחלות על הנתבע במסגרת ההסכם, הנתבע אינו זכאי לפצויי פיטורים או לסכומים שהצטברו לזכותו על חשבון פצויי הפיטורים בכלל חברה לביטוח בע"מ. התובעת זכאית לכספים שהצטברו על חשבון הפיצויים כאמור וכלל חברה לביטוח בע"מ נידרשת לשחרר כספים אלו.

מנגד עיון בתצהירו של מר אלבס לתביעה שכנגד מעלה כי הוא היתייחס לסוגיה זו כמצוטט: " 26. תיבות הדוא"ל אליהן נכנסנו הן תיבות הדוא"ל המקצועיות שהיו אצלנו ללא ססמה אישית, והיו פתוחות, הלכה למעשה לכל עובד בנתבעת שכנגד. למעט לתיבות של המנכ"ל והנהלת חשבונות, הייתה ססמה אחת למעלה מעשרים עמדות, כך שכל עובד יכול היה להכנס לתיבה של עובד אחר. בהתאם התובע שכנגד ידע, כמו כל עובד אחר, כי הנתבעת שכנגד יכולה להכנס לתיבות אלה בכל רגע נתון, ולפי ייעוץ משפטי שקבלתי, הוא אינו יכול לטעון לפגיעה בפרטיות מקום בו לא הייתה לו ציפייה לפרטיות. 27. לתיבת דוא"ל של מפ.נ לא נכנסנו, אינני מכיר אותה ... 28. בנוגע לתיבה מקצועית שסולרס סיפקה לו – איני יודע איזה תיבת דוא"ל סולרס סיפקו לו... 29. על פי ייעוץ משפטי שקבלתי, מי שמנהל תיכתובות פרטיות בתיבה פומבית שהעמיד המעסיק לרשותו, מוותר מראש על הזכות לפרטיות... 30. אדגיש גם- לא הצגנו תיכתובת פרטיות של התובע שכנגד, אלא עניינים עיסקיים בלבד, הנוגעים לעסקיו של התובע שכנגד, שפעל מאחורי גבנו בהקמת עסקים מתחרים והביא, הוא והחברות אותן הקים, לביטול היתקשרות של סולרס איתנו ולאבדן הכנסות". עוד עולה מתצהירו של מר אלבס בתביעה העיקרית כי הוא הבהיר כי הסיבה שניכנס לתיבת הדואר של הנתבע היתה בשל החשד למעשי מירמה שלו: "31. לאחר שהבנתי את הקשר הפסול בין הנתבע לחברת ויזואלטק , ולאחר שהבנתי שסולרס הכירה את הקשר ביניהם והפסיקה את ההיתקשרות בינינו, ביקשתי לבדוק את תיבת הדואר האלקטרוני ששמשו את הנתבע בעבודתו בחברה. אני מבקש להדגיש כי מדובר בתיבת שדוא"ל שהיתה פתוחה וגלויה בפני התובעת (ללא ססמא אישית של העובד). אציין כי תיבות הדוא"ל של העובדים (למעט שלי ושל הנהלת חשבונות) פתוחות לכולם- ללא ססמא- מתוך ידיעה שכולם יכולים להכנס לתיבות – דבר שנעשה כאשר, למשל, עובד לא נמצא ויש צורך בהוצאות נתונים מתיבת הדוא"ל. כמו כן אני מזכיר כי בשלב הזה היה לתובעת חשד ממשי שמתנהל מעשה מירמה מאחורי גבה, וכי הלכה למעשה הנתבע הקים חברה שפועלת באותו תחום בו פועלת התובעת- כל זאת בזמן שעבד בתובעת... 32. ביקשתי מעמיר מעוז (.. מנהל המיחשוב בתובעת) שיעתיק את תיבת הדוא"ל ששמשה את הנתבע בעבודתו ויעביר את הקבצים אליי... 33. עם הכניסה לתיבת הדוא"ל חשכו עיני. גיליתי עשרות רבות, אם לא מאות, תיכתובות דוא"ל בהן הנתבע פעל – בזמן עבודתו בחברה וגם בתוך שעות הפעילות- כדי לקדם את ויזואלטק..." עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס מעלה כי תצהירו לא נסתר: "בנספחים בתצהירים שלך נספח 26 עמ' 195 כשמקורו במייל של הנתבע לנתבעת 3. מי הרשה לך לפרוץ למייל של הנתבע בחברה אחרת? ת. איך הגעת למסקנה שפרצתי למייל? ש. איך הגיע לידך המייל? ת. הניירת הזאת נמצאה בחדר אצל פיני ביום שהוא עזב, הוא השאיר ניירות, זה מייל שמצאנו שם. אני אומר חד משמעית מעבר לדומיין למייל שקבל מהחברה לא הייתה שום פריצה לשום תיבה. חד משמעית. ש. בחוזה שחתמת עם הנתבע התיבה שהחברה תעמיד לשירותך היא לשימוש מקצועי בלבד? האם כתבת את זה בחוזה? ת. הדברים לא כתובים בחוזה. אבל כל עובד שמתקבל לחברה מה שנאמר לו שיהיה ברור שיש ססמה אחת לכל האנשים מהסיבה ששיטת העבודה אצלינו היא אוניברסאלית מכיוון שאנו משרתים אלפי לקוחות, ומסיבה כלשהיא אנשים לא עונים וצריך מישהו אחר שיתן מענה ללקוח. זה ברור לכל אחד. אם הוא רוצה תיכתובות אישיות שלא ישתמש במחשב ואם הוא משתמש זה על דעתו. הייתה ססמה אחת לכולם מעבר לססמה שלי ושל הנהלת חשבונות. ש. מה שאמר עמיר ומה שאתה חוזר הוא אמת לאמיתה בכל מה שקשור למיי קטלוג? ת. שלילי ביותר ש. שם כפי שתיארת לעומת זאת לאנשים מכירות של התובעת כמו לפיני יש ססמה משלו? ת. לא זכור לי שאתה עובד אצלי, אבל אם היית מגיע היית רואה שאתה לא מבין מה שאתה אומר." (ר' עמ' 7 שורות 7-21 לפרוטוקול) גם עיון בתצהירו של מר מעוז, איש המחשבים של התובעת, מעלה כי גירסתו עולה בקנה אחד עם גרסת מר אלבס: "6. הכניסה למיילים אצלינו בחברה היא פשוטה- אין לאף עובד - חוץ מהמנכ"ל והינה"ח - ססמא אישית. כולנו יכולים ומורשים להכנס לתיבת הדואר האלקטרוני של כולם - וכך הפעילות בחברה מתבצעת מאז ומתמיד." גם עיון בעדותו של מר מעוז מעלה כי תצהירו לא נסתר: "סוכני המכירות של התובע לכל אחד יש מחשב? ת. נכון ש. וסיסמת המחשב של כל אחד מהסוכנים זהה? ת. כן ש. אתה מכיר את הססמה pini1664? ת. לא.....ש. לכל איש מכירות בתובעת יש מחשב משלו עם ססמה שלו ומי שיודע את הססמה זה המשתמש ואתה, לא גנרי ולא כללי? ת. אתה מוזמן לבוא לחברה ולבדוק את זה." (ר' עמ' 5-6 לעדותו) ממכלול האמור שוכנענו כי ביחס לתיבת הדוא"ל של הנתבע בתובעת - שוכנענו כי מדובר בתיבה מקצועית שעה שגירסת מר אלבס לא נסתרה בנידון ונתמכה אף עם תצהירו ועדותו של מר מעוז, ומנגד הנתבע כלל לא היתייחס לסוגיה זו בתצהירו.

...

מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.

משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.